אלוהים זה רבים

שלום וברכה,
שאלתך בהחלט מעניינת ואני חושב שהיא אפילו יותר כללית מאשר שתי דוגמאות אלו. לפי דעתי השאלה היא איך אנו מפרשים את המקרה ופסוקים קשים ומהי הדרך של הפירוש.
לגבי הפסוק הספציפי שאתה שואל עליו הפרוש שלך למילה א-להים אינו הכרחי. דוגמא לפירוש אחר אנו מוצאים בספרו של הרמב"ם מורה הנבוכים (חלק א פרק ב)- "אומר: כל המדבר עברית יודע שהשם אלהים משותף לאלוה, למלאכים ולמושלים מנהיגי המדינות. אונקלוס הגר, עליו השלום, הבהיר – ונכון מה שהבהיר – שבדבריו והייתם כאלהים ידעי טוב ורע (בראשית ג´, 5) הכוונה היא למשמעות האחרונה. הוא אומר: ותהון כרברביא". לפי הרמב"ם הפירוש הוא לאו דווקא למישהו שהוא הא-לוה של העולם, אלא מדובר על שיתוף שם.
פירוש ספציפי לפסוק זה אנו מוצאים בפרק א של מורה הנבוכים. הרמב"ם מתמודד עם השאלה שלך ומציג אותה ישירות- "האנשים סברו שצלם בלשון העברית מורה על תבנית דבר והמִתאר שלו. זה הביא להגשמה2 גמורה בשל דבריו: נעשֹה אדם בצלמנו כדמותנו (בראשית א´, 26). הם סברו שהאל הוא בצורת אדם, דהיינו, תבניתו ומִתארו, ומכאן נבע בהכרח שיגיעו להגשמה מוחלטת ויאמינו בה". הרמב"ם מתייחס לבעיה קצת שונה ממה ששאלת אך העקרון זהה- משמע מפסוק זה שה´ הוא גשמי. הרמב"ם בהמשך הפרק (ובעצם בכל הספר) עונה שאין להבין את הפסוק כפשוטו. ישנו עקרון של ´דברה התורה בלשון בני אדם´ והכוונה שהתורה מדברת בלשון מיוחדת כדי שתהיה ברורה לכל דורש. אך לא ניתן לעשות דיוקים כעין אלו.
אינני רוצה להכנס לדיון ספציפי כזה או אחר (אם יש משהו מיוחד שמטריד אותך אתה מוזמן לפנות לגביו) אלא העיקרון שהתורה לא הקפידה בלשונה מתוך כוונה תחילה בעניין זה. עלינו להבין את הלשון של המשל של התורה ולדעת לאור מקורות אחרים את הפירוש הראוי והנכון.
אני מקווה שהתשובה ברורה דיה, ואם נותרו שאלות וספקות אתה מוזמן לפנות אליי ישירות במייל או לאתר.
רק טוב,
אוהד.
ohad_fix@hotmail.com