אפשר סימן מהקב"ה?

שלום לך יקרה!
התרגשתי ממש לקרוא את השאלה שלך…
והתחושה הראשונה שעלתה לי היא שפשוט זכית… אשרייך!
אשרייך שזכית לאהבה כזו עצומה לקב"ה, אשרייך שאת רוצה להתקרב אליו, רוצה להרגיש אותו בחיים שלך… זה מקסים!
ואני מאחלת לך באמת שהאהבה העצומה הזו לה´ יתברך תמשיך ותלווה אותך כל יום וכל רגע בכל תקופות החיים שלך- הטובות והקשות…

ובכל זאת, את מתארת שזה קשה לך. שאת מרגישה שיש פה קשר חד צדדי.
את רוצה גם [להרגיש] אותו, את רוצה שהוא יגיב לך על מה שאת עושה/ מתפללת/ חושבת כלפיו.
את בעצם רוצה שהקב"ה יתגלה לך בבירור ותראי אותו [ממש].
ואני רוצה לנסות לענות לך בעז"ה בשני מישורים.

במישור הראשון- הקב"ה איתך. ממש.
איך?
כל יום שאת קמה בבוקר זה חיבוק ענק ממנו.
כל בוקר שאת פוקחת את העיניים זו בעצם נשיקת בוקר טוב….
כל תפילה שלך, כל מחשבה שלך עליו או כלפיו היא דרישת שלום…
כל פעם שמתעורר בך איזה רצון לעשות משהו טוב זה בעצם נקודת חיבור אליו.
כל פעם שאת בוכה ומתחננת אליו ופתאום נרגעת- זו הייתה ידו המנחמת…
כל רגע בחיים מלא באהבה שלו אלינו!

אני בטוחה שאת יודעת את זה. השאלה היא אם מרגישים את זה כל הזמן…
יש תקופות שמרגישים את הנוכחות שלו כאן מאד חזק ויש תקופות שפחות.
ואת רוצה להרגיש כל הזמן.
זו שאיפה מדהימה!

אבל זה לא תמיד אפשרי. למה?
לצערנו אנחנו חיים בעולם הזה ללא בית מקדש.
מה הקשר לבית המקדש?
בואי נתחיל קצת קודם. מדברים שאת בטח כבר מכירה.
אנחנו חיים בעולם של חומר ואנחנו עשויים מחומר.
אבל בתוכנו יש נשמה ששואפת כל הזמן להגיע אל הקב"ה, להתחבר אליו, לחזור אל המקור שלה.
המטרה שלנו, של בני אדם, שעשויים משני הקצוות האלו, היא לנסות כמה שיותר לחבר אותם.
לקדש את החומריות שבנו כמה שיותר כדי שנוכל להיות ראויים שה´ יתברך ישרה בתוכנו.
זה ברמת האדם הפרטי.
וברמה של כלל עמ"י יש לנו את בית המקדש.
המקום הכי קדוש בו מתחברים החומר והרוח בצורה הכי גבוהה. הוא כלי להשראת השכינה בתוך עמ"י.
דוגמא אחת להתחברות של החומר והרוח בביהמ"ק הם הקורבנות.
אדם מישראל היה מביא קרבן- פיזי, והיה מקבל סימן כשקרבנו התקבל- באה אש מהשמיים ושרפה את הקרבן.
זו דרך התגלות ישירה של הקב"ה. רואים אותו [ממש]. בעיניים.

אבל היום אנחנו לא במצב הזה לצערנו הרב.
מאז חורבן בית המקדש דרך ההתגלות של הקב"ה כבר לא ישירה.
אין קורבנות, אין נביאים, אנחנו כבר לא יכולים לשאול את הקב"ה באורים ותומים מה נכון לעשות…
המצב שלנו היום לא אידיאלי בכלל…

לעומת זאת, הרצון שלך להתגלות ישירה של הקב"ה הוא רצון אמיתי ונכון.
כתבת שזה היה יכול להיות יותר קל אם הקב"ה היה אומר לנו מתי הוא מרוצה ממנו ומתי לא.
את צודקת.
אבל היום אנחנו לא במדרגה הזו.
וזה באמת יותר קשה. זו בעצם הגלות שעדיין לא השתחררנו ממנה לגמרי.
בעולם הזה הקב"ה נעלם, נסתר (עולם זה מלשון "העלם") ואנחנו צריכים לגלות אותו פה [מתוך] ההסתרות.
היום הקב"ה מצפה ממנו להגיע לדרגה יותר גבוהה.
להגיע לדרגה בה גם אם אנחנו לא רואים קורבן שעולה, חוט שנהפך מאדום ללבן ביוה"כ או ניסים גלויים כמו נס פך השמן- גם אז נאמין בו בכל ליבנו.
היום אנחנו נדרשים לרמת אמונה הרבה יותר עמוקה.
לאמונה שהקב"ה איתנו גם אם אנחנו לא מרגישים אותו בכל רגע, גם אם אנחנו לא שומעים בת קול שיוצאת משמיים ואומרת לנו תשובה על מה ששאלנו…
אנחנו נדרשים לא להגיד לשון הרע גם אם אין צרעת שבאה עלינו ישירות לאחר מכן…
וגם אם אנחנו לא מקבלים חיבוק פיזי להרגיש את החיבוק הרוחני…
זה קשה אבל זו העבודה שלנו היום.

ובעז"ה, כשיגיע היום, נהיה ראויים לשכינה ששורה ממש בתוכנו, ייבנה בית המקדש ונזכה להתגלות ישירה וקרובה של הקב"ה… נזכה להרגיש אותו בכל רגע ובכל שנייה בחיינו…
במהרה בימינו אמן!

ובינתיים, עד שזה יקרה, אני מאחלת לך שתזכי לעבוד את הקב"ה עם אותה אהבה עצומה, אותו רצון לדבקות וקירבה ושתרגישי אותו באמת מבעד להסתרות ולמרות ההעלם…

כמובן- את יכולה תמיד להמשיך לברר, להתייעץ, לשאול אם משהו לא הסברתי ברור… תרגישי חופשי!
המון ב"הצלחה!
נעה.
noale@shoresh.org.il