אמא שלי לא מסכימה שיהיה לי חבר

שלום לשואלת היקרה!

ראשית, סליחה על האיחור, גם אני וגם הממשק (מסתבר), היינו עמוסים.

תראי, אני מאמינה שאם אמא שלך לא רוצה שיהיה לך חבר בגיל הזה, סימן שאכפת לה ממך. את יכולה להבין אותה או לא להבין אותה, להסכים איתה או לא להסכים איתה, אבל נראה לי שזה סימן מובהק שאכפת לה ממך. כי אם לא היה אכפת לה ממך, היא היתה נותת לך לעשות מה שנראה לה כטעות. היא היתה נותנת לך את האפשרות ליפול קשה, וללמוד את הלקח על בשרך… (לפחות מבחינתה, היא חוששת כנראה שתפליתפגעי)
אני מאמינה שאם תציעי לאמא לצאת איתה לאיזה בית קפה ולשבת לדבר, או לצאת לטיול, או סתם להכין ארוחה מושקעת ולשבת ביחד באווירה נעימה ולדברה, היא תשמח מאוד.

אבל לפני שאתן מדברות אני רוצה להגיד לך משהו. גם אני, כבר בערך שנה, אמא. יש לי נסיכה מתוקה. (בעז"ה תוך עשר שנים גם אולי לך תהיה…) היא עכשיו בשלב של לחקור ולבדוק את העולם, זוחלת, בודקת כל דבר, מכניסה לפה, מנסה לעמוד לבד… ואני, כמו כל אמא, עוקבת אחריה בחרדה.
היא זוחלת, מנסה לטפס על הספה, הלב שלי מחסיר פעימה, אבל אני נותת לה לנסות, היא הצליחה. היא יורדת בזהירות (היא ילדה זהירה הבת שלי, באמת!) ופונה לצאת החוצה… למדרגות. כאן אני כבר ממש קרציה ונצמדת אליה, שלא תתגלגל לי. ירדנו, עלינו. ממשיכים לחקור ולגלות. שניה לפני שאני דוחפת לה ארוחת ערב היא ניגשת לשקע…
תראי, כמה שפחדתי, נתתי לה לטפס על הספה, כי אם היא תיפול במהלך הטיפוס, היא תיפול מהגובה של עצמה. לא נעים, אבל יש פתגם כזה (נדמה לי המקור בערבית), כדי להיות פרש טוב, חייבים ליפול פעם אחת מהסוס…
המדרגות זה קצת מסוכן, אז דאגתי להיות כל הזמן מדרגה או שתיים מתחתיה, נתתי לה חופש, אבל מוגבל.
עם השקע כבר לא נתתי לה להתקרב, שמתי צרחה ולקחתי אותה משם!
היא בכתה, ניסתה לחזור לשם, דחפה אותי… ואני הייתי האמא הכי מעצבנת שיכולה להיות, פשוט לא נתתי לה לעשות את מה שכל בן גילה צריך לעשות. וזה לחקור וללמוד את העולם.

אני מניחה שגם את היית עושה במקומי אותו דבר, ולא מחכה להתחשמלות, נכון?

נכון ש"חבר" זה לא לגשת לשקע. אני מאמינה שגם אמא שלך חושבת ככה. אבל יש מצב שהיא חושבת שזה כמו לטפס על הספה, או אפילו כמו לרדת במדרגות בפעם הראשונה.

אני מניחה שאמא שלך דואגת שאם יהיה לך חבר את עלולה להגיע למקומות שהיא לא רוצה שתגיעי אליהם. אולי לא תשמרי על אמונה או אדיאולוגיה שהיא גידלה אותך עליהם, או אולי סתם היא פוחדת שתגיעי למקום שבסוף חס וחלילה לא יהיה לך טוב בו…

תראי, אין ספק שחבר זה כיף. יש עם מי לדבר, יש עם מי לבלות, וגם סתם… כיף שיש מישהו שהוא רק בשבילך…
אבל אפשר גם ליפול. וזה כואב. ואמא לא רוצה שיכאב לבת שלה. או לפחות שיכאב לה כמה שפחות.
נכון שצריך ללמוד ולהתנסות, ואם אפשר ללמוד ולהנות אז יותר טוב, אבל אמא שלך רוצה שתלמדי גם מנסיון של אחרים. כדי ללמוד ללכת, חייבים ליפול לפחות פעם אחת, אבל כדי ללמוד לרדת במדרגות, לא חייבים להתגלגל מכל המדרגות. אפשר פשוט ללמוד מאמא איך לעשות את זה טוב ובזהירות. וכל דבר בגיל שלו.

ליקטתי לך כמה תשובות בנושא, באמת שנכתב פה על זה הרבה, אם את רוצה תכנסי לצניעות בינו לבינה באתר, או תכתבי בחיפוש חבר… תמצאי המון. אני רק הבאתי פה כמה מהזמן האחרון:

http://www.makshivim.org.il/ask_show.asp?id=279186

http://www.makshivim.org.il/ask_show.asp?id=272090
תקראי גם את התגובות

http://www.makshivim.org.il/ask_show.asp?id=270012

http://www.makshivim.org.il/ask_show.asp?id=268420

http://www.makshivim.org.il/ask_show.asp?id=267975

תחפשי הזדמנות טובה, ותנסי לדבר עם אמא שלך, אבל קודם תזכרי שהיא פשוט דואגת לך.

אם את רוצה לחדד לי יותר את השאלה, את מרגישה שעניתי אבל לא מספיק, או שבכלל לא הייתי בכיוון, או שבא לך לספר לי איך היתה השיחה עם אמא… את מוזמנת לפנות אלי בכיף: renanaro@gmail.com

ושוב, סליחה על העיכוב…
ב"הצלחה ורק טוב!
רננה