אני מרגיש שנאה כלפי חברים טובים שלי

שלום לשואל היקר!
התחושות שלך מאוד מובנות, איך אדם באמת יכול להתחבר ולאהוב אנשים ששונים ממנו?!
ואפילו נראה לי שישנם אנשים שלא יבינו את השאלה שלך- "מה אכפת לך?! לגיטימי שתשנא!". אבל, בשונה מהגישה הזאת, אתה כבר שנים מנסה ומחפש לחיות בצורה יותר טובה ואמתית! ומתוך זה רוצה להתקרב לקב"ה! באמת אין עליך! כל הכבוד!
אז איך מהפכים מנאה לאהבה? נשאל את זה מכיוון שונה – אם אדם יבקש/יפקוד/יצווה על אדם אחר לעשות משהו, מן הסתם הוא ידרוש משהו שהאדם האחר מסוגל לעשות. הוא לא דרוש ממנו להתחיל לרחף או להישאר צעיר לנצח. כי אין לו יכולת. אז איך התורה מצווה אותנו לעשות משהו שאנחנו לא מסוגלים לעשות? זאת אומרת איך יש מצווה לאהוב "ואהבת לרעך כמוך"? או לא לשנוא – "לא תשנא את אחיך בלבבך"? הרי הרגש, אי אפשר לשלוט עליו! אם יעשו לי משהו שממש יציק לי אני אכעס, אם יפנקו אותי אני אשמח, אם ח"ו יקרה משהו רע אני יהיה עצוב. זה בטבע האנושי. אז איך מצווים אותנו משהו שאי אפשר לקיים אותו?
אז זהו. שכן אפשר לשלוט על הרגש. איך? דבר ראשון צריך להבין שזה לא פשוט. אפילו קשה. צריך להבין שהרגש הוא לא עצמאי בגוף. הוא מנותב על ידי השכל. כך שאם בשכל, במחשבה, בהבנה תפעל תוכל להשפיע על הרגש שלך. לדוג´- אם אני רוצה לגרום לעצמי להיות שמח, אני יתמקד בדברים שעשו לי טוב, ו/או זיכרונות מאירועים שקרו לי ששמחתי בהם, ישמע שירים מקפיצים ושמחים, ישמע בדיחות וכדו´. כאשר אני יתעסק ויתמקד בכוונה בדברים האלו הם ישפיעו עלי, ובסופו של דבר יעוררו את רגש השמחה. ויש דברים שקוראים בטבעי- אם תתבונן לעומק תראה שככל שאדם יותר מכיר מישהו הוא יותר מתחבר אליו. וככל שיותר מכירים את הצדדים הטובים של האדם כך אפילו אפשר להגיע מרמה של חיבור לרמה של אהבה!
ואם זה לא קורה טבעי אתה שואל? טוב ששאלת-
אחרי שהבנו שאפשר לנתב את הרגש על ידי המחשבה, הידע זאת אומרת, על ידי שכל, תנסה לעשות תרגיל- תיקח זמן לעצמך לבד, אפילו תיקח דף ועט. תחשוב על אחד החברים שלך שאתה לא מתחבר אליהם. ותנסה לחפש בו נק´ טובות דברים הכי קטנים או באנאליים שאתה שעולים לך לראש. קשה לי להאמין שלא תמצא. אח"כ תתמקד בהם. וכל פעם שאתה נפגש עם האדם הזה תפתח את הדף או תחשוב על הנק´ הטובות שוב. ואם עולה לך נק´ רעות תתעלם מהם, ותנסה לדחוק אותם. על ידי מחשבות אחרות. והכי טוב זה בעזרת מחשבות טובות במקום. הנק´ הטובות בעיניך הם הנק´ החיבור שלך לאותם אנשים שאתה לא מתחבר אליהם. ואפילו, כמו שאמרנו, תתחיל להרגיש שאתה גם אוהב אותם.
אתה שואל איך זה עובד? היגיון- אדם הוא סובייקטיבי. כל אחד קולט את הסביבה בצורה שונה. כיוון שהוא חונך שונה, גדל שונה, מבין דברים בצורה שונה, בקיצור הוא כל אדם שונה מהשני. ולכן כשהוא קולט דברים הוא מגבש יחס סובייקטיבי כלפיהם, אם יחס חיובי או שלילי. וכאן נכנס השכל- הוא משפיע על היחס, בין אם היחס הוא מגיע מהמקום השכלי בין אם הוא מגיע מהמקום הרגשי. השכל ישפיע גם על עצמו וגם על הרגש. גם אם זה טיפה, לא אמתי, בכוח או מלאכותי, זה בסדר, כיוון ש"אחרי המעשים נמשכים הלבבות" אפשר לומר ´הרגשות´.
אמרת שיש לך חברים ´טובים´. תנסה לחשוב מה הופך אותם לטובים בעיניך? אולי זה ייתן לך עוד כיוון.
(אפשר להרחיב וללמוד את הדברים האלו מהרמב"ם הל´ תשובה פ´ י´, וכן מליקוטי מוהר"ן תורה רפ"ב)

אנחנו במסע של החיים צריכים להבין מראש שיהיו לנו נפילות ואי הצלחות. צריך להבין ולקבל את זה. וכל צעד וצעד שעושים לומדים ממנו משהו. והצעדים שלומדים מהם הכי הרבה אלו הצעדים שמהם נפלנו. סליחה, יותר נכון מהקימה שעשינו לאחר הנפילות שלנו. הם הדברים שמחזקים אותנו, נותנים לנו אמונה בעצמנו אמונה שאנחנו טובים, שאנחנו רוצים למרות הקשיים לעשות ולהשפיע טוב. עצם זה שאנחנו למטה, ואנחנו רוצים לעלות, מכריח אותנו לחפש לעומק את הטוב העצום הטמון בנו, שצריך שנגלה אותו. מתוך ההבנה הזאת אנחנו נעלה ונתחזק נהפוך יותר טובים. ואולי אם נכוון לשם- גם יותר קרובים לקב"ה. וישנם דברים הטבועים בנו עמוק שיכול להיות שאנחנו נצטרך להתמודד איתם כל חיינו, שהם חלק מהחיים שלנו. אל ייאוש! תמשיך לנסות! גם הצלחות קטנות הם הצלחות! תאמץ אותן אל ליבך והם יתנו לך את הכוח!
(כמובן שזה לא נותן לנו לגיטימציה ליפול, זה שמבור עמוק הצלחנו לעלות זה יפה מאוד אבל אין מעלה בחוסר התמודדות. בעצם, חוסר התמודדות הוא ההפך ממה שאמרנו כאן.)

ישנו פסוק במגילת איכה שאומר "שפכי כמים ליבך נוכח פני ה´". לפעמים מה שיוצר קירבה, הוא השיתוף. בין אם זה חברים, בין אם זה בין בני זוג, בין אם זה בין אדם לה´. אולי תנסה תוך כדי תפילה, או אפילו אתה עם עצמך(רגע לפני התרגיל אולי;-) לבקש בכמה מילים להצליח ולהתקדם בשאיפה שלך לאהבת חינם.

מקווה שעזרתי!
ממש בהצלחה!
ישראל isra7002@gmail.com