אני הולך להתחתן עם גויה – מס' 3

שלום רז,
אני מתנצל על האיחור, יש לי סיבה לכך אבל היא לא מוצדקת. בהמשך המכתב אספר לך עליה.
אני מרגיש מהמכתב האחרון שלך שאתה פחות ממורמר על המצב. אם ההתרשמות הזאת אכן נכונה זה מאוד משמח אותי. לא כל הדברים בעולם מסתדרים כמו שרוצים ומה שחשוב לדעתי זה להתייחס למה שאנו לא יכולים לשנות כאל עובדה מוגמרת. כעס בנסיבות כאלו הוא אמנם דבר מתבקש וטבעי, אבל הוא לא תורם לאף אחד. יש מספיק דברים אחרים שאותם ניתן להשפיע ולהיטיב ועדיף לטעמי להתמקד בהם.
כתבת לי במכתב שאתה מקווה שיבוא יום ורבנים בעלי שיעור קומה ישנו את המצב ההלכתי. אני יודע שלפי מה שכתבתי לפני שני שורות הייתי צריך להתעלם מההערה הזאת אבל תוותר לי כי קשה לי להתאפק.
אני מודע לכך שיש דברים בהלכה היהודית שרבנים בעלי שיעור קומה יכולים ולפעמים גם צריכים לשנות. אני חושב שבמקרה שלנו המצב שונה.
היהדות מתייחסת לאומות השונות בכבוד. בחג סוכות עם סיום עונת החגים היו מקריבים בבית המקדש 70 פרים כנגד 70 האומות. היהדות היא לא דת מיסיונרית. ליהדות אין שום עניין להפוך את כל הגויים ליהודים. התורה שלנו דורשת מכל העמים לשמור על מצוות מוסריות בסיסיות וזהו. התורה רואה את הייעוד של העם היהודי כנר לעמים ולא כמדורה שתשרוף אותם. המטרה של האומה היהודית היא לקדם את העולם כולו לרמות מוסריות גבוהות.
התהליך הזה כבר נמשך הרבה שנים. אחת ההתקדמויות המוסריות המשמעותיות ביותר שהיו בדורות האחרונים היה המאבק בעבדות. מי שהובילו את המאבק הזה היו כיתות נוצריות שהאמינו בכבוד האדם ובחירותו. אין צורך להזכיר שהכיתות הנוצריות הללו הם בנים חורגים של היהדות. עקרונות המוסר של הנצרות (שחלק מהם הוקצן ועוות, כמו הדרישה 'לתת את הלחי השניה') נובעים מהמעיין שלנו.
רבי משה בן מימון (מגדולי חכמי ישראל בכל הדורות, חי במאה ה- 13, וידוע בכינויו- הרמב"ם) כותב באיגרותיו שאמנם הנוצרים טועים אבל עצם קיומם הוא התקדמות מוסרית של העולם. זאת בין השאר משום שהם מוקיעים עבודת אלילים.
צריך להחליט להיכן משתייך ילד שנולד להורים מעורבים. כשההלכה קבעה שהוא משתייך אחרי אימו היא לא קבעה רק שילד שנולד לאמא יהודיה הוא יהודי. היא גם קבעה שילד שנולד לאימא מקסיקנית הוא מקסיקני. ילד שאימו אינה יהודיה לא נזרק לחלל העולם כילד בלי לאום. מבחינת היהדות יש לו לאום – הלאום של אימו. (זה לא קשור כמובן לאפשרות שיש לו כשהוא עומד על דעתו לשנות לאום).
אני לא מכיר מקור רציני שכתוב בו שנקבע שהילדים הולכים לפי האמא מנימוקים חברתיים וסוציולוגיים שהיו פעם. אתה ממש לא חייב להסכים איתי אבל אני באמת חושב שהלאום של הילד הולך אחרי האימא מכיוון שהזיקה של הילד אליה יותר גדולה מהזיקה שלו אל האבא (כבר הארכנו בכך בעבר). מאותה סיבה במקרה של גירושין האינסטינקט הטבעי של כל בית דין שפוי על כדור הארץ, הוא להשאיר את הילדים אצל האימא (חוץ מבתי דין מוסלמיים קיצוניים שבהם האשה נטולת זכויות לחלוטין).
נראה לי שהארכתי די בעניין הזה. אני רק מקווה שאתה עדיין קורא את המכתב ולא השתעממת מהדברים שלי.
אתה מאוד חרד לחיים שצפויים לילדיך העתידיים. אני אישית מאוד מעריך את הדאגה שלך לילדיך, רק חבל שלא כולם כמוך. אני לא יכול להתייחס לשאלה איך בפועל תתייחס החברה אליהם, אני כן יכול לומר לך איך לדעתי היהדות מצווה להתייחס אל ילדים מעין אלה.
התורה מדגישה תמיד את היחס הטוב שעלינו לתת לכל אדם באשר הוא אדם התורה מצווה עלינו: "וְאַתֶּם יְדַעְתֶּם אֶת נֶפֶשׁ הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם"(שמות פרק כג פסוק ט )
במקרה של ילדים לאב יהודי הדרישה חזקה שבעתיים. הרב בן-ציון עוזיאל היה הרב הראשי של מדינת ישראל לפני כארבעים שנה. הוא קבע שאמנם ילד שנולד לאבא יהודי הוא גוי אבל יש לו מעמד מיוחד של 'זרע ישראל'. ואף על פי שהיהדות לא מעודדת אנשים להתגייר, במקרה הזה המצב שונה. אדם או ילד שהוא זרע ישראל חשוב מאוד לקרב אותו וחשוב מאוד להבהיר לו שאנחנו מאוד נשמח אם הוא יחליט להצטרף לשורותינו (ראוי לציין שהיו פוסקים אחרים שחלקו עליו, אך זו היא דעתו של הרב עוזיאל).
נאמר זאת בלשונו: "דאף על גב שהבנים נגררים אחרי אמם והם נכרים לכל דבריהם, מכל מקום מזרע ישראל באו ומצוה להשיבם אל צור מחצבתם (אלו האבות) לבל ידח ממנו נדח. מטעמים אלה מותר ומצוה לקבל את שתי הנכריות האם ובתה. להציל את ילדי זרע ישראל מאבדון ואת איש ישראל מחטא ועון תמידי של כי חלל יהודה קדש ובעל בת אל נכר… (מלאכי ב' יא – יב). (שו"ת משפטי עוזיאל כרך ב – יו"ד סימן נח).

כתבת גם שאתה לא יודע למה עניין היהדות כל כך חשוב לך. כתבת שאתה חושב שזה בגלל הקשר שלך לסיפורים על העם שלנו ולמסורת שאנחנו נושאים על גבינו כל כך הרבה שנים. נראה לי שהתשובה שלך רוכבת במובן מסויים על הזנב של עצמה – ולמה כל כך חשובים לך הסיפורים והמסורת?
גם כאן אתה לא חייב להסכים איתי אבל לדעתי התשובה פשוטה – כמו שבני זוג שחיו יחד עשרות שנים חשים קשר פנימי לבן זוגם. כמו שאימא קשורה לצאצאיה. כמו שאני חש קשר נפשי עמוק למוישי, חבר ילדות שלי, שהיום יום השנה לפטירתו ובעוד שעתיים אני אלך לפקוד את הקבר שלו. כך יש לנו קשר פנימי ללאום שלנו. ללאום שלנו יש חשיבות עצמאית בלי קשר לתועלת שנפיק מכך.
אנחנו קשורים אליו כי הוא חלק מאיתנו. אנחנו קשורים אליו כי יש לו משמעות פנימית. הלאום שלנו הוא לא רק אוסף של רגשות וחוויות, הלאום שלנו הוא גם דרך ומשמעות. יש היום בשיח הציבורי, דיונים נרחבים מאוד על המשמעות של היהדות לכל אחד ואחד. אני בטוח שיש הבדלים בין המשמעות של היהדות בשבילי לבין המשמעות של היהדות עבורך אבל אני בטוח שבסופו של יום אנחנו מתייחסים לאותו דבר.
זאת הסיבה שבגללה לדעתי כל כך הרבה אנשים, חילונים ודתיים, היו מוכנים למסור את נפשם בשביל הלאום שלנו.
עכשיו אני מגיע לסיבה (או בעצם לסיבות) שבגללה התעכבה התשובה שלי. ביררתי קצת בנושא מכוני גיור, בניסיון לבדוק האם אפשר לגייר ילדים כשהם תינוקות. לא אלאה אותך בפרטי הדינים, השורה התחתונה, ככל הנראה, היא לא. כשביררתי את הנושא הזה שאלו אותי למה שלא אציע לחברה שלך ללכת ללמוד במכון גיור (אמנם היהדות לא מחפשת לגייר אבל כאמור במקרה כזה שבו תיווצר משפחה דו לאומית יש בכל זאת עניין לטובת הילדים לפתור את הבעיה) אמרתי להם שהבחור שאני מתכתב איתו לא דתי וחברתו גם היא לא מאמינה ונראה לי שהיא מאוד תתרגז מנסיונות לעשות לה מסיון.
ענו לי שיש גם מכוני גיור מאוד פתוחים שמציגים את הדברים כמו שהם – תרצה – תקבל, לא תרצה -לא תקבל, נזק לא יגרם לה מזה שהיא תכיר את הלאום שאיתו היא הולכת לקשור את גורלה המשפחתי, אמרתי להם שאני לא יכול להגיד להם את זה.
אני מקווה שאתה מבין את ההתלבטות שלי. לאורך כל ההתכתבות שלנו לא ניסיתי אף פעם לנסות להשפיע עליך. אני חשתי שאתה מקבל אותי כמו שאני וכך גם ניסיתי לנהוג כלפיך. כתבתי לך את דעותיי והשתדלתי שלא לגלוש לפסים של דיון בעמדות היסוד של שנינו.
אני לא חושב שזה מסיונרי להמליץ ללכת למכון גיור פתוח. אבל אני מרגיש שזה נשמע כך. אני מתלבט כבר שבועיים מה לכתוב בעניין הזה. בסוף החלטתי לספר לך את הדברים כהוויתם.
אני מקווה שהפתרון שלי היה טוב. אם טעיתי ואתה נע בחוסר נוחות למקרא השורות האחרונות אני מאוד מבקש ממך להתעלם מהן לחלוטין.
אם יש לך עוד מה לומר לי אני אשמח מאוד לשמוע ממך, אם לא נשתמע יותר, אני רוצה להשאיר לך את הטלפון שלי כדי שאם ביום מן הימים הילדים שלך יתקלו באיזשהי בעיה עם הממסד הדתי אולי אוכל לעזור (כאן צורף מספר טלפון אישי לשואל).

שוב שלום
מעריך מכבד ומחבב
עמיחי, חברים מקשיבים