אני מאד משקיעה בלימודים – האם אני מפסידה את שנותי היפות?

חברה יקרה ואהובה,

אז קודם כל- כן! את לא כמו כולם! כי אף אחד הוא לא באמת כמו כולם….
טוב, זה נשמע קצת קיצוני, אבל באמת… אין דבר כזה "כולם". ה"כולם" הזה מורכב מהרבה מאוד פרטים, שכל אחד שונה ומיוחד ולכל אחד יש סיפור חיים שונה. יש אולי נקודות דמיון והשקה, וזה מה שעושה את החיים מעניינים, אבל את תמיד תישארי מיוחדת. כמו שחברותייך, כל אחת בנפרד, היא מיוחדת במינה. ואת נשמעת בחורה כל כך נבונה, בוגרת ומיוחדת מאוד!

אני מבינה מאוד את המקום ממנו את מתארת את הקושי. את מסתכלת על חברותייך מסביבך ומרגישה את הפער כאילו הן "מתקנות את העולם" ואת בבית חורשת למבחנים… אספר לך משהו אישי, שאולי זה לא בדיוק אותו דבר, אבל בכל זאת- אני זוכרת על עצמי שבשנותיי הראשונות בלימודים הגבוהים, אחרי שהייתי קומונרית, כשכל כולי הייתי למען הסניף ועם ישראל, פתאום הרגשתי כל כך מוזר להתעסק בציונים והגשות תרגילים בשביל עצמי, היה נדמה לי כל כך קטן ואגואיסטי… כך שאני מרגישה שאני מבינה אותך גם מהמקום האישי שלי. מזל שגם לי היה עם מי לדבר, ואשתף אותך בהבנות שלי, איך אני רואה את הדברים היום.

קודם כל, אני הייתי נזהרת עם אמירות כמו "שנות הנעורים הן השנים היפות ביותר". זוהי מעין אמירה מתיימרת, ש"מחלקת ציונים" לפי עשורים. ובנוסף היא מאוד מאוד מכלילה… אם תחשבי על זה רגע מבחוץ, להגיד שלכולם שנות הנעורים עוברות בכיף ובשמחה – זה כבר כשלעצמו לא מדוייק. מה עם כאלה שיורדים עליהם בתיכון? מה עם כאלה שהלימודים גורמים להם לתסכול ? כמו גם להגיד שאצל כולם שנות הפנסיה הן הכי נהדרות – זה גם לא מדוייק, תחשבי על כאלה שיש להם כבר מחלות, חלק אין להם כסף, דאגות של פרנסה, משפחה , ילדים וכו´. מצד שני, יש כאלה שמדברים על הפנסיה כאילו זה קייטנה אחת שלא נגמרת לעולם… אז – זה כיוון אחד של חשיבה- לא לכולם הכל עובר אותו דבר.

הייתי מציעה לך גם לחשוב בכיוון חשיבה אחר – לכל גיל היופי והקסם שלו. וגם – החסרונות והקשיים שלו….
לגיל הינקות- יש את היופי והקסם שלו : החיבור בין התינוק להורה, ההתפתחות, הלמידה והצמיחה. מצד שני – התינוק תלוי לגמרי בהוריו, חסר כל עצמאות, חסר יכולת לחדש בעצמו, לחשוב בעצמו… בגיל הילדות – יש את היופי והקסם שלו: התחלה של בנייה עצמית, בנייה חברתית, למידה וכו´. מצד שני – יכולים להיות קשיים חברתיים, מציאת המקום האישי, אתגרים בניית כישורים חברתיים, או אתגרים לימודיים. בגיל הנעורים – יש כבר בגרות מסויימת, יש הבנה מסויימת של העולם שכבר מאפשרת לך להביע דעה, הרבה דברים נראים ב"שחור לבן" – שזה מצד אחד מאפשר לראות עוולות ולרצות לתקן, מצד שני לא תמיד מבינים פשרות, יש יתרון של מרץ וכוח, לעומת קושי אפשרי בלימודים בגרויות וכו´, השתלבות חברתית, קשיים בניהול זמן וכו´ וכו´.. אבל אל תשכחי את הדברים היפים בהמשך החיים (לא בהכרח בסדר הזה): שירות לאומי/צבאי ואז בעז"ה לימודים גבוהים- אוניברסיטה/מכללה, ואז חתונה, והיריון ולידה, וגידול ילדים בעצמך, ופיתוח העולם דרך המקצוע שלך ודרך התחביבים שלך….

יש כל כך הרבה דברים יפים בכל אחת ואחת מהתקופות האלה…. כך שלהגיד שאחת יותר מהשניה, זה בעצם השוואה "לא חוקית", כי כל תקופה שונה מהותית מהאחרת….

אז קודם כל, אני מציעה שתשמחי בזה שיש בך את הרצון לעשות טוב בעולם הזה. בכלל, עצם זה שהרצון נמצא בך, בעז"ה תמצאי מקומות לממש אותו. בהווה או בעתיד. בנוסף, תנסי להיות שלמה עם החיים שלך עכשיו (ובכלל בכל תקופה) כמו שהם, ואם חסר לך משהו, תוסיפי אותו! אפשר להיות יצירתיים מאוד, ועוד מעט אתן כמה דוגמאות. אך העיקר- אם חסרה לך עשייה למען האחר, תוסיפי אותה. אם חסר לך פיתוח כישרון הציור שלך (סתם המצאתי…) תמצאי זמן וכלים לפתח אותו. זאת אומרת, תעשי הכל בהשוואה לעצמך, ולא בהשוואה לאחרות. כי זה הפרמטר היחידי שהוא אמיתי. החברה יכולה לתת לך מוטיבציה, ולפתוח לך את הראש לרעיונות חדשים וכו´, אך את צריכה לבדוק מול עצמך מה מתאים לך מה את לוקחת לעצמך ואיך.

אז לגבי הרגשת החוסר שלך: דבר ראשון, תנסי לחזק אצלך את ההרגשה בחשיבות הלימודים שלך. את אולי כרגע קצת רחוקה מזה, אבל בעז"ה כשתגיעי ללימודי מקצוע את תיראי כמה הלימודים ברמה גבוהה ככל האפשר בתיכון הם מועילים ועוזרים ויאפשרו לך אחרי זה בעתיד (בכל 30-40 שנות הקריירה שלך) לעשות המון טוב בעולם ברמה גבוהה. אז , אל תוותרי על זה כל כך בקלות, ותחזקי אצלך את הרגשת החשיבות של זה. אם את רואה שיש לך זמן שאת רוצה להשקיע בדברים נוספים, הדרכה זה לא הדבר היחיד. אפשר לחפש התנדבויות שונות, אפשר ללכת לחוגים, אפשר ללמוד באופן עצמאי: לימודי קודש- תנ"ך, אמונה וכו´, לימודי העשרה: נגינה, אומנות, כתיבה, שפה נוספת וכו´. דברים שמרחיבים את עולמך. אפשר לחפש חברה לעשות איתה את זה ביחד וכו´…

אז, אני מאחלת לך בהצלחה רבה,
ואני מאחלת ושכל שנותייך יהיו יפות! ואז אי אפשר יהיה להחליט מי יפה יותר,
בהצלחה יקירתי,

הדס.
hershko.hadas@gmail.com