אני נכנסת להדרכה ויש לי חששות

בס"ד

שלום לך!

השאלה מראה שיש לנו עסק עם [חשדומ"טית רצינית]. כי, לצערנו – ישנה תופעה שמדריכים חדשים "מחליקים" את הכניסה, וישר מתחילים את הפעולה.

אבל את יודעת שחניכים מודדים גם את הכניסה, את ההיכרות הראשונה. ולא מדובר במשחק היכרות של "ווטס יור ניימ? מיי ניימ איז…".

טוב, נלחצנו יותר, אבל צריך לדעת מול מה אנחנו מתמודדים, ואת ה[חשיבות] של אותו דבר.

מקווה שהקב"ה יעזור לנו למצוא [יחד] את התשובה המתאימה לשאלה המעולה הזאת.

[הולכים אל הלא נודע]
דני סנדרסון כתב פעם שיר נחמד, וברשותך נעתיק את הפזמון:
"הולכים אל הלא נודע… הולכים אל הלך תדע אם זה טוב או רע, שם בלא נודע.
בלי לדעת את גורלנו, או מה יהיה. כל אחד מנחש קדימה עד היכן שהוא רואה".

[לגיטימיות]
בקיצור, ההרגשה הזאת לגיטימית לגמרי.
ככה מרגיש [כל אדם] שמתחיל משהו חדש, וכן, גם הדרכה.

אנחנו לא יודעים אם זה טוב/רע שנכנסנו, ולא יודעים גם מה יהיה.

אבל אפשר לנחש – כי זה תלוי בראייה שלנו, במאמצים שלנו.

[מה אם…]
אם זה תלוי במאמץ, כדאי לשאול שאלה אחרת – מה אם כן [נצליח]?

מה אם נכין את פעולת הפתיחה טוב והיא תזרום? מה אם זמן הפעולה יהיה מספיק, ואפילו מדויק?

מה אם החניכים ימותו עלינו ועל הפעולות שלנו, ויבואו [בהתלהבות] לכל פעולה אפילו באמצע השבוע?

[שאלות חלופית]
אז בעצם השאלות שאנחנו צריכים לשאול הן לא – "מה יהיה אם…"?

השאלות שאנחנו צריכים לשאול – "מה אנחנו [רוצים] שיהיה"? וגם "עד כמה אנחנו מוכנים להשקיע, כדי להשיג את המטרה"?

ההצלחה תלויה בעיקר במידת ההשקעה שלנו, כי אנחנו יכולים אם נרצה מספיק!

הרי לא סתם החליטו המדריכים, הקומונרית ו[הקב"ה עצמו] שאנחנו ניכנס להדרכה, נכון?

[ראש]
אח שלי (שאגב, היה מדריך), לימד אותי פעם שיטה להרגעה – "[הוצאת ראש]".

לוקחים דף/מחשב וכותבים את כל הדברים שיש לנו בראש על הדף. לכתוב הכול! אפילו על עיסוק בסוגיות של טלטאביז.

ואז – לקרוא. לקרוא הכול, ולהתמודד עם כל בעיה [בנפרד], וכשחושבים על הבעיה הספציפית – להתעלם מהאחרות!

איך אפשר למצוא פתרון לבעיה הספציפית? מה אפשר לעשות כדי לשפר ולייעל את הנושא? וכדומה…

כך, עם השקעת מאמץ וזמן, אפשר להרגיש הקלה ולהדריך בשקט נפשי פחות או יותר.

[נקודות]
נזכיר כמה נקודות חשובות:
1) אף אחד לא מצפה מאתנו להיות המדריכים המושלמים שיודעים את כל ה"פעולפדיות" שיש בעל פה. קל וחומר שלא בתחילת הדרך.

2) כמעט (ואולי כל) האנשים שנכנסו להדרכה או לכל תהליך משמעותי אחר, נכנסו לחששות וקושי בתחילת דרכם.

3) אין צורך לחשוש כשזה קורה שוב (וזה יקרה) בתהליכים אחרים, כי חששות כאלה [לגיטימיים והגיוניים].

ואחרון חביב: אפילו אם רואים שאחרי כל מה שעשינו – שום דבר לא הלך, צריך לדעת שמה שלימדנו בהשקעה את החניכים, [נשאר] להם לפחות בתת מודע (מניסיון, זה שווה המון!).

אפשר לדבר על הנושא החשוב הזה עם הקומונרית, המדריכים שלנו ושלהם, רב הסניף ובעצם עם כולם. וכמובן – עם הקב"ה! (זה באמת מקל).

את מראה נכונות להשקעה ולכן בטוח שתצליחי, אז ב"הצלחה!

מקווה שעזרתי! ואת יותר ממוזמנת להגיב לאתר/למייל.

דורון

dozkih@gmail.com