אנחנו חוטאים – למה ה' לא עוזב אותנו?

שלום וברכה,
שאלת שאלה טובה, ואין ספק שכל פעם כאשר אנחנו נמצאים במצב שבו אנחנו מרגישים שהקב"ה מעניש אותנו אנחנו שואלים למה הוא לא עוזב אותנו לנפשנו. הגמרא מספרת על בר כוכבא שאמר לקב"ה שכל מה שהוא מבקש מהקב"ה הוא שהוא לא יתערב ויתן לנו להסתדר בעצמנו.
אך לפני שאנחנו שואלים שאלות פילוסופיות האם הברית הוגנת או לא, נשאל את עצמנו מה אנחנו רוצים שיהיה. קשה לי להבין אדם שחושב שעולם שלא מושגח על ידי הקב"ה יוכל לתת לנו הזדמנות טובה יותר להצליח יותר ולהיות במצב יותר מאיך שאנחנו היום. האם באמת אדם המסתכל על המציאות בעיניים מפוכחות יכול לומר כי ללא עזרתו של הקב"ה היינו שורדים, מוקפים אויבים מסביב ומתוך הארץ? האם באמת היינו חיים היום? נראה לי שברור שאנחנו מתפללים לא מעט כדי שהקב"ה ימשיך את השגחתו עלינו וכדאי שנמשיך לעשות כך.
לשאלתך מדוע אין הקב"ה עוזב אותנו אם אנחנו באמת מפרים את הברית, נראה לי שלראות את היחס בין הקב"ה לעם ישראל רק במובן של ברית כמו של בעל ואשה זו ראיה חלקית. הקב"ה הוא גם אבא של כולנו והוא מחיה אותנו כל רגע ורגע. כמו שאבא שמוליד את הילד שלו לא יכול להחליט שהוא מתעלם ממנו, במיוחד אם הילד לא יסתדר בלעדיו, כך הקב"ה לא יחליט שהוא עוזב אותנו להסתדר בלעדיו. כך אני מרגיש שצריך לענות על השאלה הזו. כשרואים את היחס בינינו לקב"ה גם כקשר של ברית, אז יש משמעות למה שכל צד עושה בברית. מאידך נכון גם לראות את הקשר של אב ובנו "כרחם על בנים" ועל זה הבטיח הקב"ה בתורתו "ואף בארץ אויבהם לא מאסתים ולא געלתים להפר בריתי איתם".
אם התשובה לא ענתה על השאלה כמו שצריך או הרחבות בענין זה או אחר יעזרו אשמח לקבל תגובה (אפשר ישר אלי)
ashershaf@walla.co.il
אשר.