זהו.. סגרנו עוד שנה בלי בית מקדש.. שוב נגיע לבית הכנסת, נשב על הרצפה ונבכה..
אני לא יודע מה אתכם- בכל שנה אני מתיישב ושואל את עצמי- על אני בוכה? הרי אני לא הייתי בזמן שבית המקדש היה קיים.. אז למה לבכות על דבר שאני לא מכיר, דבר שלא חוויתי מעולם?
אני מנסה לחשוב על הדברים הכי נוראיים בעולם, מדמיין את בית המקדש נשרף והופ- לאחר מאמץ כביר נושרת לה דמעה קטנה אחת..
בחיים לא מצאתי את עצמי בוכה כל היום על בית המקדש או באמת באמת חש בחסרונו.. אם לא היה כתוב בתורה על כך ואם לא היינו מדברים על זה, חסרונו של בית המקדש לא היה מציק לי..
מוכר לכם? לכולנו עוברות בראש פחות או יותר אותן מחשבות.. לאף אחד אין את האומץ להודות בזה.
אז איך מתגברים על זה? איך באמת בוכים ובאמת מצטערים על חורבן בית המקדש?!
תתארו לעצמכם שהייתי בא יום אחד ומכריז על חורבן החשמל הבין-לאומי. אין חשמל. הייתה בעולם אנרגיה נפלאה ושמה חשמל ועכשיו היא נעלמה. מה יקרה?
נחזור לימי הביניים:
אין תנורים ומיקרוגלים- חזרנו לטאבונים
אין רכבים בלי הצתה של סטרטר- חזרנו למרכבות וסוסים
אין מכונות כביסה- חזרנו לנחלים
אין פלאפונים- חזרנו לדבר עם שני לבנים מחוברים לחוט
אין נורות- חזרנו לעששיות
אין מחשבים
אין אינטרנט
אין פייסבוק!!!!
חזרנו לתקופת האבן!!
ומה יעשה העולם?
כל העולם, יהודים וגויים, כולם יקרעו את בגדיהם, יחגרו שק ויבכו את היום אשר שרף ה' את החשמל!
סגולת החשמל תעבור מאב לבן במסורת בה יתואר לפרטי פרטים נפלאות החשמל והכלים החשמליים שהופעלו על ידו..
"אתה יודע מה זה נגן mp3?" יספר אב לבנו המרותק "זה מכשיר כזה קטן" יתאר לו האב בידיו "שדרכו אפשר לשמוע כל מוזיקה שאתה רוצה!" הילד יתפעל ויעביר את זה לבניו ולנכדיו עד סוף כל הדורות. אלפי שנים יחלחל בעולם החיסרון העצום של אנרגיית החשמל ויחכו ליום המיוחל, שמי יודע, אולי אותה אנרגיה תחזור ותשפיע מטובה על הבריאה כולה..
אבל.. אבל, רגע.. זה רק חשמל.. זו רק אנרגיה שהתגלתה לפני כמה מאות שנים.. אלפי שנים הסתדרו בלי חשמל והיו מאושרים בלעדיו..
אז בית מקדש? אורו של עולם? מקום השראת השכינה? ביתו של רבש"ע! הרי זו לא אנרגיה זה דבר הרבה יותר חשוב ומשמעותי לעולם מאוסף של פרוטונים!!
נכון.. אנחנו באמת לא יודעים מהו היה באמת בית המקדש.. אילו היינו יודעים כמה העולם חסר מש
