בזבוז זמן

הי חמודה!

אני קוראת את שאלתך, ומבינה את התסכול שלך ואת הבאסה. אבל, יחד עם זאת, אני רוצה לומר לך שעצם זה שאת שולחת את השאלה, ועצם זה שאת כותבת שאת רוצה שיעזרו לך – זה מדהים, וזה מעיד על המצב הבריא בו את נמצאת, ומכאן, הדרך לפיתרון המוחלט היא כבר פשוטה.
אז תני חיוך ותתעודדי. יהיה בסדר! כבר אפילו בסדר…

ראשית, מאיפה את יודעת שכולם מאוכזבים ממך? ולמה החלטת שמה שאת עושה זה נקרא כלום?
החיים שלנו הם סובייקטיביים. איך שאנחנו נסתכל עליהם, כך הם יהיו. יתכן שאת מרגישה החמצה או חיסרון בתוך תוכך, ומשום כך את חושבת שכולם מאוכזבים ממך. אבל ממש לא בטוח שזו המציאות בפועל. אניי בטוחה שההורים שלך אוהבים אותך ללא תנאי, ובתקופות שבהן קשה לך יותר הם לא מתאכזבים כל כך מהר, אלא מתפללים ונותנים לך את הכלים להתגבר ולהצליח. וכך גם המורה והקומונרית. בכלל, נשמע לי שלנגן בגיטרה זה דבר מדהים, ולא בזבוז זמן. זה מרגיע ומעשיר את הנשמה, מפתח כשרון שיש בך. העובדה שאת הולכת לסניף גם כן מרשימה.
אז נסי להסתכל במבט אובייקטיבי על סדר היום שלך. להתבונן מה טוב בו ומה פחות, לערוך שתי רשימות כאלה אפילו. וכך, תדעי בדיוק מהם הדברים השליליים אותם יש לשאוף לשפר, ומהדברים החיוביים תוכלי להתמלא בכוחות ולגלות שבעצם המצב לא כל כך נורא…

וגם אם בכל זאת נראה לך שכן, ושום דבר לא מצליח, ואין כוח לכלום, תאמיני שהקב"ה הוא אחראי על הכל, גם על מה שאת מרגישה עכשיו, ושהוא זה שיתן לך את הכוחות להתגבר על הבאסה ולהתרומם. הקב"ה הוא טוב, והוא אוהב אותנו. כל קושי שהוא מעמיד לנו הוא לא סתם, והוא לא גדול עלינו, אלא זהו בדיוק הקושי שיש לך את הכלים להתגבר עליו. הקב"ה ברוב רחמיו מעמיד אותנו במצבים היותר קשים האלה בשביל שנמצא בתוך תוכנו את הכוחות ונצא מחוזקים וגדולים הרבה יותר.
האמיני שאפשר לתקן. תמיד תמיד. ושלא מרימים ידיים לעולם!! צעד אחר צעד, שלב אחר שלב. את ראויה, ואת טובה, ואת תצליחי בעז"ה.
הרצון הגדול שלך, והעובדה שאת רוצה לשפר ולשנות מבטיחים בעז"ה את הצלחתך.

נקודה נוספת שכדאי לעמוד עליה היא למה את שואפת, למה את מצפה. נכון שבתקופה זו בונים את האישיות. אבל אין חוקים לזה. כל אחד בקצב שלו, כל אחד בהתאם לשלבים אותם הוא צריך לעבור. אין מדד כמותי למה שצריך לעשות בתקופה זו. אז כל מה שלא תעשי, זה בסדר, ובלבד שתהיי שמחה עם סדר היום שלך ועם הבחירות שלך.
אני יכולה להיזכר בימים בהם אני הייתי בת 16 ולהזדהות עם הרצון שלך. אז, בשביל להרגיש אני ממלאת את ימי ומנצלת את הזמן היה לי חשוב שכל יום תהיה לי פעילות לאחה"צ. אז פעם בשבוע היה בייביסיטר קבוע, ופעם בשבוע הסניף, התנדבות קבועה ועוד יום ארוך באולפנה.
לכן אני מציעה לך לקבוע לו"ז קבוע. להתחייב למשימות מבלי לפחד. יום בשבוע שאת הולכת ותורמת בסניף, אולי באולפנה בדיוק מחפשים מתנדבות לחונכות ואת יכולה להצטרף, גם לכתוב לעצמך שבאיזהו יום את מתאמנת על הגיטרה זה נהדר, את יכולה גם לקבוע עם חברה ותנגנו ביחד. שעה בשבוע שאת הולכת לאירובי במתנ"ס. אני חושבת שפעילות אחת בשבוע שאת מתחייבת אליה יכולה ממש לשפר את התחושה שלך.
כשיש משימות שאת אוהבת וחושבת שהן חשובות, ואת משתדלת להיצמד אליהן גם כשאין כח ולא מתחשק, אז במבט לאחור יש הרבה סיפוק ושמחה.
כמובן שגם זמן לסתם פנאי הוא חשוב. לפעמים צריך להתאוורר וזה בסדר גמור. לא צריך להיות קשים ולהחמיר עם עצמינו.

לגבי הלימודים, כמו שכתבת כל כך בבגרות בשאלה כאן שאת רוצה עזרה, כך עליך לאתר את נקודות החולשה שלך בלימודים ולדרוש עזרה בהתאם. אם את מרגישה שהחסרת מלא חומר ואת בפערים גדולים, תדברי עם המחנכת ותבקשי שתעזור לך להשלים אותם. אנח בטוחה שהיא תשמח להתער לבקשה שכזאת. אם קשה לך להתרכז וללמוד יום שלם למבחן – תקבעי עם חברה ותלמדו ביחד. אם זה מתמטיקה או אנגלית, שתפי את המורות המקצועיות בקושי, אולי יש קבוצות תגבור בבי"ס, אולי ההורים יכולים לעזור.

העיקר, ובזה ניתן לסכם את התשובה לשאלה זו, היא שאת תשלטי בזמנך ובחייך – ולא הם בך.
באמצעות השכל והרצון תציבי לעצמך משימות ויעדים ותחשבי על דרכי פעולה לממשם.
ממש לא צריך להפוך לסופר וומן ולנצל כל שניה מהשבוע. זמן למנוחה, נפשית וגופנית הוא חשוב. אבל גם המנוחה הזאת תהיה מתוך מודעות שזה מה שאת חושבת נכון לך עכשיו.
הסוויץ´ הוא בראש, פחות במעשים. אני בוחרת מה לעשות עם הזמן, אני מנסה לקחת אחריות על חיי ככל שביכולתי.
סדר היום הקבוע עוזר לממש את המחשבות האלו בפועל, ולכן במהלך השנה כדאי להכניס ללו"ז פעילויות קבועות ששואפים להתמיד בהם.
התחושה שאני שולטת בחיי היא מדהימה ונותנת הרגשה טובה. בין אם זה להיות בסניף, ובין אם לעזור בבית, כל מה שתעשי הוא טוב וחשוב. השאלה היא מאיזה מקום זה נובע, חולשה או בחירה, ואת זה את מחליטה בראש על ידי הסתכלות אופטימית ובריאה על עצמך ועל יכולותיך.

שיהיה בהצלחה!
מוזמנת להגיב,
מעיין

maayanett@gmail.com