אנשים זוכים למתנות שמיים ולעזרה במהלך חייהם בזכות מעשיהם, ולהפך. זה בסדר.
אך אנשים גם אינם נולדים באותה דרגה, יש נולדים חכמים יותר, יפים יותר, עשירים יותר, וזאת בלא שעשו משהו, שכן רק הספיקו להיוולד ולחיות קצת כמו כל אחד אחר. אינני מבין מדוע הקב"ה עושה את עולמו כך שלאחדים הוא יהיה יותר קל ולאחרים יותר קשה, וזאת באופן ברור לא על פי מעשיהם?
א.
ל-א, שלום וברכה. תודה שהעלית את השאלה, כי היא באמת מאוד חשובה, טבעית ונכונה – וסליחה על העיכוב בהגעת התשובה…
אני מבין שמפריעה לך בעיקר העובדה שמציאות של שוני בין בני אדם אינה מוסרית, לא הוגן שלאדם אחד קל יותר ולאחר קשה.
גם משה רבינו שאל "הודיעני נא את דרכיך", ולכן השאלה מצויינת. כמובן, אם משה רבינו שאל – מי אנחנו שנדבר… אבל ננסה בכל זאת לכתוב מה שאפשר להבין.
לכל יהודי יש תפקיד. תפקיד יחיד מיוחד שיש רק לו ולא לאף אחד אחר. יש מי שתפקידו הוא לעזור לזולת, יש מי שתפקידו הוא להיות מהנדס, יש מי שתפקידה הוא להיות מורה, וכן הלאה.
החלוקה הזו היא לא רק בתוך אנשים אלא גם בתוך קבוצות גדולות יותר – ובתוך עם ישראל גם כן יש חלוקת תפקידים. כיום אנחנו לא יודעים בצורה מדוייקת את עניינו של כל שבט ושבט, אבל ביחד לשבט לוי למשל, ידוע שהוא קיבל את התפקיד של כל מה ששייך לבית המקדש. ואם נתרחב עוד למעגל של העמים, גם בתוכם יש חלוקות כלליות. תפקיד עם ישראל למשל הוא גילוי שם ה' בעולם.
אחרי ההקדמה הזו ברור שכל אחד, כדי למלא את התפקיד המיוחד שלו, נולד במציאות מסויימת, עם תכונות מסויימות, שהם המתאימים למילוי התפקיד.
ולכן השאלה המרכזית שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו – מה התפקיד שלנו? איך מגלים את אור ה' בעולם מתוך המציאות בה אני חי? כך העולם יחיה בהרמוניה שלמה, כשכל אחד ממלא את תפקידו וממילא הדבר ממלא אותו שמחה וסיפוק אמיתיים.
כן, השמחה האמיתית אינה בעושר, חכמה או יופי. יש המון אנשים עשירים מסכנים לא פחות מעניים ואולי אפילו יותר, כי אין להם רגע של שלוות נפש, הם כל הזמו עסוקים בשאלה איך להגדיל את הונם. השמחה האמיתית אינה נקנית בדברים חולפים, אלא במשמעות ערכית לחיים. מי שה' חנן אותו בעושר אות הוא שתפקידו הוא לעזור לזולת על ידי עושר זה (לפחות אחד מתפקידיו). מי שלא קיבל עושר – כנראה שיש לו תפקיד אחר. שמחה אמיתית לא תבוא לאדם על ידי מילוי תפקיד של אחר!
ואם נוסיף ונשאל – איך יכול להיות שאדם יפסיד כתוצאה מתפקידו? מה הוא אשם שהוא קיבל תפקיד שבשבילו לא צריכים להיות עשירים?
אז קודם כל כמו שכתבתי – הוא לא מפסיד. המדד לשמחה ולשלוות נפש אינה הנתונים החיצוניים אלא במידת העשייה של האדם, במידה בה הוא מממש את כוחותיו המיוחדים רק לו.
וכמובן, לפי גודל ההשקעה של כל אדם בעולם – כך גודל השכר, גודל הדבקות שלו בקב"ה בעולם הבא. הקב"ה שופט כל אדם ואדם על פי דרגתו ועל פי מעלתו: "הקב"ה מדקדק עם צדיקים כחוט השערה" משום שמהם אפשר לדרוש יותר. "במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד" איך זה יכול להיות?!?!?! הסיבה לכך היא שבעלי תשובה היו בצד השני, שממנו יותר קשה להחלץ ובכל זאת נחלצו. דרגתם גבוהה יותר כי היה להם יותר קשה. הכל יחסי, ומכיוון שהקב"ה דן דין צדק, אז הוא מתחשב בכל הגורמים.
לסיום, אני רוצה להזכיר את דבריו של ר' זושא. ר' זושא היה חסיד שכתב שני ספרים. הוא אמר: "כשאגיע לבית דין של מעלה (אחרי מאה ועשרים שנה) לא ישאלו אותי מדוע לא היית משה רבנו, אלא מדוע לא היית ר' זושא שהוציא שני ספרים. האדם נתבע אך ורק על מה שטמון בו, בתוכו ולא על דברים הגבוהים ממנו. בכל אדם יש פוטנציאל שאותו צריך לממש ולא את הפוטנציאל שאצל חברו.
אני מקווה שדברי תרמו במשהו. אם לא, או אם כן ויש לך עוד דברים לומר, אשמח לשמוע!!!
עלה והצלח
אמיר ויעקב, חברים מקשיבים.
