אני הכי קטנה וקשה לכבד הורים כשכל כך מזלזלים בי

בס"ד
עדי יקרה,
תודה רבה על הפרגונים, מחמם את הלב..
אני ממש ממש מתנצלת על העיכוב הגדול בתשובה, מחילה..

הזכרת בקצרה תהליך שעברת ועדיין עוברת בשנתיים האחרונות.
תהליך שהתחיל בירידה בכל התחומים,
בתורות חסידיות קוראים לזה שבירת הכלים.
שבירת הכלים הוא מצב שבו אנחנו מוצאים את כל מה שהכרנו- נשבר, מתרסק, פתאום שום דבר לא הולך ולא מובן וקשה לנו להסביר לעצמנו איך זה קרה.
השם הזה הוא בעצם דימוי לכלי שמזגנו לתוכו משקה.
עכשיו כשהכלי מלא- אי אפשר להכניס לתוכו כלום ולכן אנו צריכים כביכול לשבור את הכלי וליצור ממנו כלי חדש וגדול יותר כדי שנוכל לשפוך לתוכו יותר משקה.
בנמשל- אנחנו הכלי, יש בתוכנו כל מיני דברים טובים, הנהגות, הרגלים..
ועכשיו ה´ רוצה שנגדל, שלא נשאר במקום, שיהיה בתוכנו עוד טוב, דרך יותר מבוססת.
בשביל שנוכל להכיל בתוכנו יותר- צריך ´לשבור´ את כל מה שהיינו רגילים אליו, את כל מה שמסביבנו.
את בעצם תיארת תהליך שבו בשנה שעברה הכל אצלך היה בירידה, שום דבר לא הלך כמו שצריך.
וב"ה עכשיו את כבר בשלב שבו את בונה את הכלי שלך בצורה יציבה יותר, כלי גדול יותר שיוכל להכיל אותך- עדי גדולה יותר.
למה סיפרתי את כל הסיפור הזה.?
דבר ראשון כדי שתדעי שאת נורמלית ודבר שני- כדי שתדעי שהמצב הזה הוא חיובי ושמח ומאפשר לגדול..

אז באמת המצב החדש הזה הוא מאתגר ומציב אותנו במקום שבו אנחנו צריכים לבחון כל מיני צדדים באישיות שלנו.
ולה´ יש דרכים להציב אותנו בכל החזיתות, כל פעם מול חזית אחרת ולאפשר לנו לצמוח, ממש כמו במלחמה- להתמודד ולכבוש לעצמנו שטח רחב יותר לאישיות..
עכשיו החזית היא מול ההורים והמשפחה,
חזית לא פשוטה בכלל..
המשפחה שלנו היא מקום כל כך קרוב וכל כך מאתגר, אפילו מהסיבה הפשוטה שאת נמצאת כל כך הרבה עם האנשים האלה.
אז מה עושים?
אני מאמינה שיחס של אנשים נובע מכמה סיבות.
אחת- דעה קדומה או יותר מדוייק- נתוני פתיחה.
את האחות הקטנה, זה נתון פתיחה ואת זה אי אפשר לשנות,
אז מה כן אפשר לעשות?
שתי הסיבות האחרות שמשפיעות על היחס כלפינו.
התפיסה שלי כלפי עצמי ו-היחס שאני משדרת.
ניקח לדוגמא מדריכה שבאה לחניכות שלה והיא בטוחה שהפעולה שלה מעולה וכייפית, מן הסתם תשדר לחניכות שלה שכדאי להשתתף והתוצאה תהיה שהחניכות יסתקרנו וישתפו פעולה.
לעומת זאת, מדריכה שחושבת שהיא סתם לא מוכשרת, תשדר חוסר ביטחון והחניכות בהתאם לא ישתפו פעולה ויפריעו.

הדבר הזה נכון בכל תחום בחיים.
היחס שלנו כלפי עצמנו והיחס שאנחנו משדרים- משפיע על האופן שבו האחרים יתייחסו אלינו.

ואם נחזור למצב שאת מתארת- את כותבת שמתייחסים אלייך בזלזול.
אני מזמינה אותך לשאול את עצמך כמה שאלות,
1. איך את תופסת את עצמך יחסית לשאר בני הבית?
את גם חושבת שאת קטנה ולא מבינה או שאת מאמינה שבאמת יש לך מה להציע.?
2. מה את משדרת להם? זה יכול להתבטא בכל מיני תחומים, האם את לוקחת אחריות על דברים בבית?
את עוזרת בבית כמו האחים הגדולים או משאירה להם את כל העבודה?
אני חושבת שהרבה פעמים לאחים קטנים קצת קל להישאר במקום של ´האח הקטן´,
שהם יעשו, שהם יחשבו, שהם ייקחו אחריות…
הרבה יותר קל לי להתעסק בעניינים שלי,
בסניף, בחברות ובלימודים מאשר לקחת אחריות על דברים בבית ובכלל בחיים.
אני לא אומרת שזה המצב אצלך, אבל יכול להיות ששווה להקדיש מחשבה לאופן שבו את יכולה לקחת לעצמך יותר תפקידים בבית ובכלל אחריות על כל מיני דברים בחיים..
ושוב, אני לא יודעת איך את בבית אבל תמיד אפשר לקחת על עצמנו עוד אחריות, יותר לעזור, יותר להיות עצמאיים.. אני מאמינה שאם הם יראו את זה ולאט לאט זה יחדור וישתנה את ההסתכלות שלהם כלפייך.
ופה שוב נכנסת הנקודה של היחס שלך כלפי עצמך,
עד כמה את תופסת את עצמך כנערה בוגרת ועצמאית..?
המעבר הזה מהאחות הקטנה שכולם סובבים סביבה למישהי עם מעמד ודעות בפני עצמה הוא לא פשוט,
ובכלל, יחס של אנשים אחד אל השני הוא דבר לוקח זמן לשנות וצריך לא להתייאש מזה.
יש עוד נקודה שלא הזכרתי שהיא כמובן- שיחה.
אני לא יודעת עד כמה את מרגישה בנוח לדבר עם ההורים או האחים, אבל אם כן- יכול להיות ששווה לדבר איתם על זה.
אני מאמינה שהיחס שלהם נובע ממקום לא מודע, זה לא שהם חושבים באופן מוצהר שאת ילדה קטנה אלא שהם פשוט לא הפנימו את זה שגדלת ואת כבר אדם בפני עצמך עם דעות ורצונות וכבר לא אותה תינוקת שהם לקחו לטיול בעגלה..
יכול להיות ששיחה כזאת, ממקום בוגר ומכבד, יכולה להעלות את הדברים על פני השטח, להציג להם את ההרגשות שלך ממקום שרוצה לקדם ולשפר וזה יכול להועיל,
זה בנוסף למה שכתבתי קודם.
כי אני מאמינה ששינוי בדברים כאלו צריך קודם כל להתחיל אצלנו, עם כל הקושי שבעניין.

אני מאמינה שהשלב המופלא הזה שבו את נמצאת עכשיו יכול להביא אותך לבנות צדדים חדשים באישיות שלך, וזה נכס לכל החיים.

הרגשתי שכתבתי מה שיכולתי, או יותר נכון- מה שה´ נתן לי לכתוב,
אבל אני מרגישה שבשלב כזה יש עוד המון מה לומר, ואם תרגישי רצון לפתוח לי פתח גדול יותר למחשבות ולמה שמעסיק אותך עכשיו- אשמח להיות חלק במסע שלך..
שיהיה בהצלחה גדולה בע"ה,
רק טוב,
אביטל.
Avitalevi2@gmail.com