אמונה בזמן פיגועים

בעזרת ה´ יתברך.

יעל שלום וברכה.

ראשית, ישר כח על העלאת השאלות הקשות הללו. עצם הרצון והיכולת לשאול ולברר ענינים אלו בוודאי מלמדים על רגישות גדולה ותשומת לב לזולת ולכל המציאות הקשה שאופפת אותנו. רבים שואלים את עצמם את אותן שאלות ומתענים בייסורי נפש גדולים בעת שהם ניצבים בפני מצבים נוראים אלו.
שאלת בכנות רבה ולכן אשתדל להשיב במלוא הכנות.

אין לי תשובות חד משמעיות לשאלות שלך.
אני גם לא מכיר בן אנוש שיכול לתת תשובות ברורות לספיקות הללו.
אני חושב שבן אדם שאומר שיש לו תשובות – בוודאי אינו יודע כלל. אדם גדול באמת, צדיק מופלא, בוודאי לא ישלה את עצמו ואת הסובבים אותו שהוא יודע את התשובות לשאלות אלו.
מי יודע? רק ה´.
[לבדו.]

אנו, בני אדם קטנים ודעתנו אינה רחבה ואינה עמוקה. אנו יכולים רק לחשוב ולנסות להבין מעט מדרכיו של המופלא מכל – את דרכיו של ה´ יתברך. אך גם חקירה ודרישה זו חייבת לבוא מתוך אמונה חזקה שה´ טוב לכל ורחמיו על כל מעשיו. שלמה המלך אומר: "אל תבהל על פיך, וליבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלוקים. כי האלוקים בשמים ואתה על הארץ, על כן יהיו דבריך מועטים". גם כאשר יש לנו קושיות עצומות ונוראות על ה´ יתברך אסור לנו לכפור באמונה הפשוטה והבסיסית שה´ טוב באמת, כל דרכיו חסד ואמת וגומל רק טוב לברואיו. וזאת, גם אם איננו מצליחים לראות זאת בעיני בשר, אל לנו לשפוט את נפלאות דרכיו של ה´ בעינים ובהבנה שלנו, כי האלוקים בשמים ואנו על הארץ, על כן נדע שדברינו מועטים ומוגבלים.

נחום איש גמזו היה נוהג לומר: "גם זו לטובה". ר´ עקיבא היה רגיל לומר: "כל מאן דעביד רחמנא לטב עביד" (כל מה שעושה הקב"ה – לטובה). נחום איש גמזו בסוף ימיו היה חולה במחלה איומה שכל גופו נמק. ר´ עקיבא מת על קידוש ה´ בייסורי תופת, בוודאי לא חשב שזה כיף למות, ולא היה לו ספק בצדקת דרכו.
[שניהם היו רגילים לומר שמעשי ה´ הם לטובה. הם לא היו אומרים שמעשי ה´ טובים הם.]
(יש מטבע לשון מקובל היום: "איזה טוב ה´". אני לא מסוגל להבין את אותם אנשים ואת אותה אמירה שבעיני מגיעה מחוסר התבוננות עמוקה בדרכי ה´ מחד, וחוסר רגישות לסבל האמיתי – מאידך. וכדלהלן).

[ההבדל בין טוב לטובה הוא עצום.] איך אפשר לומר שמעשי ה´ טובים הם? כשאנשים נרצחים בידי זדים, כשרשעים מתאכזרים לצדיקים. אין זה טוב לראות כאב וסבל. אי אפשר בשום פנים לומר ולהאמין שכאשר אדם יקר לליבנו נרצח זהו גילוי טובו של ה´ בעולם, [אבל]
אנו [מאמינים] שכל מעשי ה´ הם לטובה. ה´ ברא את העולם מתוך טובו ורחמנותו האין סופיים, אך לעיתים קרובות לצערנו אין שום אפשרות לראות את המטרה שמאחורי הסבל הנורא. אנחנו מובטחים על ידי ה´ יתברך ועל ידי הנביאים והצדיקים שבכל הדורות [שבסוף יהיה טוב ב א מ ת !]
לפי כל האמור, ה´ לוקח את הצדיקים דווקא. זכות הצדיקים מגינה על הדור כולו, ולעיתים ה´ לוקח אליו את הצדיקים כדי להגן על הדור. לכל מקרה של צער וכאב יש הסבר פנימי – שכל אדם שמסיים את שליחותו עלי אדמות- מסתלק מן העולם.
כשתינוק נפטר, לא עלינו, אין אחד שלא נקרע לגזרים. בעינינו – זו טרגדיה איומה. וזה באמת אסון נורא שאי אפשר לעכל. אך כשמסתכלים על המציאות [בעיני הנשמה] אפשר להבין שנשמה זו סיימה את תפקידה ושליחותה בעולם (ושליחות זו יכולה להתמצות גם בשהות של מספר שעות על פני האדמה).
כך גם לכל הכאב והסבל האנושי יש הסבר פנימי, לא הכל ברור לנו אך ודאי שכך הם פני הדברים.

אותה נשמה של הבחורה הצדיקה והקדושה שנרצחה, זכתה לסיים את תפקידה בעולם בגיל צעיר. היא סיימה את תפקידה בדיוק כמו שרצונו הנעלם והטמיר של בורא העולם החליט – למות על קידוש שמו יתברך בזמן ובמקום בו נלקחה. ולענין ההרהורים שהיו לך עליה – כל אדם עושה מה שעושה בעולם הזה, ואין זה מתפקידנו להתבונן בכל פרט ופרט ממעשיו. "אין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא", אך מי שנהרג על קידוש ה´ אין כל בריה ובריה יכולה לעמוד במחיצתו ומדרגתו הרוחנית גבוהה מאוד מאוד (חז"ל).

כשאנו נתקלים בכאב כזה עלינו לבחון את עצמנו מה [אנחנו] עושים כדי לתקן את העולם. להסתכל בעיני הנשמה על התכלית שלשמה באנו לעולם הזה.
צריך לבכות ולהתאבל. זה עוזר לשחרר את המועקה והכאב המצטברים בנבכי לבבנו, אך גם לפֶּרֶק הזמן הזה עלינו לשים מגבלות. תורתנו הקדושה מורה לנו שיש זמן לכל עת ולכל דבר. "שלושה ימים לבכי, שבעה לאבל ושלושים לצער". זה לא בריא להמשיך ולכלכל את הכאב במקום לתת לו לצאת החוצה מוקדם ככל האפשר. אין זה אומר שאנו לא זוכרים את הנפטר, אלא אנו לומדים לדעת לשים את הדגשים הנכונים. עיקר הענין זה להמשיך ולחיות את החיים ולא לנסות להחיות את אלו שכבר מתו.

אנו צריכים להתחזק ביראת ה´ ובאהבתו, לדעת לקבל עלינו את רצונו הפשוט גם כשאיננו מבינים. ומעל הכל- לזכור תמיד להסתכל על כל המציאות גם בעיני הנשמה. גם בהסתכלות פנימית על מהותה ומטרתה של המציאות – תיקון העולם במלכות ש-די. וכשיבוא אותו יום נפלא, שכל העולם יפקח את עיני הנשמה וה´ יתברך יאיר את עינינו, אז נדע כי הכל לא היה לשווא, נבין כל פרט ופרט שאז, באותם ימים קשים ורחוקים לא הבנו, והיינו מלאי כאב וקושיות על העולם ועל נעלמותו של הנעלם הגדול – ה´.

אני רוצה לסיים במדרש נפלא, שבכל פעם שאני קורא אותו, משהו זז אצלי בפנים ולפעמים עולות לי דמעות בעיניים.
"אמר רבי יצחק: שנה שמלך המשיח נגלה בו כל מלכי אומות העולם מתגרים זה בזה. מלך פרס מתגרה במלך ערבי והולך מלך ערבי לארם ליטול עצה מהם וחוזר מלך פרס ומחריב את כל העולם וכל אומות העולם מתרעשים ומתבהלים ונופלים על פניהם ויאחזו אותם צירים כצירי יולדה, [וישראל מתרעשים ומתבהלים ואומרים: "להיכן נבוא ונלך? להיכן נבוא ונלך? להיכן נבוא ונלך?]
ואומר להם: ["בני, אל תתייראו. כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם. מפני מה אתם מתייראים? אל תיראו, הגיע זמן גאולתכם.] ולא כגאולה ראשונה גאולה אחרונה, כי גאולה ראשונה היה לכם צער ושעבוד מלכויות אחריה, אבל גאולה אחרונה אין לכם צער ושעבוד מלכויות אחריה".

"שנו רבותינו: בשעה שמלך המשיח בא, עומד על גג בית המקדש והוא משמיע להם לישראל ואומר: ענווים, הגיע זמן גאולתכם. ואם אין אתם מאמינים ראו באורי שזרח עליכם, שנאמר "קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה´ עליך זרח". ועליכם בלבד זרח ולא על עובדי אלילים שנאמר "כי הנה החשך יכסה ארץ". באותה שעה מבהיק הקב"ה אורו של מלך המשיח ושל ישראל והולכים כולם לאורן של מלך המשיח ושל ישראל שנאמר "והלכו גויים לאורך ומלכים לנוגה זרחך", ובאים ומלחכים עפר מתחת רגליו של מלך המשיח שנאמר "ועפר רגליך ילחכו" (ילקוט שמעוני)".

בשורות טובות לנו ולכל ישראל. הלוואי שנזכה כבר להיגאל גאולה שלימה. לזכות לגילוי הפנימיות על ידי ביאת הגאולה האמיתית והשלימה. אני מברך אותך ואותי ואת כולם שנזכה למימוש ההבטחה והנבואה: "ומחה ה´ אלוקים דמעה מעל כל פנים וחרפת עמו יסיר", במהרה בימינו.

אשמח לקבל תגובות על הנכתב עד כה וכמובן אם תרצי להוסיף ולהמשיך לדון בדברים אלו – אשמח מאוד.
חשוב מאוד לזכור בכל נושא ועניין: כדי להוציא את הכאב – חייבים לדבר עליו.
בברכה,
אברהם.
bin725@Gmail.com.