שלום…
אני בת 15, ובזמן האחרון אני לא ממש מרגישה כאילו אני.. כאילו הקב"ה הוא חלק ממני, משהו כזה… אני לא עושה שום דבר באמת מתוך רצון להתקרב אליו, והכל רגיל כזה ובלי שום רגש, נגיד עד לא מזמן אני ממש התפללתי בכוונה וכל מצווה באמת עשיתי בשמחה, ולפעמים תפסתי לעצמי איזה ערב ושפכתי את עצמי לקב"ה, אבל אח"כ, בלי שום קשר לכלום, זה לא שקרה משהו מיוחד, אבל זה פשוט דעך… ועכשיו אני… אין לי כוח אליו. זה כאילו אני אדישה… וזה ממש מפחיד… אני לא רוצה להיות אדישה… כאילו כבר לא בוער לי לחיות איתו… אני לא יודעת איך להסביר… וזה רק בתחום הזה, זה לא שאני בעייפות כללית או משהו… אני כן מחייכת לאנשים, ואני כן חיה בעולם הזה ואני כן בנאדם שמשתדל להיות בריא ושמח, והכל… אבל- כשזה מגיע לקשר עם הקב"ה, אני כאילו הסנובית הזאתי ששותקת ומה הוא מעניין אותה בכלל… והקטע הוא שזה גם לא ממש מפריע לי… כאילו, זה כן מפריע לי, אבל כשאני קמה בבוקר ולא עושה נטילת ידיים ואח"כ נזכרת ששכחתי, אני אומרת "חפיף, בקטנה…", ועוד כל מיני דברים כאלו… זה לא יותר מדי מדאיג אותי… מיום ליום, מחיפוף לחיפוף, אני יותר אדישה לזה…
וזה מפחיד…
אני רוצה לחזור אליו, אבל כל פעם שאני באה לעשות את זה, אין לי כוח, ואני דוחה את זה…
וזה מפחיד…
שלום,
קראתי את שאלת והבנתי ממש איך את מרגישה. לרוב בני האדם, כך נראה לי, יש תקופות של עליות וירידות. ובאמת קשה לשמור כל הזמן על הרגשת קירבה וקשר לקב"ה. אבל מכך שכן היית קרובה והצלחת להתפלל בכוונה ולעשות מצוות בשמחה רואים שיש לך את הפוטנציאל לכך ושאת יכולה, בעזרת ה´, לחזור ולהתקדם בקשר עם הקב"ה ולמרות שכביכול זה לא מפריע לך ניכר שבפנים את כן רוצה להתקרב אליו.
הרבה פעמים אנחנו רוצים להקפיד יותר במצוות, להתפלל יותר בכוונה וכו´ אבל לא עושים את זה כי "אין לי כח" ו"לא בא לי" ובאמת עבודת ה´ דורשת ממנו הרבה וקשה לנו. מהשאלה שלך רואים שאת כן רוצה לעבוד את ה´. נראה לי כדאי שמידי פעם פשוט תחשבי על זה: תאמרי לעצמך "אני רוצה לעבוד את ה´ בשמחה ולהרגיש אותו" וזה יכול לעורר רצון ולהזכיר לך כדי שלא תשכחי מצוות (כמו למשל שכתבת על נטילת ידיים). אפילו כאשר את לא מרגישה קרובה תשתדלי בכל זאת להקפיד במצוות כי גם כשקיום המצוות בלי רצון וכוונה יש לכך ערך ועל ידי קיום המצוות מתקרבים לה´.
בהרבה סידורים מופיע הפיוט ´ידיד נפש´ לפני תפילת שחרית כדאי לשיר אותו לפני את התפילה ולחשוב על המילים וזה גורם להרגיש יותר קרובה ולרצות להתפלל. יש אנשים שדברים מסוימים גורמים להם להרגשת קירבה לה´: לנגן שירי נשמה, לטייל בטבע וכו´-כל אדם משהו אחר. תנסי לחשוב מה גורם לך להרגיש את ה´ ולרצות להתפלל אליו ותשתדלי לעשות את זה מדי פעם.
לי ממש עוזר לחיזוק הרצון והשמחה בעבודת ה´ לקרוא ספרים על צדיקים ועל עבודת ה´ שלהם למשל:"איש צדיק היה" ו"מלאכים כבני אדם".תנסי-מומלץ..
וכמו על כל דבר גם על עבודת ה´ צריך להתפלל, למשל תהילים- פרקים שמדברים על זה. ואפשר אפילו להתפלל במילים שלך, איך שאת מרגישה.
אני מצרפת קישור באותו עניין.
איך מתלהבים מעבודת ה´? https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=837
הרבה הצלחה.
את מוזמנת לפנות ולשאול שוב.
חיה
haya656@shoresh.org