שמחת תורה.
כבר רקדנו עד בלי די, כולם עלו לתורה ואפילו גילינו מי החתנים (אצלנו משום מה זה תמיד סוד. אפילו לפעמים החתנים לא יודעים עד אמצע ההקפות של הבוקר).
חזרת הש"ץ של מוסף לשמחת תורה.
פותחים את ארון הקודש
החזן מתחיל במנגינה של ערב יום כיפור:
אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ
זְכוֹר אָב נִמְשַׁךְ אַחֲרֶיךָ כַּמַּיִם
בֵּרַכְתּוֹ כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מַיִם
גְּנַנְתּוֹ הִצַּלְתּוֹ מֵאֵשׁ וּמִמַּיִם
דְּרַשְׁתּוֹ בְּזָרְעוֹ עַל כָּל מָיִם
בַּעֲבוּרוֹ אַל תִּמְנַע מָיִם
לא פעם זאת לא רק המנגינה.
גם החזן הוא אותו החזן מיום כיפור. והוא לבוש קיטל (כן… אחרי כל הריקודים האלה)
בקיבוץ של ההורים שלי לא פעם יצא לי לשמוע את ה"מנהל ענף" של אבא שלי מתפלל את התפילה הזאת. תהיתי לעצמי אם בכל מקום מוצאים חקלאי מוזיקלי לתפילת מוסף של שמחת תורה. (אבא שלי מוסר שזה לא בכוונה. באמת יש לו את זה בתור חזן)
אבא שלי מנהל את רשת ההשקיה של ניר עציון. הוא גם מורה, אבל מעולם לא ויתר על עבודת האדמה. ואני, תמיד הרווחתי עדכונים על מצב הגשם.
ידעתם שכבר בקושי שואבים מים מהכנרת? ש"אתר ספיר" המיתולוגי הפך בעיקר להיות אתר היסטורי של חברת מקורות? ידעתם שמאגרי המי תהום במצב לא משהו? אבל… בכל זאת יש לנו מים. והם לא מתורכיה. במדינת ישראל מתפילים מים. והרבה. עד כדי כך שכשלפעמים חסר לאבא שלי מי קולחין להשקיה, פשוט מכניסים לו למאגר מי שתיה…
אז למה לנו גשם בעצם?
ראשית, יש מושג כזה שנקרא "גידולי בעל", כן, כן. על שם אל הגשם מהמיתולוגיה הכנענית. רובנו כבר מזמן לא במקום של עבודה זרה, אבל משהו במינוח החקלאי נשאר. אלו גידולים (או שיטת גידול) שרק אלוהים יכול לעזור להם. תאמין במי שאתה מאמין – כדאי שתתחיל להתפלל. אתה זקוק לגשם.
יש גם גידולים כמו חיטה למשל, שדורשים גשם. ממש חייבים אותו. הם זקוקים למכות הקטנות מהטיפות כדי לצמוח כמו שצריך.
אבל בעצם? בימינו אפילו לזה מצאו פתרון. אם יש לך הרבה דונמים של חיטה הוא משתלם. כל מיני מכשירים וממטרות, שנותנים לצמח הרגשה של גשם.
אז אל דאגה, הראש היהודי ממציא לנו פטנטים. והאדמה בכלל יותר משתלמת כשהיא מצמיחה בתים ולא חיטה, בננות ואבטיחים. אפילו יותר משתלם מ12 טון עגבניות כמאמר השיר… (אם
