אל תחזיק טובה לעצמך'?

שאלת הגולש

שלום רב ויישר כח!

יש דבר מסויים שמפריע לי ואני לא מבין והוא שאם בן אדם עושה דברים לא טובים אז אומרים לו שהוא רע/רשע וכד'
ואילו אם אדם ישב ולמד הרבה תורה ונהיה צדיק אז אומרים לו אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת.
איך בדיוק תהיה לאדם מוטיבציה ככה??

אשמח לקבל תשובה תודה רבה!!!!

תשובה

לכותב היקר שלום,
אכן שאלתך טובה, וכיום היא מופיע יותר ויותר, שכן אנו בדור שלנו סובלים מחוסר יציבות, מצד אחד מחוסר הערכה עצמית, ומחוסר ביטחון אישי, ומצד שני אנו סובלים מגאווה. כן לפעמים יש בנו תרכובת לא פשוטה, תרכובת שאנו צריכים למצוא בה את הנתיב להופיע את עצמנו בעבודת ה´ באופן הנכון.
דע, שבדברי חכמים אנו נפגשים במקורות שונים, חלקם בא לחזק את האדם, וחלקם בא לעצור את הנזקים שהאדם עלול להזיק לעצמו.
האדם צריך מעמד יציב, אך גם צריך שלא להגזים ולהגיע לגאוה.
הדרך הנכונה היא להתמסר אל העצמיות שלנו, אל מה שה´ רוצה מאיתנו ולא לעסוק כל הזמן בהאם אני טוב או לא, ולא לשקוע בהשוואות לאחרים, אלא להיות אנחנו כמו שאנו באמת, ואז אנו לא נהיה צריכים את כל הדברים האלו הבאים לנו מבחוץ.
אנו צריכים לכל הזמן להתחזק בכך, שה´ ברא אותנו בשביל יעוד מיוחד במינו, יעוד שאחרים לא יכולים לקיים אותו, ולכן הקב"ה ברא אותנו עם התכונות שלנו, עם היכולות ועם הנסיון והמהלך חיים שלנו שהכל מכין אותנו אל היעוד הזה.
כאשר אנו חזקים בכך, אנו לא נמצאים בהתמודדות עם אחרים, ואנו מקבלים כוחות מעצם הידיעה של היעוד שלנו. אנו צריכים לזכור כל הזמן שה´ אוהב אותנו והוא שנותן לנו את החיים, במתנה זו הוא אומה לנו כל הזמן שהוא מאמין בנו, שאנו מסוגלים להופיע את היעודים הגדולים שהוא נתן לנו, ולכן הוא כל הזמן משקיע בנו. אדם שלא מאמינים בו אין סיבה להשקיע בו, זו השקעה עקרה. אך כאשר הקב"ה משקיע בנו זה מלמד אותנו יותר מכל דבר עד כמה הוא באמת מאמין בנו.
אנו צריכים כל הזמן לזכור שאנו אהובים על ידי ה´, ושה´ רוצה בנו יותר מכל אחד אחר. לזכור שיש לנו כוחות עצומים, שיש לנו כשרון, שיש בנו תכונות נפלאות ויכולות גדולות.
אך כאשר עוסקים בכל הדברים האלו, אנו גם מסתכנים. שכן כאשר רואים את כל הטוב שבנו, אנו עלולים ליפול בגאוה, ובכך לשכוח את היעוד שלנו. בגאוה אנו הופכים את היוצרות, עושים אותנו אליל, ממש כמו שפרעה עשה את עצמו אל ולא היה מסוגל לראות מה ה´ רוצה ממנו.
לכן חשוב מאוד שלא ללכת לאיבוד אחר המחשבות על עצמנו אלא להיות תמיד באיזון.
אחד מגדולי תורת החסידות אמר פעם, שאדם צריך ללכת עם שני פתקים בכיסים, בכיס אחד יהיה פתק שכתוב, 'בשבילי נברא העולם', ובכיס השני פתק שכתוב בו 'אנוכי עפר ואפר…' דבר מופלא! האיזון בין שני הדברים הוא היסוד לבניה אישית נכונה, והתמסרות נכונה אל היעוד הנדרש מאיתנו.
שיהיה הצלחה רבה,
יצחק
Zahig2@shoresh.org.il

כד בטבת התשסז

קרא עוד..