אנחנו מאורסים.. ונפלנו

שאלת הגולש

אני מאורסת לבחור טוב, בחור רציני שנראה לי שיחד נוכל להמשיך הלאה ולחיות חיים של טוב ותרומה.
הכי הייתי רוצה לכתוב עכשיו חיים של קדושה אבל אני לא יכולה.
נפלנו. אחרי שהחזקנו כ"כ הרבה זמן מעמד, והיה לנו קשה. עברנו על איסור נגיעה.
בטח אם מישהו שלא מקפיד על תורה ומצוות היה צוחק על זה, כי מי שישמע מה שכבר עשינו אבל לנו כ"כ רע עם זה.
אני מרגישה כאילו אני כבר לא שווה יותר, כאילו אין לקב"ה סיבה לאהוב אותי כמו שאהב אותי קודם,כאילו אני בת יחידה שלו, כי אכזבתי אותו בדבר הכי שפל..
אני גם מפחדת שאולי אני עכשיו לא צריכה להתחתן עם הבחור הזה כי הגעתי איתו לשפל כזה. אולי אני לא יכולה 'לסמוך' עליו עכשיו שנוכל להתגבר על כל מיני דברים אחרים בהמשך?
אני לא יודעת מה לעשות. אני גם מרגישה רע עם זה וזה לא עובר ואני צריכה גם עצה פרקטית באמת מה לעשות.
תגידו לי מה הקב"ה חושב עלי עכשיו? מה אני צריכה לחשוב על עצמי עכשיו? ואיך כמה שהיה לי רע עם זה, זה לא יקרה שוב?!

תודה

תשובה

שלום לך יקרה עד מאד ומזל טוב,

ברוכה הבאה.

לאן ברוכה הבאה?

ברוכה הבאה לעולמה של התשובה.

אנשים חושבים שחזרה בתשובה זה ענין של חילונים או של יום כיפור,
לפעמים אנחנו באמת לא מאמינים שתשובה עוזרת. הרי כבר נגענו, אז מה התשובה תשנה?
לפעמים גם חושבים שחזרה בתשובה זה מן ´עבודה בעיניים´ כזו, כמו ילדים קטנים שמבקשים סליחה וזהו. (וכשאני הייתי קטן היו אומרים סליחה, סליחה, סליחה – אם אתה לא סולח – העוון עליך)
העליתי לך חיוך על הפנים?
יופי, מכיון שתשובה קשורה מאד מאד לשמחה ולחיוך.
ולכן נתחיל מדבריו הנפלאים של ר´ נחמן מברסלב, – אם אתה מאמין שיכולים לקלקל – תאמין שיכולים לתקן.
אז האמת היא, שלי מאז ועד היום קשה לי אם הדברים האלו של ר´ נחמן.
מה פתאום? מי אמר לו שאם יכולים לקלקל יכולים לתקן? אנחנו רגילים בעולם הזה החומרי שלנו שהרבה יותר פשוט לקלקל מאשר לתקן. אז אולי במקרה הזה גם בלתי אפשרי לתקן?
אז באמת צריך לגייס את כל כוחות הנפש, ואת כל האמונה בה´, ואת כל האמונה בעצמנו ובאמת להפנים שאם ר´ נחמן אומר – הוא יודע.
אז עד כאן השלב הראשון – להבין שבדיוק בשביל זה הקב"ה ברא בעולמו את התשובה – כי אנחנו מועדים לחסרונות ויש לנו יצר הרע גדול ואנחנו כל כך רחוקים מהקב"ה (ולפעמים אנחנו כל כך מאכזבים אותו) אבל יש בנו – בעולם – את היכולת לקום מעפר, ולהתקדם מעלה מעלה עד כדי כך ש´בעלי תשובה גדולים מצדיקים גמורים´.

השלב השני, שכבר הזכרתי אותו קודם – שמחה. ליצר הרע יש תכסיס פשוט להפיל אותנו בפח – לגרום לנו להיות עצובים. ככל שהאדם יותר מבואס, הסיכוי שהוא יחטא ושהוא לא יתקדם – הרבה יותר גדול. לעצב יש חבר טוב שקוראים לו יאוש, ואני רואה ששני החברים האלו כבר מרגישים אצלך בבית :). אז השלב השני הוא לגרש את העצב והחושך והיאוש מהלב. להפסיק עם מחשבות על פירוד חס ושלום, להפסיק עם המחשבות שהקב"ה לא אוהב אותך, כי כל החרטה שלכם וכל הצער שלכם רק מראה כמה את באמת קשורה אליו, ואתם הולכים לעשות דבר עצום וקדוש – הקמת בית נאמן בישראל. אני לא יודע מתי אתם נישאים אבל צריך מאד מאד להזהר שהנפילה הזו לא תשבש לכם את כל ההכנות ואת כל ההתרגשות. שמחת הנישואים היא בסיס איתן מאד לקשר טוב ואוהב, ובאמת צריך לשמור עליה מכל משמר. (מכאן נובעת מצות שמחת חתן וכלה וכו´.)

אחרי שני השלבים המקדמיים האלו, מגיע השלב הראשון של התשובה – חרטה. אז באמת אין מה לזלזל בחומרת החטא וזה באמת דבר לא תקין ולא טוב אבל מצד שני, זה דבר שילווה אתכם בהמשך – להזהר לא ליפול. זה כמו שבמדינת ישראל, מאז מלחמת יום כיפור, יש כוננות אדירה בכל חג ושבת – לא להיות מופתעים שוב. החומרה של המעשה מזהירה ומזכירה לנו לא לעשות אותו שוב.

השלב השני הוא – וידוי. להתפלל לקב"ה, לומר לו במילים פשוטות ´חטאתי עויתי פשעתי´ף כמה את מצטערת על מה שנפלת, ואת באמת רוצה לכפר על כל מה שעשית,

אחרי הדברים שלי אולי ניתן קצת לרמב"ם לדבר.

הלכות תשובה פרק ו הלכה ד:

ואל ידמה אדם בעל תשובה שהוא מרוחק ממעלת הצדיקים מפני העונות והחטאות שעשה, אין הדבר כן אלא אהוב ונחמד הוא לפני הבורא כאילו לא חטא מעולם, ולא עוד אלא ששכרו הרבה שהרי טעם טעם החטא ופירש ממנו וכבש יצרו, אמרו חכמים מקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורין יכולין לעמוד בו, כלומר מעלתן גדולה ממעלת אלו שלא חטאו מעולם מפני שהן כובשים יצרם יותר מהם.

הלכה ה
כל הנביאים כולן צוו על התשובה ואין ישראל נגאלין אלא בתשובה, וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין שנאמר והיה כי יבאו עליך כל הדברים וגו´ ושבת עד ה´ אלהיך ושב ה´ אלהיך וגו´.

הלכה ו
גדולה תשובה שמקרבת את האדם לשכינה שנאמר שובה ישראל עד ה´ אלהיך, ונאמר ולא שבתם עדי נאם ה´, ונאמר אם תשוב ישראל נאם ה´ אלי תשוב, כלומר אם תחזור בתשובה בי תדבק, התשובה מקרבת את הרחוקים, אמש היה זה שנאוי לפני המקום משוקץ ומרוחק ותועבה, והיום הוא אהוב ונחמד קרוב וידיד, וכן אתה מוצא שבלשון שהקב"ה מרחיק החוטאים בה מקרב את השבים בין יחיד בין רבים, שנאמר והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי, ונאמר ביכניהו ברשעתו כתבו את האיש הזה ערירי גבר לא יצלח בימיו, אם יהיה כניהו בן יהויקים מלך יהודה חותם על יד ימיני וגו´, וכיון ששב בגלותו נאמר בזרובבל בנו ביום ההוא נאם ה´ צבאות אקחך זרובבל בן שאלתיאל עבדי נאם ה´ ושמתיך כחותם.

הלכה ז
כמה מעולה מעלת התשובה, אמש היה זה מובדל מה´ אלהי ישראל שנאמר עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלהיכם, צועק ואינו נענה שנאמר כי תרבו תפלה וגו´ ועושה מצות וטורפין אותן בפניו שנאמר מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי, מי גם בכם ויסגר דלתים וגו´, והיום הוא מודבק בשכינה שנאמר ואתם הדבקים בה´ אלהיכם, צועק ונענה מיד שנאמר והיה טרם יקראו ואני אענה, ועושה מצות ומקבלין אותן בנחת ושמחה שנאמר כי כבר רצה האלהים את מעשיך, ולא עוד אלא שמתאוים להם שנאמר וערבה לה´ מנחת יהודה וירושלם כימי עולם וכשנים קדמוניות.

עד כאן דברי הרמב"ם היפים. עכשיו, הגענו לשלב הקשה באמת – שלב הקבלה לעתיד. החשש שלך מכשלון בעתיד בהחלט מוצדק. אני לא חושב שהשאלה היא האם את יכולה לסמוך על הבחור אלא האם את יכולה לסמוך על עצמך. התשובה כמובן היא לא. כך אומרת המשנה במסכת אבות :אל תאמין בעצמך עד יום מותך. אמנם, אסור שנחיה בפחד מתמיד ומשתק, אבל אנחנו צריכים תמיד להיות מודעים ליצר האורב לנו. הפתרון היחיד הקיים הוא שמירה קפדנית על ההלכה ומעבר לכך. נתחיל בהלכה. בעז"ה אחרי הנישואים אתם תתחילו לשמור על הלכות טהרת המשפחה. חשוב מאד מאד, באופן כללי, ובודאי למי שנכשל בנושאים האלו, להקדיש ללימודים האלו זמן ומחשבה. הלימוד לא נגמר כשמתחתנים אלא רק מתחיל. צריך לחזור על ההלכות, לשמור על מה שצריך, ובמידה רבה שמירה קפדנית על ההלכות האלו מאד מגינה שלא להכשל. מה מעבר להלכה? עד הנישואים – למעט כמה שאפשר בפגישות, גם כשנפגשים לעשות זאת במקומות הומי אדם, וכו´. הכונה הפשוטה היא, להפנות את כל הצער והכאב, לעבר בניית מנגנוני הגנה שלא להכשל שוב חס ושלום. בסופו של דבר, ההקפדה הזו, וההתעלות הרוחנית שההקפדה הזו מאפשרת, היא ההתעלות של בעלי תשובה ש´זדונות נהפכים להם לזכויות´.

אחרי כל השלבים האלו, הגענו לשלב האחרון = חתונה. למדנו בפרשת השבוע האחרונה שמי שמתחתן מוחלים לו על כל עוונותיו, והרי זהו המנהג שהחתן והכלה צמים ביום החתונה. כמו שכתבתי – צריך להתכונן כראוי לחתונה, הן מבחינה גשמית והן מבחינה רוחנית, ובעז"ה, מהחתונה, אתם נהפכים למשהו חדש – לא שני אנשים נפרדים אלא אדם אחד מאוחד. כמובן שזה מצריך הרבה עבודה נפשית ורוחנית. זה לא מהפך טבעי וקל, אבל בעז"ה עם הרבה מאמץ וסייעתא דשמיא, באמת זוכים להקים בית נאמן וקדוש בישראל.

אני רואה שכבר הארכתי הרבה, אז אני אעצור פה. אני מאחל לכם את כל האושר שבעולם ובע"ה אשמח לקבל הזמנה לנישואים של הילדים שלכם 🙂

טוביה
tsbais@actcom.co.il

כז בחשון התשסח

קרא עוד..