אני הרבה יותר חלשה רוחנית ודתית ממה שחושבים עלי

[בעזרת השם יתברך]

שלום לך יקירתי!
מועדים לשמחה:) חג החרות זהו הזמן המתאים ביותר להתבונן על עצמינו ולנסות לצאת מההרגלים הלא רצויים שלנו.

קראתי את שאלתך והרגשתי את הכאב,
את כואבת את המקום אליו הגעת, את רושמת שהגעת לרמה כ"כ שפלה שאת כבר לא יודעת מה לעשות עם עצמך, אין לך אפילו מושג מה את רוצה מעצמך, אבל את כן יודעת שלא טוב לך ושאת רוצה משהו אחר…

["הַיֵּאוּשׁ שֶׁבָּא בְּתוֹךְ הַלֵּב הוּא בְּעַצְמוֹ מוֹרֶה עַל מַרְדּוּת פְּנִימִית עֲדִינָה הַנּוֹבַעַת מִתּוֹךְ הַכָּרָה עֶלְיוֹנָה שֶׁל מוּסָר וְשֶׁל קְדֻשָּׁה.
עַל כֵּן רָאוּי הוּא שֶׁהַיֵּאוּשׁ בְּעַצְמוֹ יְחַזֵּק לִבּוֹ שֶׁל אָדָם שֶׁלֹּא יִפְחַד וְיָשׁוּב מִכָּל חֵטְא בִּתְשׁוּבָה מְלֵאָה שַׁלְוָה וְאֹמֶץ רוּחַ.](אורות התשובה, ח´, ט"ו)

אומר לנו הרב קוק:
מי מתייאש? מי שמצפה. מי נופל על הפרצוף? מי שרוצה לגעת בשמים. במילים אחרות, הייאוש הוא ´תו התקן´ של החלום. הייאוש חושף את השאיפה שלך. הלאות והכבדות שאוחזות באדם לא אוחזות בו סתם כך. קודם לכן הוא רצה דברים גדולים. הוא ציפה מעצמו להרבה. רצה להיות אדם בעל שיעור קומה. רצה לחיות "בצלם א-לוהים".

[הייאוש שלך הוא הנגטיב של התקווה שלך ולכן תלמדי ממנו את היפוכו – ובכך תתחזקי.]
השבר מעיד על האדם כיצד הוא תופס את עצמו, למה הוא מייחל, את מה הוא מעריך. את כל אלו מספר הייאוש באופן ארסי שניתן לתרגם לשפה חיובית. כעומק הייאוש והשבר, כך בעצם עוצמתו של הגודל אליו את שייכת באמת.

ואת בעומק היאוש והשבר בחרת לא לוותר.
הרי יכולת לחיות סתם. יכולת להישאר בצד. לשרוד. להתקיים. להמשיך לשחק במשחק הזה של הדוסית כלפי חוץ, מבלי לגלות לאיש מה מתחולל בתוכך. אם היית מצליחה – זה היה ודאי פחות כואב. פחות מתסכל. אבל אתה אינך מוכנה לחיות בשקר. את חפצה בחיים. מצפה לאמת גדולה שתתממש בחייך. לא טוב לך- משמע את שייכת למקומות אחרים. לכן אל תתפלאי על הייאוש. הוא נחלתם של המקווים והמתגעגעים לחיים אחרים, או במילותיו של הרב קוק: "עַל כֵּן רָאוּי הוּא שֶׁהַיֵּאוּשׁ בְּעַצְמוֹ יְחַזֵּק לִבּוֹ שֶׁל אָדָם".

אז אחרי שהתייאשת והגעת לשפל מבחינתך, את יכולה להיות גאה בעצמך שאת לא באמת שייכת למקום הנמוך הזה. הגעת אליו, אבל זה שרע לך, וזה שהעזת לשאול, מראה כמה את באמת עוצמתית וכמה בעומק את לא באמת כזו, זה מה שאומר לך הרב קוק.
מנחם, לא?:)

את רושמת: ´איך שאנשים מכירים אותי זו ממש לא אני! אני הרבה יותר חלשה רוחנית ודתית´,
יש לנו נטייה לחשוב שהארס שמתגלה בנו הוא האני העצמי שלנו, הוא ´באמת´ מי ומה שאנחנו , וכל השאר זה סתם משחק.
אנחנו עוזרים לסביבה, מתנדבים, משמחים, עושים טוב מסביבנו ואז מגיעים הביתה, והופ.. נפילה,
ואז הוא קופץ.. מי? היצר הרע כמובן. הנה, הוא אומר לנו, התגלה לו הפרצוף האמתי, רק כשאת לבד את מעיזה אה?! ככה הוא מאכיל אותנו.. ואנו מרגישים צבועים ושפלים מאי פעם.
אבל זה היצר הרע בהתגלמותו, זה טריק ידוע שלו להביא אותנו לייאוש גמור. לגרום לנו להרגיש שאין עוד תקוה. במקום שנראה את נקודות ספציפיות הדורשות תיקון , הוא צובע את כל התמונה בשחור.
אז אולי הגיע הזמן לא להאמין לו, לא לתת לרע שבנו את מלא הנפח, לזכור שיש הרבה טוב שאנחנו עושים בחיינו, וגם אם בהרגשתנו כל הטוב שלנו אינו שווה לעומת עומק הנפילה, בכל זאת, עלינו לזכור שזה לא אמתי! איננו יכולים להתעלם מפעולות חיוביות שאנו עושים יומיום בחיינו.

אני לא מנסה לתת לגיטימציה לנפילה שלך, את מתארת מקום באמת קשה ואני גאה בך על האומץ לשאול ולברר.
כאשר אנחנו מגלים על עצמינו נטייה למקום שלא טוב לנו בו, מקום לא בריא או לא תקין, עלינו לעשות בירור פנימי עם עצמינו ולבדוק מה גורם לנו להגיע למקום הזה.
שום נטייה חריגה לא מתעוררת בנו סתם, אם אדם נוטה לאכול הרבה מעבר למה שנכון וטוב לגוף שלו, כדאי שהוא יבדוק למה זה קורה לו, מן הסתם עומד מאחורה צורך שעליו האכילה באה לחפות,
כך גם במקרה שלך, זה לא סתם. הנפש שלנו מדברת איתנו דרך המקומות האלו, היא אומרת לנו שהיא צריכה מענה וכרגע אין לה אותו ולכן היא ממלא אותו בדרך כזו, לא נכונה ולא בריאה, כי זה זמין יותר וקל להשגה.
הנפש שלך מדברת אתך, אולי היא אפילו צועקת ולכן כ"כ כואב לך, יש פה בור שהיא מנסה למלא, ובינתיים? היא ממלא אותו בסדרות לא צנועות, במחשבות על בנות ובנטייה למקומות נמוכים שהם לא אמתיים ולא טוב לך בהם באמת.

לכולנו צורך להיות נאהבים מוגנים ושייכים, ככל שאנו פחות מרגישים זאת בחיינו, נהיה מוכנים לשלם מחיר גבוה יותר על מנת לחוש זאת,
ייתכן שיש לך כרגע צורך גדול להיות שייכת ונאהבת, את כרגע ממלא את הצורך הזו על ידי עולם הדמיון, את רואה סדרות שבהם ´האהבה´ ו´התשוקה´ חוגגות, את חושבת על בנות, אולי כי זמין יותר בחייך ואולי מסיבות אחרות,
אבל מה שבטוח שכל אלו מעידים שאת זקוקה למענה לצורך הקיים בך וכל עוד לא תתני מענה חלופי אמתי, זה קשה ואולי בלתי אפשרי לשנות זאת.

בדור שבו הפריצות חוגגת, והמדיה מסביבנו חושפת תכנים לא צנועים בעליל אנו עלולים לחשוב על עצמינו שאולי כל מיני סטיות שקיימות בין בנות שייכות גם לנו,
חשוב לי שתפנימי שגם אם כרגע על פניו זה נראה שאת במקום לא טוב ולא מאוזן, בכל זאת זו רק נורה אדומה לכך שאת צריכה לטפל בצורך הקיים בך, אבל ברגע שיגיע המענה הנכון, גם כל הסטיות והעיוותים שקיימים בין בנות, כבר לא יהיו שייכם לך,
ממש כמו אותו אדם שאוכל ללא הכרה,
ברגע שהוא יבין על מה באה לחפות אכילתו, הוא כבר לא יצטרך להלחם בנטייה הזו, היא תעלם מאחר שכבר נתן מענה אמתי לנפש שלו, מבינה?

אני מזמינה אותך לעשות חושבים עם עצמך ולבדוק בעצם על מה יושב לך הסיפור הזה…יש לך צורך שעליו זה בא לחפות, אולי כדאי לבדוק מהשורש מה יושב מאחורה.
ראשית כל ממתי התחילו המחשבות הללו על בנות וממתי התחילה הצפייה בסדרות?
האם את יכולה להצביע על נקודת המפנה שגרמה לך להתחיל להתעסק סביב כל הנושא הזה?
האם יש איזו חוויה הזכורה לך שגרמה לך לרצות להתרחק מעולמם של הבנים ולרצות להיות קרובה לבנות בלבד?
האם ישנה דחייה כלפייך הגורמת לך להיות צמאה כ"כ לאהבה ושייכות?

במקביל לבירור הפנימי שלך את יכולה להתחיל בתיקון בבחינת ´סור מרע´- על ידי שתתרחקי מצפייה בסדרות הלא צנועות, את יכולה לעשות לעצמך כללים שיקלו עלייך לעמוד בכך, כמו לא להישאר לבד עם המחשב. אני ממליצה בחום על הספר ´תשוב תחייני´ של הרב והרבנית שפירא.
בנוסף אני מייעצת לך לנסות לחשוב אם יש משהי שאת יכולה לשתף אותה במה שעובר עלייך, דמות שהיא חלק מהחיים שלך ואולי יכולה לשמש כתובת- אולי המחנכת או היועצת או חברה בוגרת אחרת.
אני יודעת שזהו צעד אמיץ וקשה לחשוף מול אדם שאנו מכירים חולשה כזו, אך דעי לך שבעניי אותו אדם שאליו תפתחי זה יהיה צעד מוערך, ולך יהיה ליווי שכל כך חשוב לך כעת!

אנחנו לא מזמינים את כל מאורעות חיינו, אין לנו שליטה על כל מה שפוגש אותנו, אבל יש לנו את היכולת להיעזר באנשים הנכונים ולא לוותר לעצמינו.

בכל אופן את גם מוזמנת לענות לי במייל אישי או לחלופין להתקשר לאתר שלנו: 1599-5000-54 (ימים א´- ה´ מ21:00 עד 1:00)
ולשתף בהמשך הבירור ובמסקנות שלך.

תתעודדי, את בתחילתה של דרך טובה,
מכאן בעז"ה רק תעלי ותתקדמי.
תסתכלי על הטוב שאת עושה בחייך ותהיי גאה בעצמך על האומץ לשאול ועל הרצון לשנות.

מאחלת את כל הטוב!
צופיה.
tsofia641@gmail.com