אני מקיימת את המצוות מאמונה אמיתית (עד כמה שהאמונה שלי יכולה להיות אמיתית) שה' הוא שנתן את התורה לנו, הוא הבורא והוא יודע מה טוב לאדם. אבל כידוע, מעבר לתורה יש תילי תילים של הלכות, דינים ופרטים שחכמים – בני אדם – קבעו לנו. קודם כל, אם זאת לא שאלה קצת אפיקורסית, איך אני יודעת שהם קבעו נכון? אוקיי, עד הסנהדרין הסיכוי שפסיקה תהיה שגויה די קלוש, כי כולם למדו ביחד. אבל מה הלאה? כיום יש רבנים שונים שאומרים דברים שונים, לפעמים סותרים. איך זה יכול להיות אם הכל מה'? ואיך בכלל הכל מה'? הם קיבלו נבואה? אנחנו מאמינים שמאז שחרב ביהמ"ק הפסיקה הנבואה! ואם נגיד ששבעים פנים לתורה… איך נדע אחרי מי ללכת? איך נדע מי באמת כיוון לכוונה האמיתית שהייתה במצווה? מצטערת עם זאת קצת שאלה מתקיפה… פשוט זה הסתובב לי כך כך הרבה זמן בראש והייתי חייבת לסדר את זה. תודה!
שלום וברכה!
שאלתך סובבת בעיקר סביב אמיתות התורה שבעל פה. על כן נתמקד בכמה צדדים בעניין זה ומתוך כך נשתדל בע"ה להשיב על כל הפרטים בשאלתך.
תורה שבכתב ותורה שבעל פה נתנו ביחד מהר סיני. הגמרא במסכת ברכות אומרת: "ואמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש מאי דכתיב "ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם"? לוחות – אלו עשרת הדברות, תורה – זה מקרא, והמצוה – זו משנה, אשר כתבתי – אלו נביאים וכתובים, להורותם – זה גמרא. מלמד שכולם נתנו למשה מסיני".
ההבדל ביניהם הוא שהתורה שבכתב היא השורש, המקור, והתורה שבעל פה היא כל הענפים שמתפשטים מאותו שורש. התורה שבכתב כותבת לנו עקרונות יסוד שורשיים, ואילו התורה שבעל פה מפתחת אותם, מראה כיצד לנהוג בהם בחיים, דנה בכל פרטיהם ובכל ההשלכות שלהם, מבארת ומבררת את הגדרים המדויקים שלהם.
לדוגמא: כתוב בתורה עיקרון שורשי: "וכתבתם לאות על ידכה והיו לטטפת בין עיניך". כאן התורה מתייחסת למצוות תפילין. אבל עדין איננו יודעים כיצד יראו התפילין, מה יכתבו בהם, מאיזה חומר יעשו, מה הצורה שלהם, האם יהיו עגולים או מרובעים או שאין זה משנה, איך צריך לכתוב את הפרשיות, ומי יכול לכותבם ומי לא, ובאיזה צורה יהיו האותיות, האם אפשר לעשות אותם בכתב רש"י או בכתב יד וכו' וכו', שאלות רבות לאין סוף בכל עניין ועניין בתורה שהתורה הזכירה אותו רק בפסוק אחד.
כמו כן, במשך הדורות העולם מתפתח, ישנם כל מיני חידושים והמצאות, וצריך לדעת איך להתייחס אליהם. לדוגמא, שיכפול גנטי או חשמל בשבת. האם מותר או אסור? התורה שבעל פה בוחנת את המציאות, ולאור עקרונות היסוד שבתורה שבכתב היא מורה איך להתנהג במציאות, מה מותר ומה אסור. התורה שבכתב היא כעומדת מלמעלה, כל כולה דיבור של ד' אלינו. בה כתובים השורשים והיסודות. והתורה שבעל פה נמצאת למטה, בתוך המציאות, המדברים בה הם חכמי ישראל בכל הדורות שכולם קבלו במסורת ממשה שקבלה בסיני.
הרי זה כאבא ואימא. האבא הוא 'הדגל', הכיוון העקרוני של הבית, הוא נותן את הכללים. לעומת זאת, האימא היא עם הילדים, היא עסוקה בכל הפרטים, היא מנחה את הילדים לאור הדרך שמתווה האב. הוא מלמעלה היא מלמטה. כמובן, שניהם ההורים, לשניהם הסמכות, אך לכל אחד ביטוי שונה בפועל. כן הדברים בתורה שבתב ושבעל פה – שניהם בעלי הסמכות, שניהם מהקב"ה, אלא שלכל אחד תפקיד וביטוי שונה.
ציינת את ירידת הדורות, ושאלת שמא בימינו החכמים אינם קולעים אל האמת, ועובדה, שהרי יש מחלוקות. ראי, החכמים "אינם עושים מה שבראש שלהם" בפסיקת ההלכה. ישנם כללים כיצד ואיך לפסוק הלכה, ועל פי זה הולכים חכמים, בהוראה משמים שנצטוונו בתורה ללמוד ולפסוק הלכה, ופוסקים את ההלכה. [בהמשך אתייחס למחלוקות]. ואנו, עמך בית ישראל, הודרכנו משמים לקבל את פוסקי דורנו, כי מהשמים מסייעים להם. ועל זה נאמר: "יפתח בדורו כשמואל בדורו". "והלכת אל השופט אשר יהיה בימים ההם", ולומדים מכאן חז"ל שהקב"ה מצווה אותנו לקבל את הפוסק והשופט שבאותו הדור, כאילו הוא משה רבנו בשעתו. לא אנו יצרנו את ירידת הדורות, זהו מהלך אלוקי מכוון [שנגרם עקב חטא אדם הראשון, ואין כאן המקום להאריך]. זה לא באשמתנו. אנו חפצים בכל ליבנו לדעת את ההלכה, לדעת מה הדין בכל מיני שאלות שמתחדשות עקב המציאות שמשתנת. ואין לנו אלא גדולי דורנו. הקב"ה בתורה כתב והסמיך אותם להורות לנו ולהיות לנו לעינים. "ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך".
מלבד זאת הגמרא מלמדת אותנו שיש סיוע אלוקי לחכם לקלוע אל האמת. זה נקרא בלשון הגמרא: "נבואת חכמים" [בבא בתרא יב עמוד א-ב]. כמין שפע אלוקי שמכוון את החכם אל האמת. וככל שהחכם יותר ויותר ירא שמים ובא בתחינה לפני ה', כן יקבל סיוע משמים להורות להלכה בדיוק. בשביל זה אנו מקדימים לפני לימודנו בכל יום ומתפללים: "יהי רצון מלפניך ה' אלוקנו ואלוקי אבותנו שלא תארע דבר תקלה על ידי ולא אכשל בדבר הלכה".
הקב"ה אוהב אותנו, הוא נמצא בתוכנו ומסייע לנו."אלוקים ניצב בעדת א-ל", ומסייע להם לכוון לאמת. ודברים נפלאים על כך ראי בפירוש הרמב"ן על התורה, בפסוק: "ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו" [דברים יט יט] ובמהר"ל גור אריה שם.
יש לציין, שאינני בא לומר שכל מי שקוראים לו "רב" זה אומר שהכל אצלו עם סייעתא דשמיא אלוקית. כוונתי לגדולי דורנו, ולתלמידי חכמים שהוחזקו בקרב הציבור כמורי הוראה ופוסקים מובהקים. הם השופטים והמורים של הדור. בכל אזור ישנם רבנים גדולים, רבני ערים ורבני ישובים, המורים הלכה לעמך בית ישראל. שאף הם כפופים ומקבלים את מרותם והוראותם של גדולי הדור המובהקים, שהוחזקו בכל קהל ישראל לגדולינו ורבותנו.
בנוגע למחלוקות: ראי, כל התורה שבעל פה היא דברי אלוקים חיים, גם במצב של מחלוקת נאמר: "אלו ואלו דברי אלוקים חיים". כמו שאומרת הגמרא במסכת חגיגה: "בעלי אסופות אלו תלמידי חכמים שיושבין אסופות אסופות ועוסקין בתורה הללו מטמאין והללו מטהרין הללו אוסרין והללו מתירין הללו פוסלין והללו מכשירין שמא יאמר אדם היאך אני למד תורה מעתה תלמוד לומר כולם נתנו מרועה אחד אל אחד נתנן פרנס אחד אמרן מפי אדון כל המעשים ברוך הוא דכתיב וידבר אלהים את כל הדברים האלה אף אתה עשה אזניך כאפרכסת וקנה לך לב מבין לשמוע את דברי מטמאים ואת דברי מטהרים את דברי אוסרין ואת דברי מתירין את דברי פוסלין ואת דברי מכשירין". ובמסכת ערובין כתוב: "שלש שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל הללו אומרים הלכה כמותנו והללו אומרים הלכה כמותנו יצאה בת קול ואמרה אלו ואלו דברי אלהים חיים הן והלכה כבית הלל".
איך יכול להיות שעל שתי דעות יאמר ששניהם דברי אלוקים חיים?
תשובות רבות נאמרו לכך.
נזכיר אחת מהם: התורה היא אלוקית, היא איננה מעשי בני אדם. במציאות שלנו, של בני האדם, שני דברים שהפוכים זה מזה, הם מתנגדים ושוללים זה את זה. קור הוא לא חום, הוא מנוגד לחום. אך הואיל והתורה היא אלוקית, יש לה את הכוח המיוחד לאחד את ההפכים. להחזיק את שניהם בלי שיסתרו זה את זה. בשמים אפשר ששני דברים הפוכים יהיו נכונים. שמים אותיות אש ומים, שני הפכים שחיים יחדיו בשלום. כמו הברד שהיה במצריים, אש עם מים. אנו במוחנו איננו יכולים להבין איך אפשר לראות את הקולות ואת קול השופר, וכן איך שמור וזכור יאמרו בדיבור אחד. זהו כוחו של א-ל עליון. וזהו כוחה של התורה האלוקית. יש מחלוקת, ניגוד, אבל שניהם נכונים ושניהם דברים אלוקים חיים. עד כאן בארנו כיצד ניתן לומר על שתי דיעות הפוכות ששניהם דברי אלוקים חיים.
אמנם להלכה אנו ננקוט בשיטה אחת, כמאמר הגמרא שהבאנו: "אלו ואלו דברי אלוקים חיים והלכה כבית הלל". אכן, שניהם דברי אלוקים חיים, אך להלכה, למעשה, למציאות שלנו ששם אי אפשר לחיות ביחד שני הפכים – יש להורות כאחד מהם, לכן הלכה כבית הלל. ועיין במהר"ל ספר דרך חיים פרק ה משנה יז. וכן בספרו באר הגולה בבאר הראשון, בדבור המתחיל "והיינו שאמר דכולם הם מפי אדון כל המעשים".
כך, לפי דעתי, אנו, היהודים הפשוטים, צריכים להתייחס למחלוקות שבין גדולי דורנו. אמנם יכולים אנו לשמוע מהם שדעה אחרת איננה נכונה, כשם שביטויים כאלו כתובים בכל ספרי רבותנו בכל הדורות. אך אותו גדול, בעינים שלו ובעומק שמשם הוא מביט, יש לו הכוח לומר שדעת השני איננה נכונה. אך גם אותה דעה 'לא נכונה', קודש היא ומכלל דברי תורה היא. אסור להכנס עם דף שעליו היא כתובה לתוך שרותים והוא קדוש וצריך גניזה. כי גם היא דברי אלוקים חיים. ואם בפועל היא לא נכונה למעשה כאן, לפי אותו חכם גדול, יש לה מקום בלבוש אחר ובאופן אחר במקום אחר.
למעשה, הורונו חכמים, 'עשה לך רב'. בכל המחלוקות כל אחד מאיתנו הולך אחר כוון פסיקה אחת, רב אחד. זה רצון ה' ובכך אנו וקיימים רצונו ויוצא ידי חובת המצוות.
בברכה רבה
ראובן, חברים מקשיבים
