אני ריקנית ושטחית?

שלום לך אורית!
וואו, איזה שאלה מקסימה…
אני קוראת מה שכתבת ואני חושבת לעצמי: "היא הרבה יותר עמוקה ואיכותית ממה שהיא חושבת שהיא"…
תקשיבי, מאיך שתיארת את מה שאת מרגישה, את ממש לא נשמעת לי בנאדם רדוד ובטח לא שטחי!
אני באמת מרגישה שיש בך משהו מאד עמוק, שאולי מרוב שהוא עמוק את בכלל לא מודעת אליו…

רגע, רגע…
"למה היא מתכוונת?! אני אומרת שאני מרגישה שאני לא אני, שאני שטחית ורדודה מבפנים ומבחוץ- איך כל הדיבורים על העומק הגיעו לה פתאום?!" – את בטח חושבת…
אז אני אנסה להסביר בעז"ה…
קודם כל, אני רוצה להגיד שאני ממש מזדהה איתך.
את ממש מזכירה לי את עצמי לפני כמה שנים…

היו לי אותן מחשבות, אותן תהיות כלפי עצמי.
פתאום הרגשתי שאני לא באמת אני, שאני עושה דברים ומאמינה והכל- אבל זה לא בא ממקום אמיתי, מבפנים ממש…
וזה קשה.
כי בדיוק כמו שתיארת- מבחוץ מסתכלים עלייך כ"דוסית של השבט", בחורה איכותית.
מי יכול בכלל להבין שאת [באמת] מרגישה לא ממש טוב עם עצמך?!
ויותר מזה- כל מה שחשבת על עצמך עד עכשיו, כל מה שהערכת את עצמך- פתאום את מגלה שזה לא בדיוק ככה…
שאת לא ממש מי שהיית רוצה להיות, שאת לא מי שאת שואפת להיות…
זה באמת לא פשוט.

אבל-
זה תהליך נכון וטבעי.

מה זאת אומרת?
שככה זה בחיים.
אנחנו עובדים, מתקדמים, שואפים, ועם הרבה סיעתא דשמיא מגיעים למטרות שהצבנו לעצמנו.
ואז…
אז פתאום מגיעה נפילה.
פתאום אנחנו מרגישים ש"זה לא זה".
היה טוב, התקדמנו, עבדנו, אנחנו מאמינים ומקיימים מצוות, אבל זה לא מספיק לנו…
אנחנו רוצים יותר…
רוצים להרגיש יותר, להאמין יותר, להיות יותר קרובים לה´ יתברך, לקיים בצורה יותר אמיתית ו[פנימית] את המצוות.

וזה מדהים!
זה מראה שיש בנו משהו שלא תקוע במקום אלא רוצה להתקדם.
הנשמה שלנו כל הזמן שאופת ומאותתת לנו: "קדימה! לא לדרוך במקום! אתם מסוגלים להרבה יותר!"
ואנחנו?
אנחנו מרגישים שזה נכון, רוצים להגיע למקום יותר גבוה- אבל לא יודעים איך…

את יודעת, בחסידות קוראים לזה "שבירת הכלים".
כדי להתקדם ולהגיע לדרגות גבוהות אנחנו בונים את עצמנו כ"כלי"- כאדם, אישיות שיכול להכיל את השאיפות שלנו.
איך בונים כלי?
עושים מעשים לפי השאיפה שלנו.
אם אנחנו שואפים להיות אנשים יותר טובים, אנחנו נעבוד על היחס שלנו לאנשים, על מידת הכעס, על האהבה לכל אדם.
אם אנחנו שואפים להתפלל כל יום בכוונה, אנחנו נעבוד על דברים שיעזרו לנו להגיע למטרה הזו.
זו בניית הכלי.

אבל מה קורה כשפתאום נהיות לנו שאיפות יותר גדולות?
אז יש נפילה…
אז הכלים נשברים.
אז פתאום אנחנו מרגישים שכל מה שעשינו עד עכשיו זה בעצם כלום, זה כ"כ קצת, כ"כ לא משמעותי…
כי עכשיו אנחנו מרגישים שאנחנו רוצים משהו הרבה יותר גדול…
ה"כלי" שהיה לנו- המעשים שעשינו כדי להגיע למטרות, לשאיפות שהיו לנו- כבר לא מספיק גדול.
השאיפות החדשות "גדולות עליו".
ואז, כמו בחיים- כשמנסים להכניס יותר מדי אויר לבלון לא מספיק גדול- הוא מתפוצץ…
זה המושג של "שבירת הכלים".

אני מרגישה שזה בדיוק מה שקרה לך.
שהגעת עכשיו למצב שהשאיפות שלך הרבה יותר גדולות ולכן הכלי שהיית עד עכשיו לא מספיק להן.
ובגלל זה כל הבלבולים, כל הרצון להיות "קצפת" ללא הצלחה…
כי שבירת הכלים זה מצב לא פשוט.
מצד אחד- אנחנו כבר לא במקום שהיינו בו, השאיפות שלנו "עלו דרגה".
אבל מצד שני- מבחינת המעשים, אנחנו גם לא במקום שהשאיפות החדשות רוצות להיות.
זה מצב ביניים, של להיות "לא פה ולא פה" וזה קשה…

אז מה עושים?
קודם כל- נרגעים. מבינים שזה תהליך שטוב שקורה לך.
שזה אומר שאת גודלת, מתקדמת, מצמיחה עוד קומה באישיות שלך.

ואחרי שהבנו, אפשר להתחיל לעבוד.
על מה?
זה לא משנה.
על מה שהכי חשוב לך.
וכמו שתמיד אומרים, קחי לך כל פעם משהו אחד קטן. אל תנסי לתפוס את הכל בבת אחת, כי הרי כבר אמרו: "תפסת מרובה- לא תפסת!".
לכי לאט לאט ובסבלנות עם עצמך.
זה ייקח זמן, כמו שכתבת, ואת צריכה להיות מוכנה לשינוי איטי.

קחי על עצמך משהו שאת מרגישה שחשוב לך ואיתו תתחילי.
זה יכול להיות מודעות יותר גדולה אם את עושה דברים כי את מאמינה בהם או בגלל החברה.
תשימי לב מתי זה קורה ותנסי לאט לאט לשנות את ההתנהגות, להיות שלמה עם עצמך, להגיד דעות שאת מאמינה בהן, גם אם הן לא כ"כ מקובלות…
דיברת על תפילה- תנסי להפנים יותר מה המשמעות של התפילה, תקראי ספרים, תנסי יותר להתחבר למילים של התפילה, וגם- לנסות לדבר עם ריבונו של עולם במילים שלך, בפשטות, בלי סידור…
תנסי- זה מדהים כמה שזה יכול לחבר אותך אליו…
וככה עוד בהרבה דברים.
אבל שוב- לאט ובסבלנות.
שינוי אמיתי מתרחש לאט.

יקירתי,
כתבתי מה שהיה נראה לי.
אם לא קלעתי לתחושות שלך, אם את מרגישה שלא מספיק עניתי לך, וגם אם לא וסתם בא לך להמשיך להתייעץ, לשאול או לספר מה קורה- את מוזמנת בכיף לחזור אלי למייל…
שיהיה הרבה ב"הצלחה!
תאמיני בעמך ובכוחות במדהימים שהקב"ה נטע בך ותזכי להתקדם כל החיים…
שה´ יהיה בעזרך תמיד!
נעה.
noale@shoresh.org.il