אני לא אוהבת לקבל מחמאות

בס"ד

שלום וברכה לשואלת היקרה! תודה על הפרגון ועל יחסי הציבור שאת עושה לנו…

ננסה יחד להבין מדוע הסביבה אומרת תודה ומחמיאה, ומדוע קשה לנו לקבל זאת.
אדם אינו אוהב לקבל.
תכונה זו נובעת בבסיסה ממקור קדוש של רצון של הנשמה לדמות לאלוקיה- כמו שה´ יתברך אינו מקבל אלא רק נותן,
כך אנו רוצים –לתת בלא לקחת.
ניתן להסביר זאת ברובד נמוך יותר-
האדם אוהב לחוש עליון-
מי שנותן הוא ה"שולט" הוא "הנחשב" .
מי שמקבל הוא מסכן, כזה המרחמים עליו.
כמובן שלפי זה אדם ישאף בכל כוחותיו לתת ולא לקבל.
חברה שלי התנדבה זמן רב אצל אישה עיוורת.
ביום הולדתה של חברתי קנתה לה האישה זוג עגילים יקר.
בתחילה כשחברתי ראתה שהיא קנתה לה מתנה היא הרגישה מפח נפש, כאילו המצווה שעשתה התגמדה –הינה היא קיבלה תמורה למעשה שלה! טעמו של המעשה הטוב שעשתה נמוג.
היא קיבלה את המתנה והודתה עליה אך בליבה פנימה שררה תחושה של החמצה.
אחרי כן, כשחשבה על העניין אמרה לי שקבלת המתנה הייתה החסד הגדול ביותר שעשתה במשך ההתנדבות.
לא הבנתי.
איך יתכן שכל השנה תרמה ועשתה-וכעת היא מרגישה שהיא עשתה חסד גדול?! כשהיא מקבלת מתנה?!
והיא הסבירה לי יסוד חשוב.
כל חייה האישה העיוורת מקבלת- עזרה , תמיכה, סעד התנדבויות.
פעם אחת בשנה היא יכולה לתת בעצמה!
להרגיש שהיא גם מעניקה לאחרים!
פעם אחת יכלתי לתת לה את התחושה של ה"עליונות" המלווה את הנותן.
[לעיתים הקבלה היא הנתינה הגדולה ביותר!]

ונחזור אליך…
הדרגה הגבוהה היא באמת מתן בסתר.
שאדם יעשה מצוות ומעשים טובים בלא פרסום סביבתי.
אך!!!
תלוי ממי מקבלים את התודה.
אם את מתנדבת אצל משפחה נזקקת והם אלו המכבירים דברי תודה, תני להם. הראי שאת נהנת מזה, גם אם בתוך לבך את מרגישה אחרת.
זהו המעט שתוכלי לעשות כדי שהם ירגישו תחושה של כבוד-שגם הם יכולים להחזיר מעט מזער ממה שהענקת להם.
מבפנים לא צריך לאהוב את התודה, הדרגה הגבוהה היא להתרחק ממנה, לנסות ולתת בצורה של מתן בסתר-חסד בסתר, אך בפניהם-הציגי, תני את התחושה שאת רווה נחת מן המחמאות.
אם התודות שאת מדברת עליהן אלו תודות מהחברות או מאנשים שיודעים על מעשייך-
פה את יכולה להפגין את חוסר רצונך בתודות.
אך שוב- אם באה בת מתלהבת, רוצה להחמיא לך- ואת מגיבה בקור ובחוסר רצון זה עלול לפגוע בה.
ותמיד תמיד צריך לזכור שבשם הרצון לעשות מצוות בשלמות אסור לנו לפגוע באחרים.
ולכן…
אחלק לשלושה חלקים-
1.לאדם שאת נותנת תני להביע תודה והערכה ככל שיחפוץ.זה חלק מהחסד.
2. לסביבה שמעריכה ניתן להפגין את חוסר רצונך בתודות והערכה וניתן להסתיר כמה שיותר את מעשיך.
3. לחברות שיתכן שתפגענה מכך- תני להן לומר , וקבלי בחיוך את דבריהן.
ובליבך פנימה-
שנני-
אני עושה את המעט שביכולתי.
ה´ העניק לי כוחות, ואני צינור המעביר את הכוחות האלו.
ועוד כהנה וכהנה המגבירים פנימה את התחושה של הענווה וחוסר הרצון לקבל תמורה בעולם הזה.

ה´ בשמיים רואה את המתרחש בליבך, ויידע שאת מקבלת את המחמאות רק "בכאילו"…

ובקשר להרגשתך להורייך.
איני יודעת מה טיב היחסים המדוייק ביניכם, אשמח אם תכתבי לי לאימייל ותפרטי יותר.
מה מפריע לך בדיוק בהתיחסותם?
האם זה שהמחמאות נראות לך לא אמיתיות? שלכאורה אומרים אותם כדי לחזק אצלך את הבטחון העצמי ולא באמת מתוך התפעלות? זה שהם מגזימים עם הכמות?
או שמא…. ביחסים עצמם יש משהו מהותי המפריע (כתבת- "אני לא כ"כ בקשר איתם")
והתשבחות הם הסימפטום המפריע לך…
שוב, איני מכירה אותך ואותם.
אך האם נראה לך שאפשר לומר להם- לאחר מחמאה שנראית לך מוגזמת :
(בהמון כבוד ודרך ארץ, )
"אבאמא-
תודה רבה על שעשיתם בשבילי את…..
אני בטוחה שכוונתכם לטובה. אבל… אני לא כ"כ אוהבת את זה.
הייתי מעדיפה לשות דברים בלי כ"כ הרבה שבחים…."
אם היחסים לא פתוחים ביניכם ויקשה עליך לומר זאת, אפשר לשדר חוסר נעימות, בפרצוף או במילים כמו "הגזמתם"
"די…"
אך גם כאן אראה לך את הרף הגבוה יותר-
לעיתים ההורים שלנו לא יודעים איך לנהוג עימנו.
הם רואים שקשה לנו, שאין לנו מצב רוח, שיש משברים.
והם לא יודעים מה לעשות….
יתכן שבשל חוסר התקשורת הם לא יכולים לבוא ולדבר עימך ישירות, ולכן הם מנסים דרכים עוקפות לשפר את המצב. אולי כדאי לחשוב איך ניתן להגיע לדרכי תקשורת טובות יותר באופן כללי. זה יועיל ברובד כללי וגם בבעיה הפרטית הזו.

חזקי ואמצי.
אני מצרפת את האימייל להבהרות נוספות.
יישר כח על הברור.
רחל.
rachelulu@walla.co.il