בס"ד
'אמור אל הכוהנים בני אהרון… לנפש לא יטמא בעמיו'.
הפסוק מתחיל בציווי על כל הכוהנים, בני אהרון, ואחר כך עובר לדבר בלשון יחיד, 'לא יטמא', ולא 'לא ייטמאו'. מדוע המעבר מרבים ליחיד?
האור החיים הקדוש מסביר שיש לכוהנים כמה מצוות 'חריגות', כמו לא לשתות יין ולא להיטמא.
חלק מהמצוות הן בגלל ה'כוננות' שהכוהנים צריכים לקיים כדי להיות ראויים לעבודת המקדש. כהן שיכור לא רשאי לעבוד, ולכן בזמן שהוא בירושלים וממתין לעבודתו אסור לו להשתכר. אבל מה קורה כאשר הוא לא בכוננות? מה קורה כאשר הכהן נמצא בבאר שבע? האם אז מותר לו לשתות יין? התשובה היא שכן, הדבר מותר לו. הכוהנים חילקו ביניהם את זמני העבודה בבית המקדש וכל קבוצה, בזמן שלה, הייתה חייבת לא לשתות יין. בשאר הזמנים , כשהכהן אינו מתפקד ככהן אלא סתם אדם פרטי שגר בביתו, מותר היה לו לשתות יין.
אבל לגבי הטומאה אין זה כך. אפילו כהן שגר בביתו בבאר שבע ואינו ב'כוננות מקדש' אסור להיטמא. איסור הטומאה אינו נובע מה'כוננות' אלא ממעלת הכהן, חשיבותו וקדושתו. תכונות אלה מלוות אותו לכל מקום, גם לבאר שבע…
האיסור לשתות יין הוא איסור שנובע מהכוננות, ולכן אם חלק מהכוהנים דואגים שיהיה מי שיעבוד בבית המקדש שאר הכוהנים יכולים לשתות. האיסור לא קיים תמיד על כל כהן. איסור הטומאה, לעומת זאת, קיים תמיד על כל כהן, ומלווה אותו אפילו כאשר הוא 'יחיד'. לכן המעבר מלשון רבים ללשון יחיד, ללמדנו שאיסור הטומאה מלווה את הכהן לכל מקום, בגלל מעלת הכהן. בכל מקום שהוא נמצא, אפילו כאדם פרטי, האיסור מלווה אותו.
ומה אנו למדים מכך?
א. לדקדק במילות התורה
ב. מעלת הכהן וחשיבותו
ג. הבחנה חשובה בין דבר שהוא אמצעי לדבר אחר לבין דבר שהוא מטרה בפני עצמה. אם נתרגל לבחון כך את חיינו נגלה דברים מפתיעים…
יהונתן