רציתי לדעת מה אומרת ההלכה על המצב של היום, כאשר ראש הממשלה מתכונן לעקור שמונת אלפים מאחינו מביתם, מיישובם, מארץ ישראל. אנחנו כמובן צריכים לעשות הכל כדי למנוע זאת, אבל איך אפשר? כל העצומות שהחתימו, כל המכתבים שכתבו, וכל ההפגנות והעצרות – לא הועילו דבר. תושבי הגוש מאמינים שלא יקרה דבר כי זה לא ייתכן וזה לא הגיוני, אבל איך אפשר להיות בטוחים כ"כ??? ואם חס וחלילה יהיה פינוי, האם מותר להתנגד לחיילים? ועד כמה? ומה לגבי איסור נגיעה לבנות? אני ממש בדיכאון מהנושא… אשמח אם תעזרו לי, בתודה מראש, מיכל
שלום מיכל!
קשה לי לענות על השאלה שלך. הלוואי והייתה לי תשובה. בדבר הזה שנינו באותה הסירה, וגם אני חש לפעמים את מה שאת מתארת. בכל זאת ננסה לראות ביחד איך מתמודדים.
ראשית כל, אל לנו להתייאש. המצב איננו אבוד בכלל. אני לא נביא, ואני לא יכול לדעת מה יהיה בסוף, אבל [ההיסטוריה שלנו מלמדת אותנו שלעולם אין להתייאש]. כבר יצאנו בעבר ממצבים שהיו נראים אבודים יותר. אני עדיין זוכר את המאבק על רמת הגולן, איך שעמדנו בצמתים וכולם לגלגו עלינו: "הסיפור נגמר". "הכל כבר חתום". "ילדים, תלכו ללמוד, זה לא יעזור לכם". ובסופו של דבר ה' הציל אותנו מהגזירות הללו. אני מאמין שזה היה לא מעט בזכות המאמצים הרבים שהשקענו. כנ"ל לגבי חברון – יודעי דבר אומרים שאחד הדברים המרכזיים שהשפיעו על רבין לא למסור את מערת המכפלה ולא לפנות את הישוב היהודי היה התמיכה הגדולה של עם ישראל בחברון.
וכאן אנו מגיעים לנקודה חשובה. את וודאי מכירה את המדרש על נחשון בן עמינדב שכשעמדו בני ישראל על הים קפץ בראש שבטו אל המים, ורק כשהגיעו המים עד לפיו ה' קרע את הים. המדרש הזה תמוה מאוד! מדוע נכנס נחשון אל תוך הים? אם הוא ידע שה' יקרע את הים – מדוע לו להכנס לפני כן? ואם לא ידע – מה הערך בלהכנס אל תוך הים? הלא הים גדול, אינני מאמין שנחשון חשב שהוא יוכל לצלוח אותו ברגל. לפי דעתי, התשובה לכך קשורה בדברי תלמידו של הגר"א, רבי הלל משקלוב. הוא מתבסס על הפסוק בישעיה: "הנני מציב בציון אבן – אבן בוחן". רבי הלל מסביר, שהקב"ה לא מצפה מאיתנו שנצליח להביא את הגאולה לבד. המשימה כה גדולה וכבדה – עד שנראה שהיא בלתי אפשרית. הקב"ה בסך הכל מצפה מאיתנו לבנות אבן אחת בירושלים. אמנם אבן אחת זה לא שווה הרבה, אבל זו היא אבן מבחן. האם אנחנו באמת מוכנים לעשות הכל בשביל הגאולה? האם אנו טובים רק בלהתפלל על הגאולה, אבל כשאנו נדרשים לעשות אנו מגלים שהמשימה "גדולה" עלינו, ולכן אנו פוטרים את עצמנו מלפעול בצורה מעשית? ואם אנו נעמוד במבחן האבן, הקב"ה כבר יעזור לנו משמים וישלים את כל הבניין. לפי דעתי, הכניסה של נחשון לים היתה מבחן האבן שלו. הוא ידע שאין שום סיכוי לצלוח את הים ברגל. אבל הוא גם ידע שהנכונות שלו להכנס למים עד למקום שבו הוא לא יכול יותר – היא המפתח לקריעת הים. אולי הוא לא ידע מה יעשה הקב"ה, אבל הוא ידע שהוא צריך לעשות את המקסימום.
כמה פעמים בהסטוריה שלנו היו לנו "מבחני אבן" כאלו!
[כמה פעמים יהודים דבקו בה' עד כלות כוחם, ובסוף הקב"ה שלח את עזרתו ויצאו מחושך לאור!]
נכון, לא תמיד רואים את הסוף הטוב מיד, לפעמים זה לוקח הרבה זמן ואפילו הרבה שנים. גם את זאת צריך לזכור. אין להיות תמימים. אבל אנחנו עבדי ה', ומשימתנו היא לעשות את המקסימום. את השאר נקבל מאת ה' לטוב ולמוטב.
מי יודע? אולי גם המאבק על גוש קטיף הוא מבחן אבן? אולי המאבק הזה נראה לנו לפעמים כמו נסיון לצלוח את הים ברגל. אבל ברוך ה' אנחנו לא נשברים, ועושים עוד ועוד ועוד אחד, עד למקסימום שאפשר. ואנו מתפללים לה' שיראה את המאמץ שלנו, ובזכות כך יבטל את הגזירות הנוראות הללו. ומי יודע? לא חסרים לה' דרכים לעצור את המהלך האווילי הזה. אנו למודי הפתעות. ואולי דווקא המבחן הזה יהפוך לא רק למבחן על גוש קטיף, אלא על תהליך הגאולה כולו.
ואם חס וחלילה יהי פנוי?
אני מעדיף לא להרחיב על כך. כרגע אין פינוי. נקודה. ואל תדאגי, לגבי הדרכים המעשיות – לא אלמן ישראל. יש לנו רבנים גדולים וחשובים, ומי שרוצה לשמוע לדבריהם יידע את ההדרכות בבוא העת אם ח"ו נצטרך להם – היו לא תהיה!
ולגבי הדכאון, [יש לי סיפור קטן על עצמי]. כשחזרתי לראשונה ממבצע "פנים אל פנים", הייתה לי תחושה מאוד קשה. אנחנו עבדנו מאוד קשה, ובתקשורת פרסמו סקרים על פער של 20% בעד הפינוי. עמדתי בבית המדרש ושפכתי את ליבי בפני חבר שלי. סיפרתי לו עד כמה המאמץ נראה לי חסר ערך. ואז ניגש אלי הרב שלי, והוא בסך הכול רצה להראות לי משהו מספר "אם הבנים שמחה". הוא לא שמע על מה דיברנו. וכשראיתי בידו את הספר התעוררתי פתאום. הספר הזה נכתב והודפס ע"י הרב טייכטל בעיצומה של השואה, והוא נרצח בסופה. הספר דן בענייני גאולה וציונות. וחשבתי לעצמי: "עכשיו המצב קשה?? המצב נראה לי בלתי אפשרי?? כשהרב טייכטל כתב בעיצומה של השואה ספר על הציונות – זה היה מייאש! זה היה חסר תקווה! והנה היום, אני לומד את הספר הזה במדינת ישראל העצמאית. אולי הרב טייכטל לא זכה לראות, אבל אנחנו כן זכינו. מי יודע את דרכי ההנהגה של ה'? מי יכול לצפות את העתיד?
אנחנו רק צריכים להשתדל לעשות את המקסימום – וה' הטוב בעיניו יעשה.
מיכל, אני באמת מבין אותך, ואין לי פתרונות מקוריים. אני רק יכול לאחל לכולנו שנצליח להתמודד ביחד, לגרש את הייאוש והדכאון ולשמוח תמיד תמיד. ביחד ה' יעזור ונצליח לבטל את הגזירה הקשה הזאת.
כל טוב,
משה, חברים מקשיבים
moshfried@hotmail.co.il
ראי עוד קישורים: איך ה' נותן שרוצים לפנות את גוש קטיף? https://www.kipa.co.il/noar/n_ask_show.asp?id=42972
אם אנחנו בגאולה, איך יש צרות? https://www.kipa.co.il/noar/n_ask_show.asp?id=44343