ארץ ישראל הפכה אותנו למושחתים

שלום הדס!

ראשית, סליחה על העיכוב הרב בתשובה, אנו עמוסים ומשתדלים לענות בהקדם אך לצערנו לא תמיד מצליחים בכך.

נהנתי לקרוא את השאלה המעניינת ששלחת, אך נראה לי שצריך לעשות קצת סדר בדברים.

קודם כל, מבחינה היסטורית, ודאי שבחו"ל היתה יצירה תורנית גדולה, אך מהיכן נובע כל התלמוד? מה המקור של כל אלפי הדפים בש"ס המלאים חכמה אדירה ואלוקית? המקור הוא המשנה. ממנה הכל נובע וממנה הכל מתחיל. המשנה, כידוע, נכתבה בארץ ישראל. כלומר אין זה נכון לומר ש[דוקא] בבבל עם ישראל פיתח יצירה תורנית מבריקה, אלא [למרות] היותו בבבל הצליח ליצור את התלמוד הבבלי מכח שאיבתו מתנאי ארץ ישראל ומשנתם. ראי את היחס בין שני התלמודים – הבבלי והירושלמי, כפי שמובא בתלמוד הבבלי עצמו (סנהדרין כד עמוד א): "'במחשכים הושיבני כמתי עולם' אמר רבי ירמיה: זה תלמודה של בבל". התלמוד הבבלי נחשב חשוך וקטן ביחס לגדולת התלמוד הירושלמי, ובזה "מודה" גם הבבלי! ובבראשית רבה (טז ד): "'וזהב הארץ ההיא טוב', מלמד שאין תורה כתורת א"י ולא חכמה כחכמת א"י". הגמרא מספרת (בבא מציעא פה עמוד א) שכשעלה ר' זירא מבבל לארץ ישראל התענה מאה תעניות כדי לשכוח את התלמוד הבבלי על מנת שלא יטריד אותו בלימודו החדש בארץ! אם ברצונך, תוכלי לעיין באגרות הראיה אגרת קג ליתר הרחבה בעניין שני התלמודים ותורת ארץ ישראל.
כך בנוגע לכל המקומות והזמנים בהם היתה פריחה תורנית, אם היינו זוכים שחיבורים אלו ייכתבו בארץ, התוצאות היו עצומות וגדולות לאין ערוך, על אחת כמה וכמה. וכמו שסיים החתם-סופר את תשובתו שנכתבה בחו"ל (יורה דעה סימן רלג): "ואולי לכשיגיעו הדברים לארץ נכונה יתעלו ויתקדשו פי שנים בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה".

כתבת שדוקא בארץ ישראל עם ישראל הדרדר מבחינה רוחנית, עבד עבודה זרה והכעיס את הקב"ה. את צודקת שגם בארץ ישראל היו לעמנו שלבים קשים בהיסטוריה, אך המצב הרוחני בגלות יותר גרוע. די לנו להתבונן על אחוזי ההתבוללות ונישואי התערובת הגבוהים שמצויים היום בכל מרחבי העולם, עד כדי סכנה ממשית לקיום היהדות בגולה, ח"ו. אנו עוסקים בלמעלה מחמישים אחוזי התבוללות! איום ונורא! לעומת זאת, ראי בארץ כיצד הרוחניות מתפתחת – ישיבות, אולפנות, מדרשות וכו'. מספר לומדי התורה כיום בארץ הוא חסר תקדים ביחס לאורך אלפיים שנות גלותנו!

אם נחזור כמה שנים אחורה, נגלה שהכפירה הגדולה התחילה דוקא באירופה, ע"י תנועת ההשכלה האיומה שהחריבה חלקות טובות ומצוינות באומה. דוקא שם, הנסיון והרצון להטמע בגויים ולהדמות אליהם גרם ליהודים רבים לנטוש את מסורת ישראל ולזלזל בכל קודש. אז הכפירה נבעה מתוך אידיאל, דבר גרוע בהרבה מ"חילוני ממוצע" היום בארץ, שגדל בבית כזה ונולד למציאות כזו, ללא שום אידיאל של בעיטה בתורה (מלבד מתי מעט).

גם הרפורמים והקונסרבטיביים התחילו את שיטתם בחו"ל וגרמו לרבים לנהור אחריהם, חרף מאבקם של גדולי הרבנים שהבינו את האסון הכבד שהם מביאים על האומה. כמה רפורמים תמצאי בארץ? מספר מבוטל שבקושי ראוי להתיחסות.

אלא שהעלית נקודה חשובה שיש לתת עליה את הדעת. כל תנועות ההשכלה והכפירה אמנם התחילו בגלות, אך אז לא היה ניתן לומר שישנה הדרדרות באופן רחב והמוני כ"כ. אחד מעיר, שנים ממשפחה, לא עשרות אחוזים מהאומה. כיצד קורה שדוקא כשעם ישראל חוזר לארצו ומנסה לבסס את עמידתו בה, ניתן לגלות סדקים מוסריים ורוחניים כתופעה ציבורית רחבה? מדוע הצורה בה נתפסת מדינת ישראל בעיני הרבה בני אדם היא שלילית שאינה ממלאת את יעודה האלוקי הנצחי? כיצד הוא שהארץ אינה משנה את טבענו ומקדשת אותנו? והרי כבר כתב ה"חסד לאברהם" שכשיהודי עולה לארץ ישראל הוא מקבל נשמה חדשה בלילה הראשון שהוא לן בה, וא"כ היה ראוי שנשמה זו תתן את פריה ותתגלה ביתר שאת בציבור כולו?

אכן היה מקום לטעות ולהביט בצורה חיצונית כאילו הארץ מאגדת לתוכה כוחות שליליים שמתעצמים בריבויים וריכוזם במקום אחד. אך בעומק העניין יש להבין שהתהליך הוא הפוך לגמרי. דוקא מפאת קדושתה של הארץ, מצד סגולתה העליונה והשכינה ששורה בה "אשר תמיד עיני ה' אלוקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה", דוקא משום כך קשיי ההסתגלות קשים יותר.

העליה לארץ החלה לפני כמאתיים שנה בשני זרמים מרכזיים בעלי יעוד אחד. תלמידי הגר"א ותלמידי הבעל-שם-טוב עלו לארץ בהדרכת רבותיהם על מנת להתחיל את מצות ישוב הארץ כשלב ראשון של תהליך הגאולה. בספרו של ראש תלמידי הבעש"ט הבאים לארץ, ר' מנחם מנדל מוויטבסק, "פרי הארץ", מצורפים מכתבים של ר' אברהם מקאליסק שחי בתקופתו. באחד ממכתביו מזהיר ר' אברהם את הרוצים לעלות לארץ מפני הנפילות הגשמיות והרוחניות הצפויות להם בבואם הנה: "הנה כי כן, מאן דאתי ואייתי תלמודו בידו (מי שמגיע לארץ ותלמודו בידו), במה שהורגל כל אחד ואחד לפי מדותיו, לא מיתדר ליה בתחילה בכאן (לא מצליח להתישב בדעתו ולמצוא את מקומו), ממש דעתו מטורפת עליו, טרוף יטרף באין פנות אל המנוחה ואל הנחלה. יעלה השמים, ירד תהומות, כאניה המטורפת בים, מטריד את אחרים בענייניו ובמעשיו והנהגותיו, הי תורה והי מצוה, מאי דהוה לא הוה", כל התורה והמצוות שהיו לו – כאילו לא היו כלל. אדם העולה לארץ נאלץ להתמודד מול האמת הגדולה של ארץ ישראל, הוא מקבל חיים חדשים שלא הכיר עד הנה, הוא צריך לעבור תהליך של התבגרות והתקדמות גשמית ורוחנית מייגעת. ואם כן הוא ביחיד העולה לארץ מתוך קדושה של מצוה ושאיפות רוחניות, קל וחומר בעם שלם השב לארצו לאחר צרות של השפלה, יסורים ורדיפות ולאחר בלבולים רוחניים גדולים שהרחיקו אותו מהכרתו העצמית הגדולה. תהליך השיבה מהגלות הוא לידה מחדש, תחית המתים. זהו תהליך ארוך וקשה. דוקא מפאת קדושתה האיומה של הארץ נובעים קשיים אלו, מתוך מפגש עם תוכיות נשמתנו המתעוררת בדור של גאולה. זהו מצב שלא הכרנו במשך אלפיים שנות גלות, ואנו נרתעים ונופלים, עד שנגיע למיזוג שלם בין נשמתנו החדשה לארצנו הקדושה, עד שנצליח לקלוט את סגולתה בתוכנו, ו"אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהן", ואין אדם עומד על הארץ אלא אם נכשל בה.

על כן אסור לנו לאבד את הסבלנות. עלינו לדעת להתמודד עם המצב ולהבין אותו לאשורו. מתוך הבנה שהנפילה היא חלק מהתקומה, מתוך ההבנה שהקשיים הרוחניים נובעים דוקא מעומק קדושתן של נשמתנו וארצנו, נוכל לפעול עם א-ל ולהיות שותפים בתהליך הגאולה השלישית והאחרונה, שתשתלם ותיבנה בכל תפארתה בקרוב בימינו, מתוכנו ועל ידינו.

אני מקוה שהדברים ברורים ושהצלחתי לענות על שאלתך.

בברכה,
איתי.
itaituch@gmail.com