אני כל הזמן מרגישה לחוצה

בע"ה

לשואלת היקרה שלום וברכה!

אני מתנצלת על העיכוב בתשובה..

הזדהתי מאוד עם שאלתך. ממש הרגשתי שאני מבינה לליבך.
גם לי קורה הרבה פעמים שדברים קטנים עלולים להלחיץ אותי ולגרום לי פחד מיותר וגדול הרבה יותר ממה שראוי באמת להתייחס אליהם..

אולי כי אנחנו נשים, אולי כי אנחנו בני אדם. הקב"ה נוטע בנו יראה. היראה הזו מתפרשת בכל מיני מצבים ויש לה ביטויים שונים. אך אין ספק שלחץ הוא אחד מה´ביטויים´ שלה.
למעשה לחץ הוא פונקציה של חוסר בטחון בקב"ה.
ואסביר-

הלחץ הוא בעצם משתק וגורם לנו לחשוב שאנחנו לבד. הסיפור הזה על הכתפיים שלנו ואם לא נבצע את המטלה אז אוי ואבוי! והוא לאט לאט "מתפרע" עלינו- וואו, איזה נורא, אני חייבת להספיק עוד שמונים מטלות והשעה כבר מאוחרת, ומה היא תגיד עלי, ומה הוא יגיד עלי ואיך אני אסתדר ומה אני אעשה ובעצם גם כל החיים שלי הם כאלו לחוצים ואני אף פעם לא מספיקה כלום וכו´ וכו´.. אנחנו ממש מצליחים לספר לעצמנו סיפור שהוא פרי הדמיון לגמרי- לגבי ההשלכות של הפעולה הקטנה ששכחנו לבצע.

הפתרון לדבר הזה הוא כמובן- להגביר אמונה.
"כאשר אדם יודע שכל מאורעותיו (הדברים שקורים לו) הם לטובותו- זאת הבחינה היא מעיין עולם הבא". כותב רבי נחמן. למה מעין עולם הבא? כיון שאדם למעשה מצליח להביא עצמו לידי מנוחת הנפש, לידי שלוה ורגיעה. איך? בכך שאומר לעצמו כל הזמן- הכל בסדר! הכל יהיה בסדר! הכל הכי טוב שיכול להיות! הכל בשליטה. יש בורא לעולם. אין לנו מה לדאוג.. הרי בסוף ה´ יתברך יעזור לנו. נכון? וכל המטלות יבוצעו, נכון? אז למה להלחץ?

אני מציעה לך בחום לקרוא את ספרו של הרב ארוש ´בגן האמונה´ על מנת להתחזק קצת בהבנה שלכל מציאות ניתן להכניס את הקב"ה ועל ידי כך "לנטרל" את הלחץ.
אתן לך דוגמה מהספר-
אדם חוטף דוח תנועה. הוא יכול להלחץ ולהתבאס ולבכות שהפקח הזה איש רע וכו´. הוא יכול גם אחרת- להבין שזה מהקב"ה, ושיש פה דיבור אליו עכשיו. ויש לו עבודה לבצע. עבודת המידות. והפקח הוא סתם היה כלי שרת בידי הקב"ה, אך למעשה זה מה´. (וכמובן שפעם הבא יחנה כמו שצריך! אין זה סותר..)

אותו דבר אני מציעה לך- בכל סיטואציה שקורית לך אני מציעה לך להתבונן בה- רגע, אם זה מלחיץ אותי, אולי אני צריכה שניה להרגע, להתפלל קצת על העניין הזה. לבקש מהקב"ה שיתן לי כוחות ומספיק זמןלעשות הכל. שישים מחשבה טובה בלב האנשים שעלולים לכעוס עלי בגלל ששכחתי וכו´. בעצם- מה שאני מנסה לומר הוא, שהתפילה היא כלי הנשק הטוב ביותר.

אני במצבי לחץ נושמת עמוק ומתפללת "אלוקים, אני בלחץ עכשיו. בבקשה תרגיע אותי!" ואני תמיד מרגישה משב רוח שמחיה אותי. איזו רוח חדשה שמצליחה לאפס אותי.
ואני נזכרת שזה לא כ"כ נורא כמו שחשבתי ובעצם זה יהיה בסדר בסוף. וה´ הרי יעזור לי כי הוא תמיד עוזר.

וככה לאט לאט אני נרגעת ולומדת מהסיטואציה להבא- למשל- לא לגרום לעצמי להגיע בדקה ה-90, לא לשכוח, לא להשאיר דברים לרגע האחרון וכו´.

העיקר- להכניס את הי"ת למציאויות החיים הכי קטנות ומתוך כך להצליח לשמוח ולא להלחץ מקטנות.

בהצלחה רבה נשמה יקרה!

אם תרצי- אשמח להמשיך להיות איתך בקשר במייל!

inbal2w@gmail.com

בברכה,
ענבל