אני קוראת מאמרים על אלול, מנסה להפנים, הולכת לשיחות וכו', אבל תכל'ס- מה זה האלול הזה- שהקב"ה כל כך קרוב? אני לא מבינה מה כל כך קרוב, אני לא יודעת איך להגדיר את זה- אבל-אני לא מרגישה שינוי באווירה ובקשר שלי עם הקב"ה, אני פשוט לא מרגישה ש'המלך בשדה'. זה כל כך עצוב לי לכתוב את זה- אבל מה לעשות? איך בכל זאת לא לעבור את אלול ככה סתם בלי שום התקדמות… זה מעיק לי!!
אשמח מאוד אם תחזירו לי תשובה מהר!!
שלום יקרה.
איזה כיף לשמוע שיש בני מלכים שבאמת רוצים לראות את המלך, להרגיש אותו. שלא מפחדים ולא מסתתרים מהנשמה שלהם, אלא באמת רוצים להתקרב אליו, להיות חלק.
וזה נפלא.
אני חושבת שעצם הרצון, הוא הוא שעושה את ההבדל.
הוא שנותן את הכוח להרגיש שונה.
בדיוק בשבת ישבתי ליד חברה שלי בביהכנ"ס ועד שהתחילו את התפילה אמרתי לה- עוד מעט נגמר חודש אלול ואני בכלל לא מרגישה משהו מיוחד. יותר מחצי חודש עבר בלי שפתחתי את ליבי, בלי שפתחתי את עיני וניסיתי להבחין בקירבה של הקב"ה.
ואת?!
את לומדת, את מנסה, את רוצה להתקדם,ונראה כאילו כבר אין עוד מה לעשות. כשניסתי לחשוב מה באמת עושה את ההבדל נזכרתי- הרגש.
תנסי להרגיש. את משנה מעשים, סיבות שיכליות, הגיע הזמן שתעברי לרגש. שתפתחי את הלב.
תתפללי, תדברי עם הקב"ה, תהי בביכ"נס בזמן סליחות, זה מכניס לאוירה, זה נותן כוח… תנסי.
המלךת תיד נמצא איתנו ובכל זמן שנפתח לו פתח כחודו של מחט הוא יפתח לנו עולם ומלואו. ואילו עכשיו, באלול, הוא פשוט כאן, אפילו לא מחכה שנפתח פתח קטן כחוד של מחט, הוא פשוט כאן, "מלך בשדה".
כאן,
לידי
לידך.
מחכה.
מחכה שנסתכל, שנפחין בו, שנדבר איתו.
שנחזור בנו ממה שלא הינו צריכים לעשות ונאמץ את מה שכדאי שנמשיך, ואם בכוחותינו אז אפילו נקבל על עצמנו דברים חדשים.
איזה חודש נפלא!
ואת יודעת, תוך כדי כתיבת התשובה עזרת לי גם להרגיש. עזרתי לי גם להתקרב ולחוש קצת יותר את חודש אלול.
תודה לך.
פשוט פתחי את ליבך.
ועצה אחרונה-
תקראי את "לדוד ה' אורי וישעי" שאנו אומרים בסוף התפילה, בשקט ובכוונה לא כחלק מהתפילה, אלא "סתם". נסי להבין את המילים, זה משנה הכל. מניסיון, זה עושה הרבה.
בהצלחה!!
שלך,
טל.
tlalosh@shoresh.org.il
