לחברים מקשיבים שלום! קודם אני חייבת לפתוח בזה שאתם עושים עבודה מדהימה! ואני קוראת איך אתם מייעצים לכל כך הרבה בני נוער.
הקושי שלי הוא שלפני חודשיים לצערי דודה שלי נפטרה.
זה היה ניסיון קשה מאוד עבורי, שב"ה יחסית ממש הצלחתי לעמוד בו.
הקשיים התחילו לצוץ רק לאחר מכן, שפתאום קלטתי את עצמי לא מצליחה בכלל להתפלל! כי הרגשתי כאילו "אין טעם" כבר להתפלל! (חס ושלום) מעין הרמת ידיים כזה! כי אני כל כך התכוונתי בתפילה, שהרגשתי שאינמצב שה' לא יעזור לה.(אני יודעת שה' הוא לא כספומט, שכל מה שמבקשים מקבלים, וגם את כל העניין שאין דבר כזה תפילה שלא מתקבלת, סימן שלא התפללנו מספיק וכו'..זה לא משנה לי את ההרגשה!) וגם כל פעם לאחר מה שקרה לה, שהייתי באה להתפלל לרפואתה, הייתי נזכרת במה שקרה ולא יכולתי להוציא את המילים "לעילוי נשמתה" ופשוט נכנסת למין עצבות נוראית!!! שממש היה לי קשה לצאת ממנה.
זה הגיע למצב שבו אני פשוט מעדיפה לא להתפלל, ובזמן החודשיים שעברו מאז התפללתי רק פעמים אחדות!!!
בנוסף לקושי של הלהתפלל מגיע גם הקושי של הייסורי מצפון! אני פשוט מרגישה שהקשר שלי עם הקב"ה לא שלם! לא אמיתי! הרי הקשר הכי נכון עם הקב"ה זה תפילה! דיבור ישיר איתו! ופעם הייתי ממש אוהבת את הזמן של התפילה ,ועכשיו אני מרגישה שעבודת ה' שלי פשוט לקויה!!
בקיצור, כל העניין פשוט אוכל אותי מבפנים. אשמח שתייעצו לי מה לעשות…
שלום לך
את מתארת קושי עצום בתפילה שנובע מפטירתה של דודה שלך.
הקושי הוא מובן מאד וכמו שכתבת – גם אם מבינים בשכל, הרי שהרגש יכול לפעול בכיוונים אחרים.
אני לא חושב שאת צריכה ליסר את עצמך. זה נכון שתפילה היא קשר מאד מאד חשוב וחיוני עם הקב"ה אבל לפעמים בכיוון הזה יש נתק ואז אפשר וצריך להשקיע בתחומים אחרים של הקשר. כל מצווה שאת עושה, גם היא יוצרת קשר עם הקב"ה. בחסידות הסבירו שמצוה קשורה ללשון 'צוותא' – כל פעם שאת עושה מצוה את ביחד עם הקב"ה.
הרבה פעמים היצר הרע מתמקד במה שקשה לנו וכך מפיל אותנו ביאוש, ביסורי מצפון וכו'. אנחנו צריכים להתחמק ממנו ולהתמקד דוקא במה שיותר נוח לנו. אם קשה להתפלל – אז אפשר להתחזק בצניעות, בשמירת הלשון, בכיבוד הורים וכן הלאה.
נוסף לכך, אפשר להתפלל על הקושי הזה בעצמו. את יכולה להגיד לקב"ה שהיית מאד מאד שמחה לדבר איתו אבל את פשוט לא מסוגלת ולכן את לא עושה את זה. גם זו דרך אפשרית להתמודדות.
ברכה והצלחה
טוביה
tsbias1@Gmail.com
