בס"ד
שלום!
אני ילד בן ארבע עשרה וחצי.
יש לי חבר מאותה שכונה, שלומד איתי בכיתה. הוא אחד החברים הכי טובים שלי. הוא נחשב לילד טוב , שמצליח בכל הדברים והוא גם חזק מבחינה דתית. הבעיה שלי זה שלפעמים אני מרגיש לידו לא נוח, למשל בתפילה, שהוא מתפלל מאוד בכוונה ואני לא כל כך מתפלל בכוונה. או שאני מרגיש לידו כאילו אני לא בסדר, לדוגמא שאנחנו דנים באיזה נושא כלשהוא ויש לי דעה הפוכה מהדעה שלו ואז הוא אומר ביטויים כמו "אתה לא מבין".
בקיצור, מצד אחד אני אוהב להיות חבר שלו, אבל מצד שני אני לא אוההב שהוא תמיד יוצא צודק או שהוא מתנהג יותר טוב ממני.( זה לא שאני מאוד לא טוב ביחס אליו, אבל ככה אני מרגיש הרבה פעמים). כמובן שכל הדברים האלה הם לא אשמתו אבל הם בכל זאת מפריעים לי, ואני לא יודע מה לעשות.
אני מתנצל אם השאלה שלי יצאה מבולבלת ולא מסודרת, ותודה רבה לכם מראש!
שלום לך שואל יקר!
אשריך שזכית לחפש דרכים ע"מ לתחזק באהבת ישראל למרות הקשיים שאתה מתאר בשאלה.
בשאלה אתה מתאר שתי בעיות:
– היחס שלך אל החבר שלך.
– והיחס של החבר אליך.
כל אדם בריא שואף לשלמות. עקב שאיפה זו נוצר לפעמים קושי כשאנו רואים שחבר שלנו הגיע למקום שאנו לא הגענו אליו עדיין. לקושי הזה קוראים ´קנאה´. זה מאוד טבעי לקנא, זהו אחד הכוחות החזקים שהקב"ה ברא באדם. הקנאה נתפסת בעיננו כמשהו שלילי מאוד וחז"ל דברו הרבה בגנות הקנאה, אך מצד שני חז"ל אומרים "קנאת סופרים תרבה חכמה" כיצד דברים אלו מתיישבים?
בספר אורחות צדיקים שעד י"ד – שער הקנאה מבוארת סתירה זו:
אף – עַל – פִּי שֶׁהַקִּנְאָה הִיא מִדָּה רָעָה מְאֹד, יֵשׁ מָקוֹם שֶׁהִיא טוֹבָה מְאֹד וְהִיא מִדַּת עֶלְיוֹנִים, שֶׁיָּשִׂים קִנְאָתוֹ עַל יִרְאַת שָׁמַיִם, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר, "אַל יְקַנֵּא לִבְּךָ בַּחֲטָּאִים, כִּי אִם בְּיִרְאַת ה´ כָּל הַיּוֹם" (משלי כג, יז). וְעַל דֶּרֶךְ זֶה אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, קִנְאַת סוֹפְרִים תַּרְבֶּה חָכְמָה (ב"ב כא, א), כִּי אִם יִרְאֶה אָדָם שֶׁלּוֹמֵד, יִתְפֹּשׂ קִנְאָה בְּלִבּוֹ וְיֹאמַר, זֶה לוֹמֵד כָּל הַיּוֹם, גַּם אֲנִי אֶעֱשֶׂה כֵּן. וְכֵן לְעִנְיַן כָּל הַמִּצְווֹת יְקַנֵּא כָּל אֶחָד בַּחֲבֵרוֹ לִתְפֹּשׂ מַעֲשֵׂה חֲבֵרָיו הַטּוֹבִים. אִם יִרְאֶה רָשָׁע וְיֵשׁ בּוֹ מִדָּה אַחַת טוֹבָה, יְקַנְאֵהוּ עַל אוֹתָהּ מִדָּה וְיַעֲשֶׂנָּה גַּם הוּא. אֲבָל הַמְקַנֵּא בַּחֲבֵרוֹ שֶׁהוּא עוֹסֵק בְּתוֹרָה וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים, וְאֵינם מְקַנֵּא בּוֹ שֶׁיַּחְשֹׁב "זֶה עוֹשֶׂה כָּךְ, גַּם אֲנִי אֶעֱשֶׂה כֵּן", אֶלָּא יַחְשֹׁב בְּלִבּוֹ וִיקַנֵּא בּוֹ מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַעֲלוֹת טוֹבוֹת יוֹתֵר מִמֶּנִּי, מֵחֲמַת כֵּן הוּא נִכְבָּד בְּעֵינֵי הָעוֹלָם יוֹתֵר מִמֶּנִּי, וּמְחַשֵּׁב תַּחְבּוּלוֹת כְּדֵי לְבַטְּלוֹ וּלְבַלְבְּלוֹ מִתּוֹרָתוֹ וּמִמַּעֲשָׂיו הַטּוֹבִים, הֲרֵי זֹאת הַקִּנְאָה הִיא רָעָה גְּדוֹלָה…
האורחות צדיקים מבאר שקנאה יכולה להיות חיובית ושלילית. אם אנו רוצים ללמוד מחברינו ולדבוק במעשיהם הטובים – זוהי קנאה חיובית. ואם אנו מקנאים במעלת חברינו ולא לומדים ולוקחים דברים טובים אלו על עצמנו זוהי קנאה שלילית.
עבודת הנפש במידת הקנאה היא קשה מאוד, על משה נאמר שהיה ענו מכל האדם, אם היה קל להיות ענו זה לא היה שבח גדול כ"כ על משה רבנו. אך אל לנו להתייאש, אפשר לעבוד על מידה זו לאורך זמן.
אם ניקח את מה שאומר האורחות צדיקים למקרה שלך עם החבר, ניתן לומר שעצם הקנאה יכולה להיות חיובית אם רק תיקח אותה למקום של התעלות ולמידה של דברים חיוביים מהחבר שלך כמו שודאי יש לו מה ללמוד ממך. קנאה שלילית היא רעה מאוד. יש בכוחה להשאיר את האדם בדרגתו הנמוכה שכן הוא לא מוכן ללמוד שום דבר מאחרים, וכן יש בכוחה לקלקל קשרי חברות טובים.
יש לי חבר שקינא בחבריו וקנאה זו גרמה לו לרדת עליהם ולפגוע בהם כל הזמן – זוהי שיאה של קנאה שלילית שעלינו להתרחק ממנה. לכן, שמחתי מאוד לראות שמשאלתך נראה שבצורה טבעית אתה מנסה להתרחק מקנאה שלילית זו.
שורש הקנאה תלוי בגאוה. כשאדם חושב שהוא הכי טוב וצריך להיות הכי טוב בהכל ממילא לא יוכל לקבל מצב שחברו קנה מידה מסוימת שהוא עוד לא הגיע אליה וממילא יקנא בו. לכן צריך לעבוד על שני מידות אלו יחד.
אז איך בכל זאת מתרחקים ממידות אלו?
אני מאמין שאחד הדברים שעוזרים מאוד לאדם לשנות את מידותיו הוא חשבון נפש לאורך זמן. זהו לא פתרון קסם, לא תוך שניה מתקנים הכל. לעיתים התהליך יכול לקחת חודשים, אך אם מתמידים בחשבון נפש ורצון לתקן לאורך זמן – רואים תוצאות. כדאי לך לקחת פנקס מיוחד לשם מטרה זו ולתת לך כל יום ציונים במידת הגאוה והקנאה. כשאדם כותב הוא לא יכול לרמות את עצמו ולכן חשבון נפש כתוב עדיף על חשבון נפש בעל פה. ע"י החשבון נפש, אנו יודעים מה עלינו לתקן וכמו כן יש לנו דרבון ורצון להיות טובים יותר מחר.
נקודה שניה שהעלית היא שבהרבה פעמים שאתה מתווכח עם החבר שלך הוא "תמיד צודק" (כהגדרתך) ואומר לך משפטים שפוגעים בך.
אני חושב שמאוד חמור שהחבר שלך מזלזל ופוגע בך (גם אם הוא בטוח שהוא צודק) זו לא דרך ארץ. אני מציע לך לגשת אליו בדרכי נועם ולהגיד לו שהוא חבר מאוד טוב, אך פוגע בך כאשר הוא אומר לך משפטים כאלו בויכוחים. אני מאמין שהוא ינסה לעבוד על עצמו בדבר זה.
כתבת שתמיד הוא צודק בויכוחים. אני בכלל לא בטוח שהוא צודק בכל מצב. גם אם אין לך מה לענות לו באותו זמן זה לא אומר שהוא צודק. בהרבה ויכוחים ודיונים לכל אחת מהדעות יש אמת "אלו ואלו דברי אלוקים חיים".
גם אם ברור שהחבר שלך צדק בויכוח, אתה לא צריך להיעצב, אדרבה אפשר לשמוח שביררתם את העניין ובכך להתרחק מהקנאה השלילית!
מאמין בך מאוד,
אתה מוזמן לפנות אלי במייל עם כל דבר
ש"י
shlomoyitz@gmail.com