אל רחום וחנון נאמר. בכל זאת, מחליט להטביל אנשים בצואה או זרע רותח.
במהלך התחזקותי, אני שומע או קולט ללא הרף בדרשות עונשים שלכאורה נראה כי היו ניתנים על ידי מישהו סדיסטי ואכזרי רחמנא ליצלן..
אבל בתורה כתוב, "ה', ה', אל רחום וחנון וכו'" איך זה מסתדר?
האם כך מבטא הבורא את רחמיו כלפי בריותיו אשר בהם השריש את הנטיה לבחור בין באור ובין בחושך?
הרי אם תגיד שרחמן הוא כאשר מקיימים מצוותיו, הרי ידוע הדבר שעושה צדקה וחסד עימהם.
מאידך, תגיד שהוא גם משמיד ומאבד רשעים, אם כן, מי הוא הרשע?
האם הרשע אחד שעובר על מצוותיו של הבורא במזיד כאשר מודע הוא לתוצאות של מעשיו הרעים?
ומה אם יש בנאדם שלא כל כך מודע למציאות של בחירה בטוב או ברע, ומלעשה, חושב שהרע הוא טוב?
האם נידון אדם זה על מעשיו הרעים בגיהנום?
האם נקרא רשע? האם נשמתו בעולם הבא תעבור יסורים רוחניים קשים מנשוא, וגופו יעבור טיפול גופני באמבטיה של צואה רותחת?
מהמעט שאני יודע, בעל התניא מספר שעונשים בעולם הבא, הם כמשל הנשמה אשר היא ככלי אשר לא מספיק להכיל את אור האינסוף ולכן סובלת יסורים רוחניים מפאת ריחוקה על ידי מעשיה הרעים מהקב"ה. לדעתי זה נכון,אבל בהחלט יש גם עונש אכזרי וגשמי, השאלה מי מקבל אותו, והאם כל ישראל כיום בחזקת רשעים אשר נידונים באש הגיהנום?
אני בתור בעל תשובה בסך הכל מנסה להשיב ליצרי הרע שמשתלט עלי וגורם לי להאמין שהקב"ה יותר מתאכזר לבריותיו מלרחם עליהם.
אני מבקש ממך לנסות להבין מאיפה אני בא, ולמה אני מציג כך את שאלתי, ובכך תבין יותר טוב מה עובר עליי בכל יום כאשר יצרי הרע מתגבר ר"ל ומטעה אותי וגורם לי להאמין בכפירות 🙁
בעבר השתוקקתי והיו לי כיסופים להתעורר בבוקר ולהניח תפילין, לזכות במצוה של קריאת שמע בזמנה וכו'.
היום, מרוב בלבול ויאוש אני מוצא את עצמי מהרהר אחר מידותיו של הקדוש ברוך הוא, וכאשר מתעורר בי חשק לקימה בכדי להניח תפילין, אני נסוג כשעולה בי המחשבה על העונשים ( כף הקלע, עולם התוהו, ועוד אתרים לא נעימים במיוחד ) הלא מוצדקים שהבורא נותן לאנשים שלא שומרים מצוותיו. אני מתבודד על זה בכל יום מעט להשיב את האמונה לאיתנה, להאמין באחדות הבורא, ולאהוב אותו כבן שאוהב את אביו.
שמעתי סיפורים רבים על מוות קליני למשל, שבעולם העליון נעשה עימהם דין ומשפט ודקדקנות כחוט השערה אפילו עם אנשים שלא היו צד
בס"ד
שלום צדיק,
שאלותיך עולים לכדי שיעורים שלמים אם לא ספרים שלמים, ובאמת הטוב ביותר שאמצא לך חברותא מתאימה באזור מגוריך שתעזור לך בלבון השאלות (לשם כל אתן לך מייל בסוף).
פטור בלי כלום אי אפשר.
בשאלותיך כבר אתה מסובב את הנקודה העיקרית
אתה מתקשה לקבל ציור של ה´ הדורש משמעת קפדנית ודקדקנית ובו בזמן שומר על ריחוק קר ומנוכר המתבטא במערכת האכיפה של ג"ע וגהינום.
והאמת היא בדיוק כפי שאתה רוצה לשמוע אותה –
הוא ממש לא כזה!
הרי גם בחיינו קיימת מערכת דרישות אם המון פרטים קטנים ומסובכים- הזוגיות.
בעל ואשה בונים ביחד תלכיד של אנשים שונים המולידים נשמות חדשות וכולם צריכים יחס וזאת מבלי לבוא על חשבון האחר ויש טעויות ונפילות ובכ"ז אף אחד לא שואל על עצם הקשר.
למה?
כי יש שותפות והיא טבעית לבני הזוג ומעל לכל מרחפת האמונה כי הזוגיות תנצח.
כך גם ביחסנו אל ה´.
הקב"ה רוצה להתחתן איתנו כדרשת חז"ל "ביום חתונתו- זה מתן תורה", רק בגלל זה הוא נחשף כל כך אלינו (מה שלא היה לפני מתן תורה ולא אח"כ לשום עם) והופך להיות "פגיע" (הרי קודם שדרש מהעולם משהו אי אפשר היה לפגוע בו, ורק תהו מוחלט כמו המבול גרר את התערבות ה´).
המצוות הם "האישיות" של ה´, רצונו הפנימי אותו אסור לגלות, אלא לבני אברהם, יצחק ויעקב, כאלו שגם אם יחיו בתוך עולם חילוני ורחוק יגיעו בסוף לאבא. אם כן כל מצווה היא עוד רובד של התגלות של אמונה בבחירה האנושית. כה גדולה האמונה הזו עד שהיא גדול מן האמונה של האדם בעצמו.
הגע בעצמך, האם היית מקים את עצמך בבוקר, האם אתה "שווה" שישקיעו בך, אני לא בטוח שאם הדבר היה בבחרתי לא הייתי מתייאש מעצמי.
בגלל זה אנחנו פותחים את היום בתפילת "מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך".
הוא מאמין בי ובך שלמרות שאתמול פגענו בו וגם שלשום, הרי שמחר לא נעשה כן.
גם הג"ע והגהינום הם על זו הדרך, עיקרם חשבון נפש. הצואה הרותחת או הזרע הרותח עיניינם המחשה של היסורים הנובעים מנפילה לתאוות האכילה או העריות ולא עונש גופני (ובכלל אין שם גופים) רק לחיות במוחש את העוול שנגרם לקשר בין 2 אוהבים שבגלל נפילות זרות מעין אלה לא זכה להתממש.
קשה לי להאריך יותר, אך ברור לי כי צריך לעבוד מאוד על שינוי התפיסה ושקיים קשר ישיר בין חוסר ההצלחה בענייני זוגיות לבין תפיסת העולם איתה אתה נאלץ להתמודד.
אשמח מאוד אם תיצור איתי קשר בכדי שאפנה אותך למקומות תורה הגונים המלמדים את תורת ה´ בצורה מתוקנת.
eyfy156@gmail.com
זה המייל וגם ההזמנה לפנות אלי.
המון שמחה ואמונה,
אליהו.
