בגלל שהבנים מתפתים אני צריכה לסבול?

שלום רב.
נראה לי שהשאלה שלך איננה חיפוש של מקור הלכתי אלא שאלה אחרת עומדת מאחרי הדברים, שאלה שזקוקה ללימוד ולבירור ולכן ברצוני לעסוק בשאלה זו ולאחר מכן אגע מעט ברמז גם בשאלה הפרטית שאת כותבת בתחילת דבריך בעז"ה.

השאלה שמציקה לך היא מדוע אני צריך לסבול בגלל חולשות של אחרים?
נקודה זו נראה שהיא נקודה חשובה שצריך לברר אותה, נקודה שנראה לי שהתורה עוסקת הרבה בבניה שלה, בניה שהיא רחבה הרבה יותר מאשר מקרה זה של שמיעת קול שירה אלא היא נקודה כללית.

האדם בטבעו הרגיל, מרגיש שהוא רוצה להוציא את הכוחות שלו אל הפועל, להופיע את התכונות שלו בצורה המלאה ביותר. אך אנו יודעים שהופעת הכוחות האלו בלא כל גבולות ממילא יגרמו לחרבן העולם, ולכן בכל המקומות כמעט מוסכם כהבנה מוסרית שאי אפשר שהחופש הזה הוא זה שישלוט אלא צריך שיהיו גבולות של המוסר שהם יגרמו לחברה להבנות בצורה טובה יותר ונכונה יותר.
אמנם הגבולות המוסריים הם מגבילים את הרצונות הפשוטים של האדם, אך בכל זאת האדם מוכן להגביל את עצמו ולו על מנת שהחברה עצמה לא תסבול, ואף בצורה הפשוטה ביותר, שסבל של החברה ממילא יגרום גם לסבל אישי שלי, ולכן כדאי לי מאד שאני אהיה שותף בבנין החברה בצורה ישרה ומוסרית ולהגביל את עצמי על מנת שלא אסבול בשלב הבא.
דוגמא לדבר אנו מוצאים בלבישת הבגדים והצניעות, שלמרות שהנושא הזה פרוץ יחסית כיום בעולם, אך עדיין אנו יכולים לראות שישנם גבולות שהחברה בכל מקום איננה מוכנה לפרוץ אותם, ומי שירצה לפורצם יענש על ידי החברה. בשלב זה תתעורר השאלה מדוע דבר זה יגרום להגבלת החופש של האדם, אך ההבנה הכללית תלמד אותנו שפעמים על מנת שהחברה עצמה תרויח צריך יהיה הפרט "להפסיד", ולצמצם את עצמו על מנת שהכלל כולו יבנה בצורה נכונה יותר. (על נקודה זו כתב הרב קוק זצ"ל בספרו אגרות הראיה ח"א אגרת כ' בהסבר ארוך ולא רציתי להרחיב ולכן כתבתי רק מראה מקום וכדאי מאד לראות את הדברים במקורם).
אמנם יתר על כך אנו יכולים להבין, שלא רק הגבלות טכניות וטובות אישיות או כלליות של החברה אנו מעוניינים בהן בעולם, אלא אנו רוצים עולם טוב יותר, עולם מתוקן, עולם שבו ישנה איכפתיות של אחד לשני איכפתיות אמיתית לא רק איכפתיות מדומה שכל מה שמניע אותה הוא הרצון להנאה אישית, אלא איכפתיות אמיתית השואפת לתיקון כל החברה, ואולי אף כל העולם כולו.
אדם שאכפת לו מהאחר, הוא ישתדל באמת ובתמים לנסות שלא לפגוע בזולת, ואף שהדבר עלול להיות "כבד" עליו הוא יתאמץ בכך, בגלל שהוא מכיר בחשיבות הדבר, ממש כמו שכל דבר שחשוב לנו אנו משקיעים בו זמן וכו', כך גם הבנה של דבר שהוא לטובת העולם אנו מוכנים להקריב מהרצונות שלנו על מנת שהעולם כולו יהיה טוב יותר.

התורה עצמה מרגילה אותנו למערכת כללית יותר, היא לא משאירה אותנו במערכת של ההנאות שלנו ומה שנח לנו אלא היא דוחפת אותנו להתקדם, דוחפת אותנו להיות גדולים ולראות את הדברים בגדלות, לראות אותם בצורה שלמה יותר, וממילא להתנהג עם הדברים שאנו נפגשים עמם בצורה בוגרת יותר, אחראית יותר, ואיכפתית יותר.

נזקים אלו שאנו עלולים לגרום לזולת, אינם רק נזקים גשמיים, נזקים בממון או בגוף אלא גם נזקים בבנין הרוחני, נזקים בבנין האישיות, נזקים בבנין האישי השאיפות המחשבות וכו'.
במצב זה הקול המוסרי יאמר לנו שאסור לנו לחבול בזולת!!

אמנם עד עכשיו דברתי רק על הענין המוסרי, ועל השאיפה של התפתחות המוסר, דבר המבדיל את האדם מן הבהמה, אשר שואפת אל רצונותיה בלבד ואין לה כל מוסר, לעומת האדם שהוא בטבעו קשור אל המוסר.
התורה באה לרומם אותנו שלא נחיה על פי הכוחות הטבעיים בלבד, אלא היא באה לרומם את המוסר שלנו, את הרגישות שלנו אל הזולת וממילא לרומם את האנושות להיות טובה יותר מתוקנת יותר.
הרמה המוסרית שהתורה מרוממת אותנו היא רמה שלא היינו מסוגלים להגיע אליה בלעדיה. בעוד המוסר של האדם היה מתיר כל מיני דברים שהם פוגעים רק פגיעה קלה בזולת, התורה עצמה מרוממת אותנו לדרגות שאף פגיעה קולה לא תהיה קיימת. התורה מרוממת את המוסר שלנו שיהיה עליון יותר, ובכך אנו נהיה טובים יותר.

אך כאן נראה שישנה נקודה נוספת, שהיא נבנית כקומה שניה מעל היסוד המוסרי, נקודה שאף אותה חשוב לברר.
האדם החי בעולם, צריך להתרגל לחשוב, שכל הכוחות שנבראו בו ניתנו לו מה' על מנת שהוא ישתמש בהם באופן הנכון. לכל אדם נתן הקב"ה תפקיד בעולם, ולצורך אותו התפקיד, אותו היעוד, ה' נתן לו את כל הכוחות ואת כל התכונות על מנת שהוא יוכל לקיים את תפקידו בעולם.
אמנם כאן הרבה פעמים נתקלים בקושי, היעוד של האדם, הרבה פעמים נסתר ממנו, והתכונות והיכולות נגלים, ובכך אנו מתרגלים לחיות עם המתנות האלו שנתן לנו ה', בראיה שהן תכונות שלנו טבעיות, וממילא יש לנו זכות להנות מהן, וכל מי שיבוא להגביל אותנו מליהנות מהן הוא בעצם מגביל אותנו והוא לא בסדר.
אמנם, כאשר רואים את הדברים בנקודת מבט אחרת, נקודת המבט שהזכרתי, ממילא הראיה היא שונה, האדם מבין שכל התכונות האלו הן יסודות להופיע את רצון ה' בעולם, ולכן צריך לשמור עליהן שהן לא ישפיעו בצורה לא נכונה בעולם ואז במקום להשפיע דברים טובים הן יגרמו לקלקולים בעולם.
לכך ה' הגדיר בדיוק מתי ההופעה של התכונה היא טובה ומתי היא לא טובה, כאשר היא טובה צריך האדם להשקיע על מנת להופיע אותה אך אם היא לא טובה אסור יהיה לו להשתמש בה. ובירור זה הוא בירור חד וברור אף במקומות שאנו לא היינו מגדירים אותו, ואף לא היינו מרגישים קשר אליו.
לכן חשוב מאד לדעת שגבולות התורה הם אהובים, שהם אמורים לרומם הרצונות האישיים שלנו, של ההנאות האישיות, ולחבר אותם לדברים הגדולים. שירה היא דבר נהדר, מתנה נפלאה שקיבלת מהקב"ה, מה יותר טבעי מאשר להשתמש במתנה הזו לפי רצון ה'?
בהצלחה רבה ורק טוב בהכל
יצחק.

לשואלת – ראי גם:
למה אסור לשיר לפני בנים? https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=43845
רוצה לרקוד ולשיר ולא יכולה בגלל מגבלות הצניעות: https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=38535

[תזכורת]: כתבנו מה שנראה לנו, אבל אין כמו שיחה אישית, דרכה אפשר להבהיר הכל טוב יותר, לשוחח אחד על אחד ולהעלות כל נושא שרוצים, ואפילו ליצור קשר אישי. לכן, אפשר תמיד – בשמחה! לפנות גם לקו הטלפון של חברים מקשיבים, שפתוח בימים ראשון עד חמישי בין השעות 9 ל1 בלילה, והמספר הוא: 026518388. סודיות מובטחת. אנחנו מחכים!