באיזו זכות אנחנו נגד גזענות? הרי אנחנו עצמינו כאלה

שלום רב
צר לי, אך אינני מסכים עמך כלל וכלל. אנו לא גזענים ובמיוחד אנו לא כמו הנאצים ימ"ש, ואין כל יסוד להשואה, אלא שזהו היסוד של הרשעה שהיא מדמה עצמה אל האמת ובכך היא שואבת את ההצדקה שלה, אך כאשר מתבוננים בדברים מגלים כיצד המרחק בין השקר לבין האמת הוא מרחק עצום, ואין כל השוואה, ואתחיל אחד לאחד בבירור הדברים.
1. אחד הטישטושים שחודרים עלינו על ידי תרבות המושפעת מהנצרות וממוסריות לא ישרה הוא הנושא של היחס שלנו אל הערבים במדינה.
צריך כל הזמן לזכור, שהערבים במדינה באופן הכללי רוצים להשמיד אותנו, ולמרות כל הנסיון שלהם לעדן את הדברים, ולהסתיר, הם כותבים ואומרים זאת מפורש למי שלא אוטם את אזניו ומלשמוע. השמדת ישראל, בלא שישראל יפגעו בהם כלל, זו אנטישמיות. אנו לא עשינו להם כלום, לא רצינו מעולם לפגוע בערבים שלא פגעו בנו, והם באכזריות רבה, ניסו כבר מן ההתחלה להשמיד את ישראל.
כל מי שקורא את ההסטוריה רואה זאת באופן חד משמעי, ואף כיום כל אחד יודע שאין בעיה לערבי להסתובב חופשי, ואילו יהודי שירצה להסתובב, צריך שמירה וכללי ביטחון חמורים. דברים אלו מראים לנו מי רוצה לפגוע במי, ומי רוצה לחיות בשלום עם מי.
עם ישראל מעולם לא רצה לפגוע בגויים. אף בזמן שישראל חזרו לארץ, לאחר היותם במצרים, שלחו הם אגרות שכל מי שרוצה להשלים שישלים, וכל מי שרוצה לעזוב יכול לעזוב, ומי שישאר ולא יקבל את התנאים, נהיה צריכים להלחם נגדו. אנו מעולם לא רצינו להלחם נגד שבעת העמים, וכן נגד כל עם אחר. אך ההתנגדות של הגויים לישראל, היא עוולה שאי אפשר לסלוח עליה.
המוסר הנוצרי המעוות, הכניס למחשבות שלנו, שאנו צריכים לאהוב את כולם, ולתת לכולם לפגוע בנו ולא לשנוא גם את הרשעים הגדולים ביותר, ואף לא את אלו שנלחמים נגדנו. המוסר הזה לא רק שהוא נוגד לגמרי את המציאות, ואף הנוצרים לא יכולים לחיות אותו, אלא שהוא גם לא מוסרי בעצם יסודו. הרשע צריך לשלם על הרשעה שלו, ואסור לאדם להשאיר את מי שרוצה לפגוע בו. דברים אלו ברורים לכל אדם, אלא שהמוסר המעוות שיבש את המחשבה הטבעית והישרה.
אנו שונאים לגמרי את מי שרוצה לפגוע בנו, כי חייבים לשנוא את משנאי ה´, חייבים לשנוא את מי ששונא את עם ישראל ורוצה לפגוע בו. ואין יותר מוסרי מהפגיעה במי שעומד לפגוע בנו.
אחד מהכללים של ההלכה ביחס לארץ ישראל הוא שה´ נתן את הארץ לעם ישראל, בגלל שהוא ברא את העולם, ובחר בארץ ישראל לעם ישראל. כל דבר שבא לעכב את ישראל מלהיות בארץ וליישב אותה, הוא לא מוסרי וצריך למנוע אותו. גוי שרוצה לגור בארץ ישראל, רשאי, אם יקיים את הכללים של התורה, שהם שבע מצות בני נח ואי התנגדות לישראל. כאשר הגוי איננו מקיים את התנאים האלו, אין מקום להתיר לו לגור בארץ. ובמיוחד כאשר ישנו אוסף גדול של גויים שמנסים להלחם עם ישראל, שאסור לסלוח להם ולהתיר להם להמשיך. בכך הם רשעים, וצריך לשנוא את הרשעים.
כמובן אם יהיה ערבי שיקבל את הכללים של התורה, הוא יכול לגור בארץ ואין כל סיבה לשנוא אותו, אך לצערנו הרב אין המציאות כך, והרשעה הגדולה של רוב רובם של הערבים בארץ, גרמה ליחס כללי אל הערבים, ודבר זה טבעי והגיוני, שכאשר אין אפשרות להבדיל בין הדברים, אין דרך אחרת.
בסופו של דבר, הרשות הערבית בחרה בארגון הדוגל בהשמדת ישראל, ובחירה זו מגלה על הרצונות שלהם בלא כל ספק, ולכן מי שחושב אחרת הוא טועה ומטעה.
האנטישמיות היתה בלא סיבה אמיתית. ישראל לא פגעו בגויים מעולם, אלא ששנאת ישראל היא זו שהובילה את האנטישמיות, ולכן אין קשר בין השנאה שלנו לערבים לבין אנטישמיות.
2. מחיית עמלק – אודה על האמת, שלמרות שחלק מהדברים שכתבתי קודם לכן שייכים גם לענין הריגת עמלק, שכן אנו לא ניסינו לפגוע בעמלק, אלא עמלק שראה את ישראל יוצאים ממצרים, בא להלחם נגד ישראל ולהזיק ב"מסירות נפש" לישראל, וזה משנאת ישראל. וכך מבארת לנו התורה, שהואיל והוא נלחם נגדינו ראשון, בלא שנתחיל להלחם נגדו, ממילא צריך למחות אותו, שהוא מתנגד לגמרי לישראל. אך כאן אנו צריכים לעבור למשהו נוסף שהוא יסודי יותר.
ישנם דברים שכאשר אנו נמצאים בדיון עם מישהו, אנו צריכים "לשחק" בכלים שלו, ובאמת דבר זה אולי טוב בויכוח, אך לא נכון באמת, שכן לפעמים יסודות מרכזיים שמשנים את כל התמונה, אינם מוסכמים על הצד השני, וכל עוד שלא הסכימו על הנקודות הראשיות, אי אפשר לעסוק בנקודות הפרטיות שנובעות מהן. כך גם בענין האמונה בה´.
הציווי למחות את עמלק, הוא אחד מהציווים של התורה. כאשר ננתק אותו מן היחס הכללי אל התורה, אנו נהיה צריכים להיכנס אל דיון מוסרי אנושי, שהוא לא נכון.
כאשר אנו מאמינים בה´ ומאמינים בתורה, אנו מבינים, שבכך שהתורה מצוה אותנו למחות דוקא את עמלק, זה מלמד שאין כאן גישה כללית אלא דבר מיוחד שאיננו מלמד על דברים אחרים.
התורה מלמדת אותנו הסתכלות אחרת לגמרי על המציאות, הסתכלות הנובעת מראיה אלוקית היורדת אל שורשי הדברים ובכך כל היחס משתנה.
במלחמה של עמלק נגד ישראל, התבררה הפנימיות של עמלק, שהוא הרשעות הגמורה, התברר שכל מהותו של עמלק הוא ניתוק ה´ מן העולם. ישראל הם נציגי ה´ בעולם, והתנגדות לישראל והרצון להשמיד את ישראל, היא התנגדות לכך שה´ יופיע בעולם.
בלא שהתורה תגלה לנו את העומק הזה, אנו יכולים היינו להסתכל על מלחמת עמלק כמלחמה כשאר המלחמות, אך התורה מורידה אותנו אל העומק של מהותם של עמלק ובכך מבררת לנו את הדברים.
מגלה לנו התורה שכל אחד ואחד מעמלק הוא פוגע בישראל ובכל העולם כולו, ולכן אסור להשאיר אפילו אחד מעמלק.
ישראל צריכים לרומם את כל העולם, לתקן את העולם להגיע לכך שכל הגויים ידעו שה´ הוא המלך, ושכל העולם שייך לה´, ולכן כל מי שפועל נגד האידאל הזה הוא נגד ה´, ואין אפשרות לקיים אותו בעולם. מעשיו הם לא רק נגד ישראל אלא נגד כל העולם, שהוא פועל לכך שהעולם לא יגיע אל יעודו.
ולמרות הכל, עדיין אין לנו מלחמה נגד אדם זה או אחר מעמלק, אלא נגד עצם עמלק, והמשמעות לכך היא שאם אחד מעמלק או רבים מעמלק יתגיירו, הם יהיו חלק מישראל, ולא רק שאסור יהיה להרוג אותם אלא שיהיו צריכים לאהוב אותם כאהבת הגרים וכאהבת ישראל.
כיום אין לנו ידיעה מיהו עמלק, שכבר התערבבו האומות, ולכן אנו מתייחסים לכל גוי באשר הוא, לפי מעשיו, שאם הוא פועל לטובה, הוא מחסידי אומות העולם, ואם הוא פוגע בישראל אנו צריכים לעצור אותו מלפגוע, גם אם דבר זה ידרוש פגיעה בו.
לסיכום: השנאה של ישראל היא לרשעים המתנגדים לישראל, ודבר זה הוא הכרחי. הסילוף של ההשואה בין האנטישמיות, לבין דרכם של ישראל, הוא סילוף הנובע מחוסר התבוננות, וחודר אלינו ממוסר מעוות מחוץ לגבולות עם ישראל, וחשוב לברר את הדברים שלא יחדרו אלינו.
אנו מקוה שהצלחתי להסביר את הדברים, אם כי יודע אני שהדברים דורשים עוד אריכות, ואין כאן המקום, אך אם תרצי את מוזמנת לפנות אלי בכתובת שלי ואשמח להמשיך בבירור הדברים.
בברכה, יצחק.
Zahig2@shoresh.org.il