בעניין תשובה שלך שקראתי– די דחוף…
שלום אברהם!
קראתי את התשובה הנפלאה שלך המובאת בקישור:
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=90493
ובערך הבנתי למה אסור שיהיה חבר בגיל הזה .
אני מודעת לעובדה שחבר בגיל הזה זה לא טוב, אבל עדיין לא כ"כ הבנתי למה.
למה אני לא יכולה להתחיל לחפש מעכשיו משהו לחיים, וכשאמצא אותו אתחתן?!
היו לי המון דברים לשאול על הנושא, וכרגע אני לא נזכרת.
כיון שזו הפעם הראשונה שאני אוזרת אומץ ושואלת, אז אני שולחת את המייל, ואם אני אזכר בדברים נוספים, אשאל אותך במכתב התשובה ממך…
שוב, תודה רבה ויישר כוח!!!
הסברת את הדברים בצורה מדהימה!
אלמונית.
שלום לך.
ראשית, תודה רבה על המשוב (פידבק בלע"ז) החיובי, זה מחמם את הלב וגם עוזר ומעודד להשקיע זמן ומחשבה בתשובות, אז תודה לך.
נפתח במעט פילוסופיה: מהי אהבה?
התובנות שלי אומרות לי שאהבה אמיתית וקשר אמיתי ועמוק, שבא לידי ביטוי [אך ורק בחיי נישואים,] חייב להתבסס על שני אנשים בוגרים ומיושבים מאוד בדעתם.
כשילד בן 13 אומר שהוא רוצה להתחתן והוא מרגיש בשל ומוכן לכך – זו בדיחה.
כשאדם מבוגר טוען שהוא מרגיש כי עדיין איננו מוכן לחיי נישואין – זה עצוב.
חיי נישואין, קשר זוגי אמיתי, מובנה על נתינה הדדית. קשר זוגי הוא דבר מדהים. בשיתוף, בהבנה, בנעימות שבו, ברוך ובחביבות שיש בו. אהבה אמיתית היא לדעת לתת ולהעניק לבן הזוג – ללא כל רצון לתמורה. (וכמובן שבן הזוג השני, שואף אף הוא לכך – שאם לא כן, אין זה קשר זוגי אלא ניצול.)
לאהוב מישהו או מישהי, אין פירוש הדבר לאהוב את הדברים הטובים והכיפיים שבקשר, אלא לתת ולהעניק לו כל הזמן. הדברים הטובים באים כתוספת, בדרך של ממילא, ואינם עיקר הקשר כלל!
זה טבעי ומובן להתבלבל במושג האמיתי של אהבה. יש אנשים יותר גדולים ממך וממני גם יחד, שטועים בזה כל ימיהם. ויותר מכך, ישנו עיוות אדיר וגרוע לאין ערוך מכך: הפכו את התאווה הגשמית והנמוכה שבקשר הזוגי לשיא האהבה. פריצות, זנות וחוסר מוסריות הפכו לאהבה, ודי לחכימא.
[מי שאוהב את הנתינה שבקשר – הוא אוהב את זולתו.
מי שאוהב את הכיף שבקשר – הוא אוהב את עצמו.]
כשרוצים קשר בשביל הכיף שבו – זה לא אמיתי, זה מוכיח כי איננו בשלים לחיים בכלל ולחיי זוגיות בפרט, וכאשר אנו מחפשים בן זוג לחברות בעלמא – איננו רוצים לאהוב אותו אלא את עצמנו.
סבתא רבא שלך בטח התחתנה בגיל צעיר מאוד. עד לפני כמה עשרות שנים ילדים חונכו לכך שתפקידם להקים משפחה בגיל צעיר ביותר, וממילא תהליך ההבשלה לקראת חיי נישואים היה קצר יותר מאשר בזמננו. תרבות המערב והמודרניזציה גרמה לשינוי הלך המחשבה הזו, וטענה שכדי להקים בית צריך להגיע כאישיות מושלמת ומגובשת שיודעת מה היא רוצה מעצמה.
ודאי שאדם שאיננו מספיק בנוי בפנימיותו לא יכול לבנות בית ומשפחה עם אדם נוסף. מצד שני, כל אדם, לעולם אינו מסיים את תהליך הצמיחה וההבשלה העצמית וממילא אי אפשר לדחות עד אין קץ את ההכרעה בדבר הקמת המשפחה.
אז איך נדע מתי באמת אנחנו יכולים להתחתן? מתי מותר לנו להתחתן, כי מי שמתחתן כשאיננו כשיר לכך עושה עוול גדול לבן זוגו!
המשנה אומרת "בן 18 לחופה", כאשר בזמן המשנה המנהג היה להתחתן אף בגיל מוקדם יותר, אולם המשנה נקטה גיל זה כגיל אופטימאלי לבשלות להקמת בית ומשפחה.
בדורנו אנו כיוון שאיננו גדלים ומתחנכים לנישואים ולעזיבה את הבית בגיל צעיר, (בד"כ הבחור או הבחורה עוזבים את בית הוריהם אחרי גיל 18!) ולכן צריך לשקול היטב את רמת המוכנות והמודעות להחלטה הגדולה וכבדת המשקל הזו.
יוצא מכך, שלאחר הבגרות הבסיסית, אין גיל שאיננו מתאים לנישואים, אך מאידך, אסור להיות פזיזים ולקבל החלטה כזו בגלל שיקולים חיצוניים כמו לחץ חברתי או קשיים בבית ההורים, כיוון שאחר כך זה חוזר כמו בומרנג לתוך הבית ומזיק מאוד.
[מתי הזמן לחפש? כאשר יגיע הזמן להתחתן.]
אין טעם (וגם אסור, כאמור) להתחיל לחפש בן זוג כדי להתחתן איתו בזמן עתידי ולא נודע. כאשר תשכילי ותרגישי (לפי הסדר הזה דווקא!!!) שאת מוכנה, וכאשר סביבתך גם תחוש ככה, זה הזמן לחפש ובעזרת ה´ יתברך – השדכן הגדול מכולם, תמצאי את בן זוגך ושורש נשמתך. ואל תשכחי שעיקר העבודה באה אחרי החתונה.
ברכה והצלחה בכל העניינים!
את מוזמנת (וגם שאר הקוראים) להמשיך ולשאול את שאר השאלות שעלו ויעלו לך או להגיב על מה שנכתב כאן, דרך האתר או ישירות.
כתובת המייל שלי – bin725@Gmail.com.
