הנה הסיפור:
אני דתי אך כשהייתי קטן הייתי תמים מאוד והקפדתי מאוד על ההלכה (לדוגמא: לקח לי עד 25 דקות להגיד קריאת שמע ולא הייתי אוכל חלב/בשר מספק שהיה אסור לי). כמו בקבוק שכשמנערים אותו חזק מאוד- הוא מתפוצץ כך הייתי. שבת אחת דיברתי עם החברים וביניהם היה ילד דתל"ש. אמרתי אז משפט שאני מתחרט. וזה עשה את זה ופתח את הבקבוק. מאז היו לי מחשבות ע"ז (רחל"צ). דיברתי עם מישהו על זה והוא אמר שזה בגלל שני דברים גם בגלל שהקפדתי יותר מדי וגם בגלל שנפגשתי עם מישהו ש"פרק עול תורה"- ולא הקפיד על ההלכה. ואם זה באמת מחשבות ע"ז?! אני מפחד ממש מזה. וחוץ מזה בעבירות שתלויות הרבה בכוונה לדוגמא שבת- היו עולות בי מחשבות של לעשות "דווקא".
שלום רב
אני מבין את הנפילה שאתה מרגיש ואת הפחד המלוה אותך, ולכן יותר מאשר יש לי מה לומר, אנו מוכן להקשיב למה שעובר עליך, ומה אתה מרגיש, ואשמח לעזור במה שאוכל.
התהליך שאתה עובר איננו מפתיע, ואיננו חריג כל כך, אך עדיין אין זה נעים, ובהחלט חשוב להשתדל להתקדם בו, להתקדם בדרך הנכונה ולהתעלות על ידו.
רוב האנשים, כאשר הם קטנים הם תמימים, ויש בכך יופי מיוחד. כאשר האדם תמים הוא מסוגל לעשות דברים באופן נפלא, שבשום מצב אחר לא יוכל לעשות אותם. הוא יכול להתקשר כולו אל מה שהוא מאמין בו, להיות תמים- שלם עם הדבר, ולהיות כולו שמח וכולו דבוק לדבר. אלא ששלב זה הוא זמני, יש כאלו שמושכים את השלב הזה יותר זמן, ויש כאלו שהתקופה הזו עוברת בגיל צעיר יותר, אך דרך ההתפתחות של האדם היא שדבר זה עובר.
היציאה מן התמימות יש בה שלב של התבגרות, ושלב של בשלות לדבר חדש, שלא תמיד הוא מוכן להופיע, אך דבר זה מלמד אותנו, שאנו חייבים להכשיר את עצמינו לשלב הבא, ולא לנסות להתרפק על העבר, שהעבר כבר היה, ולמרות שהיה לנו טוב בו, ולמרות שהוא היה ממש אידאלי מבחינתנו, הוא בגדר עבר, וכעת אנו צריכים להתמודד עם ההוה ועם העתיד ולא עם העבר.
אני יודע שזה לא קל ואף לא כל כך נעים, אך דע לך, שירידה זו שאתה מרגיש, היא דבר חשוב מאד, שהיא מכשירה אותך להגיע אל השלב הבא, בהתקדמות שלך בעבודת ה´. כאשר ישנה תמימות יש תענוג מיוחד, אך יש גם חסרון גדול, שעם כל היופי של ההתמסרות לעבודת ה´, רוב בני האדם אינם נבנים מכך, שכן חלק גדול מהם עדיין לא התפתח ועדיין לא הגיע להתמודדות, ולכן הוא קבוע במדריגה שלו, ולא מסוגל לבנות את עצמו.
כאשר יש את העזיבה של התמימות והמעבר אל השלב הבא, יש ירידה, ששוב האדם מרגיש שהוא כבר לא טוב כמו שהוא היה, אך מצד שני החלל שנוצר נותן לו את המקום, ואת התחושה של הצורך בשלב הבא.
השלב הבא הוא בנין השכל לעבודת ה´. קודם לכן היית תמים יותר, ולכן קיבלת את מה שאמרו לך, מה שהאכילו אותך אתה אכלת, אך הדברים לא בנו אותך כל כך, כי הם לא היו ממך, וכעת כאשר אתה נאלץ להתמודד, אתה מתחיל לבנות דברים עצמיים לך.
בניה זו דורשת לימוד והפנמה, לימוד ותפילה, והשקעה נכונה בדברים מרכזיים אלו. אדם שאין לו הרהורי כפירה, ממילא גם עבודת ה´ שלו היא חיצונית יותר, והוא יכול להסתפק באמונה חיצונית יותר, שבה לא צריך להשקיע ולא צריך ללמוד. אך כאשר יש כח אחר באדם, כח שמושך אותו לכיוון לא טוב, והוא נאלץ להתמודד עם הכח הזה, ממילא הוא מוציא את כל הכוחות שלו אל הפועל, הוא בונה את עצמו באופן רציני, על מנת שהוא יוכל להתמודד עם הקשיים האלו שבקרבו.
כאן אתה נדרש ללמוד את הדברים שאתה עושה, וללמוד אמונה, ללמוד להעמיק את האמונה שלך בבורא עולם, ולימוד זה בכוחו לדחות את הרהורי הכפירה וכל הבעיות האחרות שהזכרת.
כאשר נמצאים במצב של התקדמות רוחנית, על ידי לימוד ותפילה, ממילא כל הדברים השליליים שמנסים להשתלט על האדם, מתבטלים והאדם חוזר מתוך הלימוד שלו אל אמונה שלמה בה´, והוא מתקדם גם בלימוד וגם בעבודת ה´ שלו, שכעת הוא חוזר לעבוד בשלמות ועם התקדמות גדולה יום יומית עד שבסופו של דבר שני הדברים האלו גורמים לבניה גדולה שלו.
לכן, אל תפחד ממחשבות לא טובות שתוקפות אותך, ויחד עם זה גם אל תנסה להתעלם מהם, אלא תנסה ללמוד מהן, מה השורש שלהן, וכיצד אתה יכול לנתב את הדחיפה הזו לאופן החיובי, כמובן לא למרות ה´ אך כיצד להרויח את התחושה של העצמאיות (שהיא מהיסודות של הרצון לעשות ההיפך) בתוך עולם התורה ובתוך החיים הקדושים שתבנה לך.
כך עשה ה´ את האדם ואת העולם, שהירידות הן שורש לעליה, וכאשר מבינים את הדבר הזה, לומדים כיצד בקלות רבה יותר עוברים אל העליה ומתקדמים ומגיעים לתכלית של הירידה.
לכן אני ממליץ לך להשקיע יותר בלימוד, להשקיע בהתקדמות הרוחנית, ולמלא את עצמך בקדושה ובשמחה של מצוה, ובכך כל כוחות החיים שהיו לך יחזרו.
אכן גם השתדלות מעבר לכוחות וגם שיחה עם אדם שפרק עול תורה ומצות עלול לפגוע באדם, אך לא צריך להתרגש מכך יתר על המידה, כדאי אכן לא להמשיך את הדברים, אך לא להתרגש ולראות את הדברים כמנוף העוזר לך להגיע לשלב הבא ביתר רצינות וביתר בגרות ובתחושה של הכרח.
אל תפחד, אלא תאגור כוחות ותסתער על היעד הבא, ותדע שהכל נברא למען זה.
שיהיה המון בהצלחה
יצחק.
Zahig2@shoresh.org.il