איפה עובר הגבול ביכולת ההורים להתערב?

שלום רב.
אני מצטער מאד לשמוע שאת מתקשה בקשר עם ההורים, ושאתם מתקשים להגיע להחלטה משותפת במה לעשות ומה לא לעשות. שהרי בודאי שההורים שלך רוצים בטובתך, ושניכם רוצים את אותו הדבר באופן הכללי, אלא שבאופן המעשי, יש מעין קצר, וחוסר הבנה מתוך מרחק בין העולמות, בין הדורות ובכך ההורים מתקשים להבין אותך ואת מתקשה להבין את ההורים, ומצב זה הוא בהחלט לא נעים.

דבר ראשון צריך לדעת הוא שלפי ההלכה את לא חייבת בכיבוד הורים בדברים הנוגעים לחיים שלך, את צריכה אמנם לכבד את ההורים אך זה דוקא בדברים הקשורים אליהם, דברים שהם צריכים לדוגמא להביא להם אוכל או שתיה או לעזור להם בדברים מעשיים, אך בדברים שאת צריכה לבנות את החיים שלך, זה דברים שנוגעים לך ולא להם ובזה אין מצות כיבוד הורים.
אמנם גם בדברים שאין בהם מצוה, יש בהם בהחלט את היסוד של הנסיון לשמח את ההורים ולא ללכת בניגוד לדעתם. אמנם זו לא הלכה אך זו רוח ההלכה לנסות לעשות את הדברים מתוך הבנה ומתוך שותפות עם ההורים.
אמנם בשלב זה, כאשר ישנה סתירה שאי אפשר לגשר עליה את לא צריכה לוותר על הרצונות שלך, ועל הדברים שאת מאמינה שהם חשובים לבנין החיים שלך.

אמנם גם בכיוון הפוך את צריכה לשמור שלא לעשות. אסור לך בגלל ההרגשה שההורים נותנים לך, לנסות ללכת דוקא לכיוון אחר, שאת רק תפסידי מכך. האם בגלל שההורים רוצים ממך משהו שתעשי, והוא באמת מה שטוב לך, נכון שתפסידי אותו בגלל נסיון למלחמה עם ההורים?
חשוב מאד, שתשקלי כל דבר באופן הנכון, לשקול טוב טוב, מה באמת את עושה בניגוד לרצון ההורים בגלל שאת צריכה, בגלל שזה מה שטוב לך באמת, ומה את רוצה לעשות בניגוד לרצון ההורים בגלל שהם מכבידים עליך ואת רוצה להראות להם שאת עצמאית ואת מחליטה בעצמך, והם לא יתערבו לך בחיים.

לדוגמא, בדבריך את מספרת על השירות הלאומי, אמנם בודאי שלא טוב שההורים יחליטו לבת לאן בדיוק ללכת לשירות לאומי, וההחלטה הזו צריכה להיות של הבת. במצב הנכון ההורים עוזרים לבת לבחור במקום, שהוא מתאים במיוחד לבת, מקום עם תנאים חשובים שמתקימים בו, לדוגמא חברה דתית טובה וכו'. אמנם לפעמים ההורים מערבים שיקולים שהם גורמים להזיק לבחירה של המקום שירות לאומי ואז את צריכה לגלות אחריות ולדעת מה לקבל מההורים ומה לא לקבל, לדעת מה לבחור וללמוד מהם, מהנסיון חיים שלהם, מהידע ולפעמים מראיה יותר רחבה וארוכת תווך, ולפעמים לדעת לסנן את הדברים שהם נובעים ממוסכמות ישנות, מוסכמות שקשה לפעמים להורים להתעדכן, לראות את הדברים כפי שהם, או שיקולים שהם לא אמיתיים אלא הם נובעים מרצונות שלהם בלבד ולא דוקא דברים הטובים לך.
אמנם הם רוצים את טובתך אך זה לא אומר שמה שהם רוצים זה באמת הטובה שלך, ולכן את צריכה לדעת שהם איתך וגם אם הם טועים הם מנסים לעזור לך, ולכן אמנם את לא חייבת לקבל את כל מה שהם אומרים אך את צריכה להמשיך לכבד את דעתם, לדעת להקשיב ובסופו של דבר להבהיר שההחלטה היא שלך ואת צריכה לבנות את החיים שלך.

באופן כללי, צריך לדעת שיש נקודה שצריך לעלות אותה בשיקול הדעת, נקודה שיכולה להיות משמעותית והיא אולי נקודה שאת צריכה לשים לב בתוך הדברים של ההורים שלך, והוא המחשבה לעתיד.
אמנם את רוצה לעשות שירות לאומי עוד שנה, וללמוד במדרשה וכו', אך את צריכה לשקול את הדברים היטב. את הרי רוצה להקים בית, ולפי דבריך גם הבית שאת רוצה להקים הוא בית של תורה, ובית זה באופן הטבעי את תהיה צריכה להיות שותפה בדאגה לפרנסה.
במצב זה צריך לעלות את השיקול, האם כל הדברים האלו החשובים בפני עצמם, לא עלולים לפגוע בענין הכללי? האם העיסוק בכל מיני דברים שהם חשובים בפני עצמם לא עלול לגרום לנו לאחר מכן להפסיד דברים חשובים יותר שהם אולי היעוד שלנו שאנו אמורים להקשות על עצמנו יותר מדי את הקיום שלו?
לפעמים עיכוב של לימוד מקצוע גורם לקשיים לאחר מכן בהקמת הבית, בכך שאת צריכה ללמוד תוך כדי הקמת הבית, והאפשרות לעבוד ולפרנס נדחית ודחיה זו גורמת לקשיים לא מעטים. לכן צריך לדעת לשקול טוב טוב לא רק את השיקולים העכשיויים אלא גם את השיקולים הכלליים. אמנם לא בגלל זה צריך תמיד להחליט מה לעשות, אלא צריך להכניס את הענין לשיקול הדעת.

ההצעה שלי היא לנסות כמה שיותר ללכת עם ההורים, לא שההורים יחליטו ולא שאת תתישרי בדיוק לפי הרצון שלהם, אלא לנסות לעשות את הדברים מתוך הבנה, מתוך הערכה הדדית ולנסות כמה שיותר לברוח מהויכוחים ומהמחלוקות, לנסות לעשות את מה שאת מבינה שנכון בשבילך ולהתפלל לה' שיעזור לך שהדברים יתקבלו בצורה הטובה ביותר.

בהצלחה רבה
יצחק.

לשואלת – ראי גם קישורים בנושא כיבוד הורים, מהספר "פניני הלכה":
חלק א: http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=1832
חלק ב: http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=1834
חלק ג: http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=1835