מה לעשות עם כל הלחץ הזה?!
אני רוצה להצליח בלימודים, רוצה שיהיה לי זמן קצת להנות, אני רוצה זמן עם עצמי-שאני אוכל קצת להתפנות לחשוב על דברים, אני רוצה להשקיע בהדרכה(רק עכשיו נכנסתי..), וגם לפעמים סתם זמן פנוי לנשימה..(:
אני מרגישה במירוץ! כל הזמן לרדוף אחרי דברים, אחרי הזמן..כל הזמן לחוץ-
אני עושה דבר אחד אבל לא מצליחה להתנתק מהמחשבה על שאר הדברים שיש לי לעשות(גם אם אני מאוד מנסה)..
כל הזמן מרגישה בלחץ!! פשוט נמאס לי כבר מזה.. לפעמים אני מרגישה שממש בא לי "לקפוץ" לשירות לאומי, או תקופה כיפית אחרת, אבל אז אני מבינה שגם שם יש דברים שילחיצו אותי(אולי אפילו הרבה יותר), אז כל החיים להיות בלחץ?! כל הזמן להיות עצובה ואף פעם לא שמחה באמת?! איך אפשר לחיות ככה?! אני לא מצליחה לחיות אחרת, ונמאס לי מהלימודים ומהכל..!
שלום לך! מה נשמע?
כשקראתי את מה שכתבת שוב ושוב והגעתי למסקנה: כוכבי האולימפיאדות למיניהם – קטנים על הבחורה הזאת.
למה אני חושב ככה? אוכל לנסות בעזרת השם להסביר את זה, רק כמה בקשות קטנות אבל חשובות לפני:
לכי בניחותא, ושתי כוס מים/מיץ/קולה/תה/קפה או כל דבר אחר שבא לך .(תביאי גם משהו טעים אם את רוצה), וכשתחזרי – תתיישבי ותנשמי עמוק.
אז למה אני חושב ככה? ברשותך, אצטט:
"אני רוצה [להצליח בלימודים], רוצה שיהיה לי זמן קצת [ליהנות], אני רוצה [זמן עם עצמי]-שאני אוכל קצת להתפנות לחשוב על דברים, אני רוצה [להשקיע בהדרכה] (רק עכשיו נכנסתי..), וגם לפעמים סתם [זמן פנוי לנשימה]".
לא סתם לשבת ולא לעשות כלום – אלא "לעשות חיים"! הכוונה: לחיות, ודרך אגב גם [להחיות] אחרים.
באמת בעיה ש"אָדָם לְעָמָל יוּלָּד" (איוב פרק ה´ פסוק ז´), אנחנו משיגים דברים רק אם אנחנו עמלים להם.
אנחנו בני אדם ולא מלאכים, אם אנחנו לא מספיקים משהו, מפספסים מידי פעם, שוכחים, נופלים וכדומה – זה לגיטימי.
אבל העובדה שאנחנו בני אדם היא לא תירוץ! למה לא? כי לבני אדם יש את האפשרות לקום ולנסות שוב.
טוב מאוד שאת מבינה שהלחץ הזה מופיע בכל תקופה – זה מראה על אחריות!
עכשיו זאת ההשקעה בלימודים ובהדרכה, אחר כך זאת ההשקעה בשירות הלאומי, בהמשך גם תופיע ההשקעה בבית החדש שתקימי יחד עם בעלך.
ולשמחתנו, הכוונה: לשמחת העולם בו את משקיעה ועוזרת לו גם בתת המודע – ההשקעה [אף פעם לא תיגמר].
כי השקעה זה דבר מצוין!
לחץ בהשקעה – זה לא תמיד דבר טוב (לפעמים הוא כן, למשל: שימת לב לשעון מידי פעם).
לא כיף לקבל משהו אחרי שעמלנו עליו, דבר שלא קיבלנו במתנה?
תחושה של – "וואו, באמת מתאים לי ציון כזה במבחן! חרשתי אליו כמו סוס"/ עוגה שאפינו ויצא מעולה! (רולאדין יזמינו את המתכון בדחיפות), ועוד…
זה מחמם את הלב, נותן הרגשה טובה של "וואלה, אני יכול!", נותן דחף שאומר "אפשר לשפר את זה!".
בדיוק כאן באה סכנה שנקראת "ריצה כנגד הזמן", או במילים אחרות – "לחץ".
אנחנו יכולים לשפר וכדומה… אבל כמו שאמרת: אם זה יגרום ללחץ – זה יוריד את כל הכיף!
אפשר לדמות את המצב לריצת מרתון:
לא טוב להקשיב לקלישאות כמו "הניצחון האמיתי הוא עצם [סיומו] של המרוץ".
בעיני אנשים רבים, וגם ב"עיני" הקב"ה:
"כוחו של אדם לא נמדד בהישגים אליהם הגיע – אלא ב[מאמצים שלו] להתגבר על מה שעובר בדרך".
ולכן כיום מקובל בקרב מאמנים רבים כי הצלחה במרוץ מרתון היא בהישג יד של כל אדם המוכן להשקיע זמן ומאמץ באימונים לקראתו.
עכשיו נעבור על כמה רעיונות שאולי יעזרו:
כדאי מידי פעם לקחת דף ולעשות טבלה, ואחרי שנסיים למלא אותה – נתלה אותה על הקיר.
בצד אחד נכתוב מה הדברים שהכי חשובים לנו והכי צריך להשקיע בהם (כן, חלק גדול מהם ממש מבאסים. אבל ליהנות לפעמים זה גם חשוב).
בצד השני נכתוב את הדברים האחרים הפחות חשובים לנו [כרגע], למרות שגם הם צריכים השקעה.
ולא חובה להספיק לעשות את הכול – שוב, אנחנו בני אדם (הערה: יש דברים שכן צריך להספיק לעשות, אבל אפשר לארגן את הזמן כדי שלא נהיה בלחץ).
השלב השני הוא לקחת יומן (לי יש פתקים נדבקים), ולכתוב מערכת שעות/ רשימת דברים שצריך לעשות מפורטת (שתהיה גם נוחה) – מהיום למחר.
חשוב: לא לקחת את כל הדברים באותו היום, רק את הדברים שאנו באמת מאמינים שנספיק (לגיטימי לא להספיק הרבה אם אנו מתאמצים).
לראות בסוף היום כמה הספקנו מתוך הרשימה ולסמן וי על כל דבר (אולי גם סמיילי בסוף).
זה נותן הרגשה טובה וסיפוק, ומשאיר אותנו בפוקוס.
והכי חשוב – זה מוריד את הלחץ!
כמו הדבורה שהיא יודעת שהכנפיים שלה קטנות מידי לסחוב אותה ועוד לסחוב צוף – היא בכל זאת מאמינה בעצמה ועפה למרחקים.
ככה, גם את, אם תאמיני בעצמך – תוכלי לעוף ולהרקיע שחקים!
כולנו: המשפחה שלך, החברים, הקומונרית ששמה אותך בהדרכה, ועוד המון אנשים (בתוכם אני) ובעיקר הקב"ה – מאמינים בך!
מקווה שעזרתי, את יותר ממוזמנת להגיב לי למייל על כל דבר!
דורון
dozkih@gmail.com
