אני מרגישה לא רצויה.

שלם לך יקירתי,

בשאלתך את מדברת על כמה דברים. בחלק הראשון את נוגעת בעניין של תכלית החיים. את בעצם מדברת על "בשביל מה אני פה בעולם?" בחלק השני, את מדברת על הרגשת הדחייה על ידי האנשים בכל מקום שאליו את מגיעה.

ועכשיו בעז"ה אני אתחיל לענות לפי הסדר.
כתבת את מודעת לכך שיש לאדם יעוד ושהוא לא סתם נברא, אבל מצד שני את כן מרגישה כאדם שמהלך ללא שום תכלית. בעצם מה שקורה פה, זה שהרגש והשכל מתנגשים. הרגש גובר עליך ועל מנת לעזור לך להתגבר על זה, אני קצת ארחיב פה בנושא.
לכל אחד יש את היעוד שלו פה בעולם. לכל אחד יש את התפקיד המיוחד שלו. דבר ראשון את צריכה להבין שעצם זה שאת פה בעולם, זה אומר שאת שווה משהו. הקב"ה ברא אותך והוא לא ברא אותך סתם. לכל אחד יש את היעוד שלו ואת הכישרונות שטמונים בו על מנת שהוא יוציא אתם מהכוח אל הפועל דווקא בצורה שלו ובכך יוסיף לעולם. אין אחד דומה למשנהו, כל אחד מיוחד ושונה מהאחר. את צריכה לשנן לעצמך שוב ושוב את העניין הזה – את מיוחדת! את שווה! הקב"ה ברא אותך ולא סתם! אם זוכרים שהכל מהקב"ה והוא זה שנתן לנו את הדברים בשביל מטרה מסוימת, אז ננסה להגשים אותה את אותה מטרה. אם מבינים את הדבר הזה, גם לא מרגישים שאנשים מסביב טובים יותר כי הקב"ה נתן בכל אחד אופי שונה משום שכל אחד יש לו תפקיד אחר. כל אחד משלים חלק משלו בפאזל הגדול של בני האדם בעולם. מבינים שאנחנו פה על מנת לעשות תפקיד מסוים, על מנת למלא אותו.

את מוזמנת לעיין בקישורים הבאים:
איך יודעים מה היעוד בחיים? https://www.kipa.co.il/noar/n_ask_show.asp?id=43850
מה מטרתי בעולם ואיך אגלה אותה? http://kipa.co.il/noar/n_ask_show.asp?id=383

לנו יש תפקיד שאפילו למלאכים אין – אנחנו צריכים לעבוד את הקב"ה ולרומם את שמו [פה בעולם] מתוך התמודדות עם היצר הרע והמכשולים שניצבים בפנינו בעולם הזה.
הקב"ה רוצה שתתגלה שכינתו בעולם הזה, דווקא בעולם הזה מתגלה אינסופיותו של הקב"ה, שלא נמצא רק בשמים אלא גם בארץ. לנו יש את התפקיד החשוב הזה, לגלות את שם ה´ בעולם!
הדבקות בה´ אינה רק בעולם הבא, אלא גם כאן ועכשיו! ואיך עושים את זה? על ידי קיום מצוות ועשיית רצון הבורא. על ידי זה שחיים חיים של קדושה, של תורה. אדם שמקיים את מצוות ה´ בשמחה ובאהבה, אדם שמתרגל לראות את כיצד מתגלה הקב"ה בכל מקום, אדם שחושב על הקב"ה בכל פעולה שהוא עושה ובכל רגע בחייו – זוכה לטעום מטעמו של העולם הבא גם בעולם הזה.

ובצד המעשי, רגשי יותר: אני הייתי מציעה שתחשבי לעצמך, או אפילו תכתבי כדי שזה יהיה לך מול העיניים נגיש, באיזה תחומים את רואה את התפקיד שלך? מה היית רוצה לעשות? תחשבי באילו דברים את טובה ותפתחי את זה. זאת אומרת תעבירי את זה לצד המעשי ותעסקי בהם יותר, תשקיעי בהם. אפשר גם בכמה תחומים. אם זה ציור, נגינה, יכולת הסברה של חומר ועל ידי זה לעזור לחברה מתקשה בשיעורי הבית, עזרה לאמא בבישולים או כל דבר אחר.

בנוסף, את מוזמנת לעיין בקישורים הבאים:
למה בכלל לקום בבוקר? https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=89694
איך לחיות ולהאמין מתוך שמחה ואמונה? https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=95743
איך להפוך את החיים למשמעותיים? https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=45681

בחלק השני של שאלתך התייחסת לכך שאת מרגישה שלכל מקום שאת מגיעה את דחויה. אנשים לא מתייחסים אליך כמו שהיית מצפה, או כמו שאת.
כתבת שאת מאוכזבת מעצמך ואני חושבת שזה גם קצת מוסיף לעניין הדחייה. קודם את צריכה לדעת לקבל את עצמך כמו שאת ואח"כ תוכלי לראות שגם החברה מקבלת אותך. לא כתבת בשאלתך בת כמה את ואיך הדחייה על ידי החברה באה לידי ביטוי. אם זה המשפחה, החברות ומה בדיוק קורה ולכן קצת יקשה עלי לענות לך. כי כאשר יודעים פרטים יותר מדוייקים יותר קל להתמקד בבעיה ולנסות לעזור עד כמה שניתן. בכל אופן, אני אכתוב לך כאן בכללי.
ישנן הרבה פעמים שאדם רואה משהו מסוים שהוא לא באמת כמו שהוא במציאות. או שאדם קצת מגזים לכיוון מסוים יותר ממה שזה באמת. זאת אומרת, יכול להיות שאת מרגישה דחויה, אבל החברה בכלל לא דוחה אותך. הרי לא הגיוני שבכול מקום שאת נמצאת ישר דוחים אותך וכולם נגדך.
גם הרבה פעמים, תחושות כאלו נובעות מדימוי עצמי נמוך. הרבה פעמים קורה שבגלל זה, אנשים חושבים שלא מקבלים אותך כמו שצריך. תשבי עם עצמך ותחשבי אם אולי ההרגשה הזאת נובעת מכך שאת בעצם מתייחסת אל עצמך ככה ולכן את רואה כאילו החברה מתייחסת אליך גם בצורה כזאת. אולי באמת יש גם כמה אנשים בחברה שמתייחסים אליך לא כראוי, אבל קשה לי לאמין שזה הרוב המוחלט בכל מקום שאליו את הולכת. (במיוחד כי לא כתבת איך הדחייה באה לידי ביטוי ואיפה.)
אם תרצי לקרוא קצת בנושא הדימוי העצמי אני מצרפת לך תשובה. ייתכן שתמצאי בה תועלת.
"יש לי בטחון עצמי נמוך?" https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=97149

דבר נוסף שאת יכולה לעשות זה לאסוף כוח ואומץ ולנסות להשתלב בחברה למרות הכול. תנסי ליזום פעילות עם החברות. אם זה במסגרת הסניף, או הכיתה. תיזמי ערב כיתה או סתם תזמיני חברות אליך הביתה. ככה תתחילי להתחבר על מספר בנות ולאט לאט תתחברי לעוד ועוד.
אם זה במסגרת המשפחה- אז תנסי לדבר עם הבני דודים, להתעניין בשלומם או לארגן מפגש משפחתי.
את יכולה גם לדבר עם ההורים ולנסות לשמוע מה יש להם להציע. הם מכירים אותך ויודעים איך לעזור.

דבר נוסף וחשוב לא פחות, הייתי מציעה לך לדבר עם היועצת או המחנכת. לדבר עם אדם שמכיר אותך יותר מקרוב ויוכל לייעץ לך לפי מה שמתאים לך.

עוד דבר שמאוד עוזר – בכל סוף יום תשבי עם עצמך ותכתבי דברים שאת אוהבת בעצמך או דברים טובים שעשית היום והרגשת איתם טוב. אל תגידי לעצמך "אין כאלה דברים", כי בטוח יש לפחות משהו אחד. לאט לאט כל יום תגדילי את הרשימה.

בכל מקרה- אסור להתייאש! תמשיכי עוד פעם ועוד פעם. וגם אם את מרגישה שזה לא עובד בפעם הראשונה תמשיכי לנסות ובעז"ה את בסוף גם תצליחי. ההשקעה משתלמת.

תפני לבורא עולם שיעזור לך. תדברי אליו, תתפללי אליו. הוא מקשיב וגם עוזר.

אשמח אם תעדכני אותי לגבי הפרטים החסרים וכך אוכל בעז"ה לנסות ולעזור יותר.
מחכה לשמוע ממך,
הדס.
hadas.ste@gmail.com