שלום 🙂
לפי הכותרת – כן, אני שונאת קללות!
לפעמים, אחים שלי זורקים פה קללה ושם מילה לא יפה.
אני לא אוהבת לשמוע את כל הקללות האלו! ולא יקשיבו לי אם אעיר להם.
אתן דוגמא:
פעם אחת, המחשב שלנו נתקע ובאותו רגע אח שלי היה על המחשב. אח שלי קילל את המחשב (??). בהתחלה אמרתי לו "סתום" אז הוא שתק. אח"כ הוא קילל שוב אז צעקתי לו "סתום!" – החטיף לי כאפה.
הכאפה לא מעניינת אותי!
מה שמעניין אותי,זה – מה אני יכולה לעשות כדי שיקללו פחות? יש לי דרך להפסיק זאת?
תודה 🙂
שלום לך יקרה,
מעורר התפעלות לשמוע שיש לך סף רגישות שכזה. לא טריוויאלי בכלל בימינו אנו…
ובאמת יש לך סיבה טובה לא לאהוב קללות בכלל, לקלל זה דבר כל כך חמור, שבתורה אנחנו מצווים ´לא תקלל חרש´ – אפילו חרש, שלא שומע מה שאנחנו נאמר לו, אם נאמר, גם אותו אסור לקלל. ולמה זה?
כי הבעיה מתחילה כבר בדיבור עצמו ולא רק בשמיעה.
כוח הדיבור שלנו, הוא מה שמייחד אותנו כבני אדם. הוא המעלה שלנו, ומה שאנחנו עושים בו הופך אותו גם למאפיין שלנו. והכוח החזק והעוצמתי הזה יכול להיטיב או להרע, תלוי מה אנחנו פועלים.
מצד אחד, היכולת לחשוב ולשתף את הסביבה בעולם הפנימי שלנו, מצוות עשה כמו קריאת שמע או לימוד תורה, אל מול איסור לשון הרע, קללות וניבולי פה.
ובאמת השלב הראשון של שימוש נכונה בכוח הדיבור הוא לא לקלל, ולא להוציא מהפה דברים אסורים.
מעליו יש את השלב של לדבר בנחת ובכבוד, ומעל זה יש באמת את השימוש בדיבור רק לדברים טובים וראויים.
אבל מה, לפעמים כדאי למצוא את הדרך הנכונה שבה אנשים יקשיבו למה שיש לך לומר.
ויכול להיות שהסבר קצרצר לאחיך על המשמעות של מה שהוא אומר, מה גם רצוי שזה לא יהיה בדיוק ברגע שהוא עצבני אש שהמחשב נתקע לו והוא-חייב-לעשות-ריסטרט-אבל-יש-לו-מיליון-דברים-פתוחים – אז יש מצב שהוא יותר יקשיב למה שיש לך לומר.
הכל שאלה של גישה – השילוש הקדוש – מה אומרים, איך אומרים ומתי אומרים.
דבר נוסף זה מה שאת משדרת. שהוא רואה אותך, מדברת רק דברים טובים, בנחת וברוגע, גם אם לא הכל מסתדר איך שאת רוצה, ובמיוחד לא בדיוק מסתדר לפי איך שאת רוצה, יכול להשפיע לא פחות לטובה מאשר לומר את זה במפורש..
שיהיה בהצלחה גדולה, מוזמנת לחזור ולהתכתב איתנו!
כל הטוב,
חברים מקשיבים
