בפרשת אישה סוטה-אם אישה נחשדה בצדק ומתברר שהיא בגדה, איבריה מתפרקים. אם לא, היא זוכה להריון. מדוע כל חשד של הבעל צריך לגרור אותה להליך כזה? מה היא אשמה? ובמידה והיא צודקת-מה פתאום שתיכנס להריון ממנו? מה פתאום שתרצה להישאר נשואה לו וגם אם כן, לסבול ממנו עוד ילד? זו ברכה??
שלום לך
אין ספק שהסיפור של אשה סוטה הוא לא פשוט.
יש מקרים אחרים בתורה על אשה שזינתה, אלא ששם היו עדים.
כאן, בסיפור של אשה סוטה, אין עדים על המעשה עצמו ועדיין יש 'איום' על שלמות התא המשפחתי אבל לא במובן הקלאסי.
הרי כמו השאלה על האשה למה היא ממשיכה איתו – אפשר לשאול על האיש: אם הוא חושד למה הוא בוחן אותה ולא מגרש אותה?
האיש חושד באשתו שהיא זינתה תחתיו אלא שאין לו עדים למעשה.
כן, היו לו עדים לפני שהיא נסתרה עם האיש שהוא אומר לה לא להיות בקשר עם אותו אדם, ולאחר התראה זו היא עדין הולכת ונסתרת עם אותו האיש.
יש לו חשד מספיק מבוסס לבוא ובעצם לתבוע אותה על מעשיה. אפילו לדעת חלק מהמפרשים זה על מקרה שהוא יודע שהיא שכבה עם איש אחר. רק אין לו שני עדים, או שלכל הפחות התייחסה/נסתרה עם אדם אחר אף אם לא נטמאה לו.
במקרה הזה, אולי אפשר להבין למה היא אשמה, גם אם היא לא נטמאה לו – הרי שהיה שם כפסע למעשה עצמו.
מאותו הרגע שהיא נסתרה, לאחר שכבר הבעל הביא שנים עדים להתרות בה קודם המעשה, הם אסורים.
אכן, ראוי להעיר שכאשר האיש נקי מעוון אכן המים המאררים בודקים את האשה, אך אם הוא לא נקי מעוון אז זה לא בודק. כמו כן, זה לא בודק אותה אם יצא עליה שם רע.
ההבנה הזו עוזרת לנו אולי להבין את הטרגדיה שנמצאת בפרשה זו מצד התא המשפחתי והמקום אליו הוא הגיע ו'האיום' שיש עליו.
אני משער שגם הוא מסתובב עם מועקה ועוגמת נפש שהמצב הגיע לכך.
אוי לנו אם מגיעים למצב כזה.
כואב גם על מצב כזה, אבל על המצב המדובר של פרשת סוטה זה כאב לב רק לקרוא על זה כשמבינים את גודל השבר והטרגדיה.
לכן, לא בכדי מופיע 'והאשה ההיא תשא את עונה' כי עצם המעמד הזה הוא כזה שראוי לכאוב עליו שהיא הגיעה למצב שהאיש חושד בה (שוב, אם הוא לא נקי מעוון, אז זה לא בודק ואין פה תהליך ברירה וזה דווקא מוציא עליו לעז).ומה אם היא לא אשמה? היא אמנם דיברה עם אותו אחד אחרי שהבעל הביע עדים. הם היו במקום נסתר אך היא לא נטמאה לו, מה אז? איך מבררים את זה?
התורה מעידה שהמים הללו לא עושים לה נזק ומדגישה, לפי חלק מהמפרשים, שהאמירה 'ונקתה ונזרעה זרע' היא במובן של האפשרות ולא שזה בהכרח יקרה.
לכן, לא ברור מה יקרה הלאה בהכרח – אם יוולד להם ילד או לא.
הברכה היא שהגוף שלה לא נפגע בתהליך הזה.
ומה בדבר הזוגיות? התא המשפחתי? הוא כנראה ספג מהלומה.
עצם זה שהאיש, שאין בו עוון, חושד באשתו, בין אם מבוסס חלקי ובין אם לאו, שהיתה אם איש, ואין עליה שם רע, והיא בעלת יכולת ללדת (אחרת המים לא בודקים) הוא במובן מסוים טרגדיה.
עצם זה שהוא קינא, הביא עדים והאשה ממשיכה בשלה עם אותו אחד, זו כבר טרגדיה.
לאורך התהליך הזהירו אותה והיא לא חזרה בה, רצתה להודיע לכל את האמת שהיא טהורה כי היא יודעת שהיא לא נטמאה לאיש, קרי לא שכבה עם איש.
למרות שהבסיס לחשד הוא בהחלט רק לכאורה, הוא מצב שעדין מדובר בטרגדיה.
מה שהביא למצב הזה הוא לא פשוט, אבל אני חושב שיש כאן גם מסר מהדהד של בניין בית והיכולת לרפא שבר בתוך הבית גם כשהיה רוח קנאה שכזו, שהאיש באמת מאמין שאשתו בגדה בו.
זה לא מקל על הטרגדיה והשאלות שיש בפרשה הזו, שחלקן עוד פתוחות, אבל זה נותן לנו שיעור לחיים.
מקווה שהדברים קצת יישבו וסייעו לקושיות העמוקות והמדהימות.
בברכה,
נתנאל, חברים מקשיבים makshivim.org.il
