אני לא יכול להפסיק לחשוב עליה -דחוף!!!

שלום גם לך.

קודם כל נראה לי שזה באמת נחמד מצידך לפרגן ולהראות לנו שאתה באמת מעריך ולוקח את השאינו מובן מאליו ומתייחס אליו ככזה.
למעט משכורת חודשית, רכב צמוד, פלפון חינם הטבות וחופשה חודשית לחו"ל, אנחנו באמת לא מקבלים כלום ולכן המילים האלה באמת נותנות לנו והרבה.

בגלל שהכנסת הרבה מאוד דברים במכתב הזה שלך, אני רוצה לסגור לפני כן כמה קצוות ואז נשב בשקט ונראה איך אנחנו הופכים את ה'יפיפייה' הזו לנרדמת…

בנוגע לתפילין ויד שמאל שלך:
הפרשנות שלך וההשלכה מהמקרה לגבי הכאב שלך ביד שמאל, היא בהחלט מעניינת אבל נראה לי שבמקרה הזה היא כבר גובלת במה שאמרו חז"ל בחגיגה יא, א:
"במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור ואין לך עסק בנסתרות".

קודם כל מניחים תפילין גם ביד ימין (איטר, אדם שהוא שמאלי מעיקרו) ונכון שאנחנו צריכים לקדש את החומר ולראות איך אנחנו עובדים את הקב"ה בכל שלב מהחיים שלנו באופן הכי מעשי שיש אבל ידידי היקר, בפעם הבאה שיד שמאל שלך כואבת, נראה לי שתעשה לעצמך ולקב"ה טובה ופשוט…תיגש לרופא.
זה מאוד יפה ההשלכות שאתה עושה, בין הכאבים הגשמיים שלך לרוחניים אבל נראה לי שדי לך בחשבון הנפש היומי שתעשה על בסיס קבוע, כואבת או לא יד שמאל.

במידה ואתה רואה בשעת הנחת התפילין שהמחשבות מצליחות להתגבר עליך (עצם הצגת הדברים בצורה כזו, כבר בעייתית: זה לא שלמחשבות יש אישיות ורצון משל עצמם, אתה יודע…אחרי הכול אנחנו 'אוכלים' מה שבישלנו…) קח לך קודם כל בתור נקודת פתיחה:
אתה לא הולך להוריד את התפילין כל כך מהר!
למה?
כי אם הורדת אותם, כבר הפסדת!
בעצם הימצאות התפילין עליך, אתה כבר מחובר לקב"ה בסגולה מיוחדת.
רק מה, לא נעים, מפדח, לא שייך לחשוב תוך כדי כך מחשבות לא טובות?
אין בעיה.
אתה תעשה את שלך, תתפלל לקב"ה שיעזור לך ואי"ה בפעם הבאה יהיה לך יותר קל.
אבל בעיקרון, המחשבות, הם אלו מה שאנחנו רוצים להוריד, לא התפילין.

נקודה שנייה:
כתבת ש: 'יש להניח שאם לא הייתי מתעלם מהרגש כמו איזה גושניק הייתי כבר מגזים עם זה לגמרי'…
'מתעלם מהרגש כמו איזה גושניק?'
אין לי מושג למה התכוונת, ובכל אופן איך שלא הופכים את זה הייתי מנסח את הדברים אחרת.

נקודה אחרונה:
כתבת גם ש'איזה מן אדם כזה יכול לקרוא לעצמו 'בן ישראל' יכול להגיד שהוא 'מתאבל על חורבן הבית' אם הוא בוכה על איזה רגש מטופש כמעט כמו שהוא בוכה על החורבן'.

טוב, נראה לי שהתשובה טמונה בשאלה כבר.
אדם.
מלאכים כמו שאתה יודע יש בשמיים והרגש הזה, הוא אחד מהדברים היותר גבוהים שיש, כלי שאי"ה מתי שתתחתן תבין עד כמה הוא חשוב ולאיזה פסגות אתה יכול לקחת אותו.
נכון, הלוואי שהיינו יכולים לשמור את הדמעות שלנו בחיים לדברים האמיתיים באמת.
במקום לבכות על דייט לא מוצלח להרטיב את הכרית על כל דם יהודי שנשפך
אבל בוא קצת נחזור לפרופורציות ונהיה מודעים למה שאנחנו ולהשתגע ולאכול סרטים מהרגש הזה, זה אולי מה שמראה לך יותר מכול שאתה אנושי, טבעי, בן אדם ו…בריא. כמו כולם.
כמו ה'גושניקים'.

מלבד זה, אתה נראה לי האדם האחרון שיכול לומר על עצמו שהוא צבוע.
אני דווקא רואה אדם שמודע לעצמו, לחולשות שלו, עם חוש מוסרי בריא ברוך ה',ששואף להשליט עוד מהשכל בעבודת ה' שלו ועדיין מודע נכון לעכשיו לאיפה שהוא נמצא.
עניין של זמן אם תמשיך בדרך הזו, עד שתממש באמת את השאיפות הגבוהות שלך ותחוש בהם בהתקרבות שלך לקב"ה, באופן הכי מוחשי שיש.

עכשיו, אחרי שסגרנו כמה דברים, בוא נראה איך נוכל סוף סוף להוציא אותה מהראש:

החיים שלנו, כמו שאתה יודע מורכבים כמעט תמיד ממשחק של אסוסיאציות.
אנחנו חושבים על משהו אחד ומיד מרגישים משהו אחר.
ובעברית:
נניח שתגיד עכשיו את השם של המורה שלי למתמטיקה מכיתה ח',ישר אני ארגיש-כאב ראש.
המורה נחמה שם בדוי מכיתה ב'- דופק מואץ, מחפש דחוף מקום מסתור, לברוח. רחוק…
יש מבין?
הבת הזו נכון לעכשיו, מתקשרת אליך בצורה מזוייפת עם תחושות אמיתיות
תחושות שתרצה אי"ה לחוות בבוא הזמן ושאתה כל כך משתוקק אליהן.
ובמידה והיא נניח הייתה מתלהבת, אז בכלל היית מרגיש על הסוס.
הנה, יש לי כבר מישהי,נתחיל קשר לשם חתונה והשאלה הבאה שלך תהיה:
'שלום לכם, הכרתי מישהי ואני חושב שזה באמת זה, אבל אנחנו עוד צעירים, מה לעשות?'.

בעצם, נכון לעכשיו, הבעיה שלך היא פחות או יותר הבעיה של כל הרווקים והרווקות:

הבילבול בין ה'הווא אמינה' 'לנפקא מינה'.

היש מצב שהוא או היא תהיה, אשתי/בעלי, לבין עצם מעשה הקידושין בעצמו.

בנית לעצמך את המשבצת של האישה שאיתה תרצה אי"ה להעביר את משך החיים שלך ופשוט דחפת את אותה בת לתוך המשצבת הזו.

במשבצת הזו אשתך אי"ה אמורה להיות:
עם לב זהב, חכמה, חמודה, זורמת, אחת שבאמת תוכל להעניק לך את התחושה הכי טובה שבעולם.
כמו שאצל בנות הוא אמור להיות:
צדיק, ירא שמיים, יציב, משרה ביטחון, נראה טוב (אם אפשר) וכו'.

ונכון לעכשיו, המשבצת הזו ריקה.
ממש כמו שאתה רואה בניין עם יסודות.
הכול בטון, מוכן למילוי. מוכן בשביל לצקת את הקדושה שבא רק אחרי החתונה לתוכו,קדושה שתהפוך עם השנים בכוח ערבוב הנתינה לכזו שהוא והיא ייהפכו ממש כמו המלט ל ו'ודבק באשתו והיו לבשר אחד'.

ובגלל שאתה באופן הכי טבעי ומובן שבעולם, כל כך רוצה, כמו כולנו בעצם, להיות שם כבר, לחוש את ההרגשה המופלאה הזו, להשביע את הרעב הזה, פשוט לקחת לך את אותה בת, למרות שכמו שציינת היטב, גם אתה מודע לסיכויים הנמוכים שהיא באמת תהיה אשתך (למרות שיש מצב שכן) אז לקחת וכמו שכתבתי, הכנסת אותה לתוך המשבצת הזו.
עטפת אותה עם החלום שלך, הלבשת אותה בעתיד שאתה כל כך מחכה לו.
נו, עכשיו, לך תוציא דבר כזה מהראש…

מצד האמת, אם תשב עם עצמך בשקט ותנסה בצורה קצת יותר מוחשית לראות אחת לאחת אם אתה מכיר אותה באמת טוב בכדי להכניס אותה כבר למשבצת של האחת והיחידה שלך, גם אתה תראה שבעצם עוד לא הספקת לעמוד באמת על טיב הלב שלה, וגם אין לך מושג כמה היא חכמה או לא, ובכלל בכמה מצבים ראית אותה בכדי להחליט אם היראת שמיים שלה ניראת לך שלא לדבר על זה שאתה לא יכול לאהוב מישהי מהסיבה הפשוטה:
אתה לא סגור בכלל אם הבנת נכון מהו בכלל המושג 'אהבה'.

כי 'האהבה שאנחנו שואפים אליה, זו האמיתית שאמורה לבעור בך 50 שנה כלפי אשתך אי"ה, כמה מאכזב שזה הולך להישמע, לא באה בשקל תשעים או נמכרת בחוץ בסיילים של סוף עונה.

נכון, יש מקרים של בנים ובנות שהכירו באלף ואחד מקומות, בני-עקיבא, 'קו לחיים' וכו'..והיום הם חיים באושר ועוד מעט יש להם פשוש שלישי וכן, גם הוא יצא בונבון, אבל על דרך הכלל, בתור מגמה, נראה לי שהתפיסה צריכה להיות כזו.

זה היה אחלה ויופי אם באמת היו לנו מלאכים קטנים כאלה עם כנפיים וחיצים שהיו יורים במישהי או מישהו בלב ו'שיו…אני פשוט אוהב אותה!' אבל כמו שגם אתה יודע, הוליווד נמצאת מעבר לים ואשתך לעתיד,אני מקווה קצת יותר קרוב…

קח פינה שקטה, תנסה לכבות לך לאיזה שעה את המסיבה שיש לך בראש, ותנסה להבין ולהמחיש לך את קונטרס החסד של הרב דסלר, בו הוא מסביר בצורה אמיתית את מהות האהבה.

ותשים לב, זה לא סותר את זה (אין לי מושג מה הגיל שלך, לכן קשה לי להתייחס מעשית) שלפני כן אתה אמור לחוש כלפי אשתך לעתיד כימיה, אמפטיה, לדעת אם יש מצב שהנתינה אחרי שתתחתנו באמת תהפוך לאהבה, שאין דחייה, אבל מכאן ועד ל'התאהבתי בה ואין לי מושג מה לעשות, הדרך באמת ארוכה…'.

למה זה כל כך קשה?

כי זה בעצם כל המשחק שלנו, לתרגם ללב מה שהבנו כבר בשכל.
בשכל, זה רק כמה שורות,תקרא את התשובה הזו, תפתח את 'מכתב מאליהו' אבל בלב…
הכול עוצמתי יותר, צבעים, חושים, היא נמצאת מולך!!

זה לא פייר!
לא כוחות!

לכן, תנסה להמחיש לך (וזה כבר רק אתה יודע בהתאם להיכרות שלך עם עצמך)
כמה שאתה הולך לאהוב את אשתך, את האחת שלך האמיתית ובגלל שאתה רוצה שזה יהיה באמת כל כך אמיתי, נכון, קדוש…אתה פשוט נותן לקב"ה לטפל בזה בשבילך.

המשצבת של האחת שלך נישארת בינתיים ריקה, מה לעשות, אבל היא יותר מידי חשובה לך.
הסימן שאלה סביב אשתך הולך להישאר חלק והדף שבו תחקקו אחר כך את סיפור חייכם-נקי.
כי גם אתה יודע שאת מה שהולך להרשם עליו אחר כך, אתה אמור לקרוא גם עוד הרבה שנים ולכן עדיף שהלבן יהיה באמת לבן, עם כמה שפחות כתמים שיקהו לך ת'לב.

והתחושות האלו שאתה מרגיש שאם זה כן היה הולך לך, אם כן היה לך קשר איתה?
תזכור שהם לא הדבר האמיתי.
הם רק מראים לך שהכול עובד אצלך כמו שצריך, שהכוחות האלה נמצאים בך, מוכנים להעטף בנצח.
אל תמסמס את זה. לאף אחת.

מקווה שקצת יעזור לך, ובמידה ותרצה קצת פירוט במובן היותר מעשי, תכתוב מתי שבא לך.

נ.ב.

לא משנה מה הולך…עצה אישית:
אל תשלח אף פעם 200 מיסרונים לבת.
גם המרכזייה של מערכת הביטחון הייתה קורסת נוכח התקפה כזו.

רק טוב, בשורות טובות

אבינועם
avinoaam811@gmail.com