אני מרגישה שמשהו חסר לי

שלום יקרה!

התרגשתי מאוד בקריאת שאלתך.
כוחות הנפש העצומים שיש לך פשוט מורגשים משאלתך-המון אמונה!
והחשוב ביותר- הרצון לעבוד את ה´ מתוך כוח ושמחה גדולים!
יישר כוח שאת שואלת ולא מוותרת- שאלתך נותנת לי הרבה…

וכעת בקשר לדברייך,
אני מבינה משאלתך, שהקב"ה העמיד אותך בניסיונות לא פשוטים במהלך חייך.
עברת לא מעט עד כה, יחסית להיותך כזו צעירה-21…
הקשיים שעמדת בהם יצרו התמודדות, ולפעמים היו נפילות, ואפילו נפילות ממושכות.
אך מצאת בתוכך את החוזק הנפשי וגילית את האמונה שבך, וצמחת מתוך המשבר והתעלית עליו.
ניתן לראות גם שהמשברים האלו סגלו לך הסתכלות אמונית על החיים-
את מחפשת את רצון ה´ במה שקורה לך, בודקת ומבררת- מה הקב"ה רוצה לומר לי כעת?
תרה אחר הטוב, ומשתדלת להתחזק מכך שלכל יש תכלית והכל מכוון לטוב.
ממש עברת תהליכים עצומים, ישנם אנשים מבוגרים ממך שלא הגיעו לכאלו דרגות ואולי חלילה אף לא יגיעו, ואת הגעת לכאלו גבהים רוחניים-אשרייך!
הנפילות שלך מובנות ולגטימיות, ובוודאי קורות לכל אדם שחווה משברים וקשיים בעולם הזה
(ואין אדם שלא עובר משברים כאלו ואחרים, אלא שהכל יחסי…), אלא שיש כאלו ששוקעים ונופלים לייאוש.
ואת דווקא גדלת והתקרבת יותר לקב"ה כתוצאה מהנפילות האלו.

את כותבת: "העניין הוא שאני לא מרגישה את השלמות הזו שכולם מדברים עליה."
"אני מרגישה שמשהו מאד חסר לי וקשה לי להגדיר מה."
את חשה חסרה, רוצה להגיע למקום שאת אינך נמצאת בו ואינך מצליחה, זה מביא לתסכול, קושי ואולי עייפות וטיפה ייאוש.
בנוסף, את גם מציינת שאת מנסה להתמודד עם החוסר שלמות שאת חשה בכל מיני דרכים:
"אני כל הזמן מנסה לקחת על עצמי עוד משהו לקיים, ולחזק בעצמי כדי שאולי זה יעזור לי",
עוד דבר שמעיד על הכוח הגדול שטמון בך, את מנסה ולא מוותרת!
הניסיונות האלו מועילים מעט, אך לא כפי שאת מחפשת, אינם מביאים לשמות אחריה את מחפשת.

נתחיל בכך שהתחושות שאת מתארת מאוד מאוד אופייניים לתקופה ולגיל שאת נמצאת בו.
אינך לבד! תחושת החיסרון הזו קיימת אצל צעירים וצעירות רבים ורבות בשלב חיים זה.
וטוב מאוד שכך הם מרגישים! אם לא היו מרגישים כך, היה הדבר מעורר סימן שאלה.
את בוודאי שואלת את עצמך:
למה? מה טוב בתחושות אלו? ולמה הם מאפיינים דווקא את הגיל הזה?

אנסה לענות על הדברים, כמו שאני רואה את הדברים. כמובן שישנם כיוונים נוספים אך אני אציע לך כיוון אחד למחשבה.
תחושת החיסרון נובעת מכך שעוד לא נמצא בן הזוג שיוביל אותנו לשלמות.
הרי האדם נולד חסר, וברגע שהוא מוצא את זיווגו- הנשמה החצויה שלו, המיועדת לו, הוא הופך להיות שלם. "…והיו לבשר אחד ".
ומתוך החיבור עם האדם המיועד לנו, מגיעה השלמות.
ואיתה גם מגיעה היכולת לעבוד את עבודת ה´ האמיתית שלי מתוך תחושת שלמות, ומתוך יותר רוגע.
ומדוע התחושה שאת חשה היא טובה?
משום שהיא מעידה על כך שאת כנראה בשלה לחיפוש אחר בן זוג, זו מעין קריאה פנימית של נשמתך אליך שרוצה לומר לך שאת כבר בשלה לכך.

ובאופן מעשי, כנראה שהגיע הזמן לצאת לחיפושים. ישנן דרכים שונות וצנועות לעשות זאת,
(כמובן רק אם את מסכימה עם דבריי ובאמת מעוניינת לצאת לחפש אחר בן זוג, אם לא- זה בסדר גמור! ותוכלי להתחיל בכך בגיל יותר מאוחר),
דרך אחת היא לפנות בעדינות ובצניעות לאנשים שאת סומכת עליהם ויודעת שיש ביכולתם להכיר לך בחורים שיתאימו לך, זה יכול להיות חברות נשואות, מחנכת או דמות אחרת שיכולה לסייע.
דרך נוספת היא לפנות לזוגות או נשים שקשורות לישיבות וכל מיני מוסדות שעוסקים בהיכרויות,
אל תחששי ואל תתביישי, אינספור אנשים עושים זאת, וחשוב לעשות זאת!
(אם תרצי אוכל להעביר לך שמות של אנשים טובים שעוסקים בכך).
והדרך האחרונה היא תפילה… התפללי לקב"ה שישלח לך את האדם המתאים בקלות ובשמחה,
שתדעי לזהות את האדם המתאים כשהוא יגיע,
ושיהיה זה בן אדם טוב אשר מתאים לך ולצרכים האישיים שלך, וכל מה שאת רוצה לבקש- באמת שמהקב"ה אפשר לתמיד לבקש, את בוודאי יודעת זאת.

כמובן, שאין זה אומר שעכשיו תחיי בתחושת חיסרון קשה עד שתמצאי את זיווגך בע"ה.
בוודאי שניתן להתמלאות עד אז בכל מיני דרכים:
•לימוד תורה שמדבר אליך, לבד או בחברותא.
•עשיית טוב לאחרים בדרכים שמתאימות לך.
•עשיה של דברים שאת אוהבת, אשר מעניינים אותך ומוסיפים לך כוח ושמחה בחיים.
•וכמובן, תפילה…

את בסדר ותחושותייך מובנות ולגיטימיות, כל הכבוד על המודעות לעצמך ועל הרצון להעמיק בתוכך ולהרגיש אחרת.
אני מאחלת לך מכל הלב שבע"ה תמצאי את זיווגך בשמחה, בזמן הנכון ביותר עבורך.
אשמח לשמוע דעתך בעניין זה ובכל אשר תרצי.
המון הצלחה בכל אשר תפני ורק טוב!
מור
morselaa@walla.com