אנחנו הבנים של ה', למה רע לנו?

שלום אור יקרה,
מה שלומך?
השאלות שלך חשובות מאוד ואני מאוד שמחה לקבל שאלות כאלו. זה מרגש לראות שאלות עם כל כך עוצמה ועומק. אשרייך.

תכל´ס, אם אני הייתי צריכה להחליט איך לברוא את החיים שלי, ובכלל, אם הייתי צריכה לברוא את העולם- לא נראה לי שהייתי שמה הרבה קשיים, ואולי לא הייתי שמה קשיים בכלל. הכי טוב, עולם ורוד כזה, שבו הכול קל, נעים, פשוט, ברור, לא צריך להתאמץ, הכול בא בקלות. כמו בסרטים… כמה אפשר להתאמץ על כל דבר? ומה הקטע של הקשיים האלה?
אז הכלל הוא, כמו שאמרת, שה´ באמת טוב, "טוב ה´ לכל ורחמיו על כל מעשיו". וזה לא סותר שיש לנו קשיים. ותכף נבין למה.

בספר מסילת ישרים כתוב: "ואמנם צריך שידע האדם כי לא למנוחה הוא בעולם הזה, אלא לעמל וטורח". אדם רוצה מנוחה גופנית ולא מאמץ. למשל, אין לו כוח לקום לתפילה או כל מצווה אחרת. וגם באופן כללי, אדם רוצה לנוח, להגיע אל המנוחה והנחלה.
אז אם באתי לעולם כדי לאכול גלידה בטעם ריבת חלב, ובפועל אני רק עובדת ומתאמצת… יש פה איזה חוסר התאמה. וזה אפילו חוצפה שכך העולם מתנהל. אבל אם יש לעולם הזה מטרה אחרת, ומראש אני יודעת שקשיים הם חלק מהחיים, וזה לא פקשוש- ההסתכלות היא אחרת. כי ככה זה בעולם הזה- עולם של עשייה, התקדמות, עמל, מאמץ. אפילו תחילת החיים של האדם מתחילה בקושי- בלידה של כל אחד. התינוק, ממצב של שחייה ברחם, ברוגע ושלווה, יוצא אל העולם, בקושי ומאמץ. לאחרונה חשבתי על זה שלא רק לאימא זה קשה, אלא גם לתינוק.

אני רוצה רגע שנסתכל על היחס בין הורים לילדיהם- כמו שאת השוות את זה בשאלתך. הורים מביאים ילד לעולם, כדי להטיב לו, לתת ולהעניק לו. במהלך החיים, להורים יש רצון טבעי לקדם את הילד. דמייני את זה, ילד בן שנתיים, מתחיל ללכת. אמא שלו קוראת לו: "בוא, תתקדם אליי". ברור שהיא לא תשים לו צעצוע בדרך כדי שייפול, זו סתם אכזריות. אבל היא כן תרצה שהוא יתאמץ כדי ללכת. כי אם היא תתן לו יד- הוא לא ילמד ללכת. מבחינתו הילד אולי חושב- "למה היא לא נותנת לי יד לאורך כל הדרך? הר כך יהיה לי יותר קל".
כן, יהיה לך יותר קל. אבל לא באמת תתפתח כמו שצריך.
כך גם הקב"ה- הוא לא באמת שם לנו מכשולים בחיים. אחרת זה באמת סתם אכזריות. אלא, לפעמים פשוט נותן לנו להתמודד. כדי שנתפתח, כדי שנתקדם, כדי שנרגיש שהרווחנו את האוצרות שלנו במו ידינו. יש לכך דוגמות רבות מהחיים- על כך שאתה מעריך משהו הרבה יותר, אחרי שהתאמצת בשבילו. בנוסף, כל קושי מוציא ממך כוחות חיים שלא היו יכולים לצאת בדרך אחרת. אז נכון שאנחנו מתפללים בכל יום "אל תביאנו לידי ניסיון..", אבל אם כבר ה´ העמיד אותנו במצב של קושי (ואין היום אדם שאין לו קושי- קטנטן או גדול)- זה רק לטובתנו, כדי שנתקדם ונצמח.

אני מצרפת לך שני קישורים לשאלה דומה שנשאלה, ולסיפור יפה שנכתב בנושא.
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=45723 אם ה´ אבא שלנו, למה הוא מכאיב לנו?
http://www.makshivim.org.il/show.asp?id=2212 סיפור- "ואמונתך בלילות".

בקשר לשאלתך השנייה- אם הבנתי את השאלה, את שואלת למה ה´ חיכה לתפילה של האמהות הצדיקות יותר משל שאר האנשים? (אם לא,תתקני אותי)
האם ה´ מעדיף תפילה של צדיק על פני תפילה של אדם פשוט? ולמה? שאלה טובה.
אני חושבת שכשאדם רגיל מתפלל, הוא צריך להאמין ולחשוב שה´ מחכה לתפילה שלו, כאילו הוא היחידי בעולם וה´ חיכה רק שהוא יפנה אליו.
אולי ה´ מחכה לתפילת הצדיק יותר, כי כשצדיק מתפלל הוא מתפלל על כל עם ישראל, הוא כולל בתוכו את התפילות של כל עם ישראל.
אני לא חושבת שזה צריך להפריע לתפילה של היהודי הפשוט. כי באמת ה´ שומע כל אחד מישראל, אפילו האדם הכי פחות ורחוק.

יקרה, מקווה שהתשובה הועילה,
בכל מקרה את מוזמנת לחזור אליי למייל ולהגיב.
רותם
rotemit02@gmail.com