אני יהודי
אני חלק מעם ישראל
עם ישראל הוא לא אוסף אנשים כזה או אחר. עם ישראל הוא 'יצור חי'. עם ישראל חי בכל הדורות, מאז יציאת מצרים, עד היום זה, ולנצח נצחים. כל אחד ואחד מהעם, וכל דור ודור מהעם הזה, הוא מרכיב חשוב, תא אחד בתוך המכלול הגדול. כדי לנסות ולהסביר את היסוד הזה, יש צורך להרחיב הרבה. אבל באמת אין צורך. טבעו של היהודי שהוא מרגיש את זה, גם אם הוא לא מבין זאת. רק שלפעמים אנחנו שוכחים.
עם ישראל הוא יצור נצחי, אבל כמה כאב הוא סבל – וסובל. כמה פצעו והכאיבו אותו, את גופו, נפשו, רוחו, ונשמתו. מאז אותו רגע של סילוק השכינה, שהתבטא בחורבן בית המקדש, ולמעשה עוד לפני כן – מאז שעם ישראל ננזף בעקבות חטא המרגלים והארת הפנים האלוקית אלינו כבר לא הייתה כמקודם, דרך מרד בר כוכבא, מסעות הצלב, גירוש ספרד, גזרות ת"ח ות"ט, השואה הנוראה, ועוד אלפי מאורעות שאפילו מחברי הקינות לא הצליחו לתת ביטוי לכולם בפיוטיהם – עם ישראל נחבל שוב ושוב פיזית ורוחנית. ריחוק מהשכינה, ריחוק מארץ ישראל, אובדן העצמאות הלאומית, פיזור חלקי האומה בכל קצות תבל, אובדן או אובדן קשר עם חלקים מהאומה (עשרת השבטים), מיליונים על גבי מיליונים של הרוגים, ולא רק הרוגים אלא הרוגים במיתות משונות וקשות.
ברוך ה', במובנים רבים אלפי שנים לא הייתה לעם ישראל ברכה וטובה כפי שזכינו לה כיום. עם כל הצרות והכאבים הפוקדים אותנו גם כיום, אי אפשר ואסור להתכחש לריבוי הטובה שרבש"ע השפיע עלינו, והמתכחש אינו אלא כפוי טובה. אבל יחד עם זה, אם נרגיש כראוי את הכאב של כלל ישראל, נבין שעוד אין בכל הטובה שברוך ה' זכינו לה, כדי לבטל או להשכיח את עוצמת הכאב. זהו עניינו של תשעה באב.
לאחר תשעה באב מגיעים ימי התשובה. אם חווינו את תשעה באב בצורה הראויה, בוודאי גם ימי התשובה ייראו אחרת לגמרי, שכן אז החשבון נפש, והשאיפה לתיקון, לשיפור ולהתעלות, יבואו לא (רק) ממקום פרטי של דאגה לעוה"ז שלי, או אפילו לעולם הבא שלי, אלא מתוך רצון לתקן את הכאב של כלל ישראל שהרגשנו בצורה כל כך קשה בתשעה באב.
רק לאחר חוויית הכאב, ולאחר תהליך התשובה הארוך הבא אחריו, אפשר לעמוד בשעת דמדומים של יום הכיפורים ולהכריז בבטחון ובתקווה: לשנה הבאה בירושלים הבנויה!
(מעובד מתוך דברים שכתב הרב איל גפן שליט"א)
צום מועיל וקל!
טוביה וחברים מקשיבים
