אלוהים לא מרשה' – תגובה

שלום לך,

ראשית, אני מודה שלא קראתי את הספר, אז אני אנסה להגיב לפי מה שאת כותבת בשאלה, ואני מקוה שזה יעזור להתמודדות עם הספר.

אני אתחיל בשאלה הראשונה – 'מה באמת לא בסדרבמה שהוא עושה אם זו האמת הפנימית שלו?'. התשובה לשאלה הזו היא מאד פשוטה. האמת הפנימית של האדם היא מושג מאד מעורפל, והאדם בעצמו לא יודע לקבוע מה טוב ומה מוסרי או לא. אפשר לתת לכך דוגמא ממחבר הספר בעצמו. בזמנו הוא תמך בגירוש מגוש קטיף, למרות שהגירוש הזה היא גם אנטי-יהודי וגם אנטי-מוסרי. אז באמת הוא התנצל על כך בראש השנה האחרון שהוא תמך, והוא הצטער על מעשהו, אבל השאלה היא, כיצד מלכתחילה הוא הגיע לשפל כזה? זה בדיוק מלמד אותנו, שלמרות ההצהרות היפות והגדולות, של 'האמת הפנימית שלי' בסופו של דבר, האדם פועל בגלל הרבה מאד לחצים – לחצים תרבותיים ולחצים משפחתיים ולחצים אישיים וקשה לו מאד באמת לדעת לבד מה טוב ומה אמת לעשות.

בעצם מהדיון הזה, אפשר להעלות תובנה מאד עמוקה. מצד אחד באמת השאיפה היא שהאדם יהיה בפנימיותו טוב, בלי כפיה ובלי לחצים, ועם הרבה שמחה ואהבה, אבל מצד שני, כשמנסים לחנך בדרך הזו מאבדים את הכל. אז באמת החינוך שלנו מנסה להיות מאד מאד מורכב – להצליח בעזרת כפיה, לחנך את האדם לגלות את פנימיותו הטובה. אפשר למצוא לכך דוגמא בלימודי מוזיקה. האדם חייב להכריח את עצמו לשבת ולהתאמן שעות בכל יום, אימון מתיש ומשעמם, אבל בסופו של דבר, הוא מצליח בעזרת המוזיקה להביע הרבה יותר מכל מה שהוא חשב אי פעם שהוא יוכל להביע.

לגבי חינוך, הביקורת מובנת בהחלט. האמת היא שלכל שיטת חינוך יש יתרונות וחסרונות, ועוד אף אחד בעולם! לא מצא את השיטה המדויקת ואת השילוב הנכון בין כפיה לחופש, בין גמישות והקפדה. המפגש בין התורה לעולם המודרני, בהחלט מותיר אותנו לא פעם חסרי אונים לגבי אפשרויות החינוך שלנו. אני רק יכול לציין בסיפוק, שהחינוך במוסדות של הציבור שלנו ודאי משתפר במהלך השנים ונעשים נסיונות בלתי פוסקים למצוא את השילוב הנכון ואת האיזון הנכון וגם 'חברים מקשיבים' הם חלק מאותו נסיון של חינוך והשפעה באופן של 'חברות' ו'הקשבה' מצד אחד, ומצד שני, נאמנות בלתי מתפשרת להלכה ולתורה המקובלות בעם ישראל מדורי דורות.

לגבי 'נורמות חברתיות', צריך לדעת שהאדם הוא 'יצור חברתי', וזה מה שטוב לו – לעשות מה שכולם עושים. את אותה שאלה אפשר לשאול בכל חברה ועל כל דבר. הולכים לים בשבת כי כולם הולכים ואין משהו אחר טוב לעשות או בגלל שבאמת נהנים? ממשיכים לרדוף אחרי הכסף כדי שלא לפגר אחרי האופנה האחרונה או שבאמת משתמשים בכסף למטרות טובות. בהחלט, כל אחד מצווה למצוא את היחוד האלוקי שלו ואת היעוד האלוקי שלו ולבטא אותו בחיים שלו. בחסידות אומרים, שיש לנו בחירה חופשית מלאה מכיון שיש בנו נשמה אלוקית-אינסופית וממנה נובעים כוחות אינסופיים של פעולה ושל בחירה. כל אחד ואחד צריך לשאול את עצמו – איך אני משנה את העולם, איך אני מקרב את הגאולה. אם אדם חש שהחברה שלו חוסמת אותו מלקדם את יעודו – אדרבה שיעזוב וימצא חברה אחרת (כמובן כל מקרה צריך לבדוק לגופו)

אני אגיד לסיכום, שהחברה החילונית היא דוקא דוגמא טובה לכל מה שהעלית בשאלה. היא מחנכת את האדם ללכת עם האמת הפנימית שלו, היא עוזרת לאנשים לזרום – הרבה גמישות, הרבה פתיחות, לא מדברים על הוצאת זרע לבטלה – ממש נהדר. אבל בפועל, החברה החילונית עם השנים נהיית אלימה יותר ויותר פרוצה יותר ויותר וחסרת ערכים יותר ויותר. לא מדברים על הוצאת זרע לבטלה, אז בסופו של דבר צריך לדבר על איך להמנע מ'אונס'. (מחקר שצוטט ב'בשבע' גילה שבנות חילוניות מותקפות מינית פי שלשה מבנות דתיות). לא מדברים על 'לשון הרע', אז בסוף מתדרדרים לסכינאות במועדונים.

כאמור, לא קראתי את הספר, אבל אני חושב שמה שכתבתי נכון כשלעצמו. נשמח מאד לתגובות הגולשים, הן ישירות אלי למייל והן באתר, מכל סוג ומין שהוא.

כל טוב ובהצלחה רבה.

טוביה
tsbias@actcom.co.il