אלו ואלו דברי אלוקים חיים הם?!

ב"ה
שלום לך!
בשאלתך את שואלת שאלה חשובה מאוד, וודאי שהיא איננה שאלה קנטרנית, אלא שאלה שמבררת יסוד חשוב בדרכי פסיקת ההלכה.
בדברייך את מגדירה הגדרה שיש לדון בה – "לא משנה מה נקבע להלכה".
מטרת הדיון במשנה ובגמרא הוא להגיע להלכה, מה מותר לעשות, מה אסור לעשות ומה צריך לעשות, ומכיוון שהתורה ניתנה לבני אדם מוטל עליהם להכריע כיצד לעשות.
את ודאי מכירה את המעשה המפורסם במסכת בבא מציעא (דף נ"ט עמוד ב´) לגבי תנורו של עכנאי. בויכוח בין החכמים, רבי אליעזר מביא לעזרתו שההלכה כמותו ראיות שהן ראיות מן השמיים, לאחר "שהשיב רבי אליעזר כל תשובות שבעולם ולא קיבלו הימנו", החרוב זז ממקומו, אמת המים הלכה בכיוון ההפוך (עלתה למעלה) קירות בית המדרש כמעט נפלו, ואפילו יצאה בת קול מהשמים לומר שהלכה כרבי אליעזר, ובכל זאת לא קבלו ממנו, משום שכבר נאמר בתורה "לא בשמיים היא", כלומר שלאחר שניתנה התורה לעם ישראל דרך הפסיקה היא ככתוב בתורה, "אחרי רבים להטות", זו דרך הפסיקה שאנו פוסקים, על פי רוב החכמים.
הדרך להגיע לאותה מסקנה עוברת דרך מחלוקות. המחלוקת בעצם מבטאת את הבירור, את דרך המחשבה שהובילה לקראת אותה מסקנה, וכשמגיעים לנקודת ההכרעה ישנן דרכים מוגדרות להגיע לאותה הכרעה, "אחרי רבים להטות", ובעקבות הפסוק אמרו חז"ל: "יחיד ורבים- הלכה כרבים". ישנן גם כן דוגמאות נוספות כמו: "הלכה כרבי עקיבא מחבריו", "הלכה כבתראי (אחרונים)" וכן דוגמאות רבות על זו הדרך.
כעת נתקדם לשלב נוסף, העובדה שדעה מסוימת התקבלה להלכה, ודעה אחרת לא התקבלה להלכה אינה הופכת את הדעה שלא התקבלה להלכה לאמירה שאיננה דבר אלוקים, משום שזו הדרך שבה הקב"ה ציוה אותנו להתנהל.
יש להדגיש שנקודת המבחן מבחינת האדם תהיה מה היתה כוונתו, האם כוונתו היתה לשם ה´, לשם הגילוי האלוקי של הדברים, או שלא. אם האדם התכוון לשם ה´, גם אם האמירה שלו לא התקבלה למעשה, היא מבטאת חלק מסוים מגילוי שם ה´ בעולם.
לכן אף מילה של חז"ל לא זזה ממקומה ומהגדרתה, אלא הכל מבטא את גילויה של התורה.
הגאולה היא גאולה אחת, והתשובה היא תשובה אחת, וודאי שעם ישראל יגאל וישוב כולו בתשובה שלימה, אלא שישנן כמה הבנות של חז"ל כיצד נגיע לאותה גאולה שאנו מצפים להופעתה.
בברכה, דוד
davideign@gmail.com