באיזו דרך – חרדית או דתי לאומית?

בס"ד

שלום לך,

קודם כל, יישר כח על הפניה ועל הרצון לברר ולרדת לעומקם של דברים. זו הדרך הנכונה כשבאים להחליט באיזו דרך לעבוד את הבורא, וממילא גם כל ההתלבטויות שלך וכל הספקות שלך הם חלק מהותי מעבודת ה' שלך. בעז"ה גם כשתחליטי באיזו דרך ללכת, אני בטוח שמה שבררת ומה שחשבת בזמן שהתלבטת יועיל לך בהמשך הדרך.

לגופו של עניין, העובדה שאנשים בסביבתך מנסים לשכנע אותך לטובת הדרך שלהם אינה מפתיעה. האנשים בסביבתך שלמים עם דרכם בחיים, ומתוך דאגה לטובתך מנסים לשכנע אותך לנהוג כמותם. הייתי יכול גם אני להצטרף אליהם, וכמי שמשתייך לציבור הדתי לאומי לנסות להסביר לך מדוע כדאי לך להישאר בציבור שלנו. אולם מכיוון שכתבת שאת כבר שבעה מעצות כאלה, לא אעשה זאת ובמקום זה אכתוב כמה הערות כלליות שאני מקווה שיהיו לך לעזר.

ראשית, המחלוקת האידיאולוגית בין הציבור החרדי לציבור הדתי לאומי הינה עמוקה מאוד והיא נמשכת כבר כמאה וחמישים שנה. גדולי תורה רבים עמדו בשני הצדדים, התווכחו זה עם זה, אולם לא הצליחו לשכנע איש את רעהו. אם כל הגדולים האלה לא הצליחו להכריע מה היא הדרך הנכונה, כנראה שגם אנחנו לא נצליח. לכן הרעיון להושיב חרדי ודתי לאומי בחדר ולהחליט על פי הויכוח שלהם מה היא הדרך הנכונה לא יצליח – הוא לכל היותר יעזור להחליט מי מהם יודע להתווכח טוב יותר. מכיוון שאין תקווה לברר לעצמנו מהי הדרך הנכונה באופן מוחלט, כדאי שתנסי לברר במקום זה מהי הדרך הנכונה בשבילך.

שנית, באופן מפתיע המחלוקת האידיאולוגית בין הציבור החרדי לציבור הדתי לאומי כמעט בכלל אינה באה לידי ביטוי מעשי אצל הפרט ברמה ההלכתית. שאלת אמירת הלל ביום העצמאות וביום ירושלים, אמירת "מי שברך" לחיילי צה"ל והפולמוס סביב היתר המכירה בשמיטה הן כמעט השאלות היחידות בהן קיימת מחלוקת הלכתית. לעומת זאת, רוב ההבדלים בין שני הציבורים הינם בשאלות ציבוריות – החלטות כיצד על כל הציבור ככלל לנהוג. דוגמה לכך היא שאלת השירות הלאומי. הזכרת במכתבך ששירות לאומי הינו "ייהרג ובל יעבור" מבחינת החרדים. אולם גם החרדים יסכימו שאין למעשה שום איסור הלכתי בשירות לאומי אם הוא מתנהל בצניעות הראויה. עמדת הציבור החרדי היא שמכיוון שאי אפשר לנהל את כל השירות הלאומי בצורה ראויה ותמיד ייווצרו בעיות, עדיף לאסור את העניין כליל. הבדלים כאלה קיימים בתחומים רבים בחיים – החל בשאלה האם מי שאינו לומד בישיבה צריך להתגייס לצבא וכלה בשאלה באיזה טלפון סלולרי מותר להשתמש. ככלל, בציבור החרדי יש כללי התנהגות מוגדרים בנושאים רבים, המעוגנים בדרך כלל על ידי "דעת תורה" של גדולי הרבנים, ולעומת זאת בציבור הדתי לאומי יש פחות כללים מוגדרים ויש חופש רב יותר לכל אדם לבחור את דרכו בעצמו. לפיכך, אינך חייבת להכריע במחלוקת האידיאולוגית בין המחנות אלא בעיקר להחליט לאיזה מחנה את מרגישה שמתאים לך יותר להשתייך מבחינת המנהגים החברתיים המקובלים בשני המחנות.

שלישית, ייתכן שאינך חייבת לקבל את ההחלטה כבר עכשיו. אפשר שהמסלול שתבחרי בחיים יאפשר לך להכיר את שתי הדרכים טוב יותר לפני שתחליטי. למשל, תוכלי ללכת ללמוד במכללה בה לומדות גם בנות חרדיות וגם בנות דתיות לאומיות ובמהלך הלימודים לנסות לגבש את דרכך. כנראה שתצטרכי לעשות זאת לפני שתתחתני כדי שתדעי באיזה בחור תהיי מעוניינת, אבל עד אז עוד יש קצת זמן. בינתיים, תוכלי לקבל החלטות ארעיות במחלוקות בין מנהגי הציבורים. למשל, בשאלה לגבי שירות לאומי שהזכרת, תוכלי לנסות לחפש שירות לאומי בו תוכלי לתרום באופן משמעותי לעם ישראל ולהתקדם בעבודת ה' שלך, ואם לא תמצאי כזה, אז לוותר על שירות לאומי בכלל וללכת מיד ללמוד (יש גם בנות דתיות לאומיות שעושות ככה). בשאלה לגבי גרביונים שהזכרת (שאגב אינה תלויה ממש בהבדל בין הציבורים כי גם בנות דתיות לאומיות רבות הולכות עם גרביים), אולי כדאי להחליט להחמיר, שכן דעת רוב הפוסקים היא שצריך לכסות את כל הרגל ולא רק עד הברך (המקלים סומכים על דעת ה"משנה ברורה" אם כי אין הרבה שסוברים כמותו). בשאלת היתר המכירה, כל עוד את בבית הורייך, תמשיכי לאכול את האוכל שיהיה בבית הורייך. כן גם בשאר השאלות תוכלי למצוא פתרון זמני עד שתשתכנעי מהי הדרך הנכונה בשבילך.

אם תהיינה לך עוד שאלות או עוד ספקות בנושא את מוזמנת בשמחה לכתוב לי למייל

בהצלחה,

נתן.
nkeller@math.huji.ac.il.