אני שונא את עצמי

שלום!
קראתי את מכתבך והרגשתי כאב עצום שעולה ממנו. אנחנו לא מכירים אבל שולחים לך מרחוק חיבוק חזק של אהבה ועידוד.
מתוך מכתבך הייתי רוצה להתייחס לשני נושאים:
היחס בינך לבין עצמך, והיחס בינך לבין האנשים שסביבך.

הנושא הראשון הוא יותר בעייתי. למה שתשנא את עצמך? מארבע שורות של מכתב ראינו בך כל כך הרבה דברים טובים: כנות, יושר, מסירות, פתיחות.. למה אינך מסוגל לראות זאת בעצמך?
ה' אוהב אותך. והוא רוצה שתהיה שותף בזה. "ואהבת לרעך כמוך" – תאהב את עצמך, ומתוך זה וכמו זה – גם את האחרים.
אנחנו מציעים שתחזק את הקשר שלך עם מישהו או מי שהם שמתייחסים אליך בהבנה וחיבה. אולי מורה מהיסודי, קרוב משפחה, מדריך… מישהו שרואה בך טוב וגם נותן לך מחמאות. תקשיב למילים הטובות שהוא אומר לך ותפסיק לחשוב שהוא עובד עליך או צוחק עליך, או אומר זאת מתוך רחמים. תן לדברים לחלחל לתוך לבך ולרפא אותו. אם זה לא עוזר מספיק – כמובן שאפשר וכדאי גם לפנות לפסיכולוג או יועץ.
ביחס לקשר עם אנשים: לא נראה לי שהמשפחה שלך חושבים שאתה לא קיים. עובדה שצועקים עליך ומבקרים אותך. זה סימן שאתה חשוב להם. אבל עליך לשים גבולות. אתה לא שק חבטות של אף אחד. תגיד דברים בסגנון "שמעתי מספיק הערות ליום אחד, הספיק לי. אני לא מעונין לשמוע עוד". כשמעירים לך אתה לא חייב להצטדק ולהסביר. אפשר להגיד "אני אחשוב על זה" ובכך לקצר את השיחה הבלתי נעימה. העיקר – שלא תחשוב שכך צריכים להיראות החיים שלך גם בהמשך. אסור להם להראות כך!
טוב שאתה פונה אלינו לעזרה, אבל זו לא עזרה מספיקה. צריך מישהו חי וקרוב שידע להדריך ויחזק אותך. נתנו לך "עזרה ראשונה", ואתה אחראי על השאר.
בהצלחה,
טל, חברים מקשיבים
tal@makshivim.org.il