שלום,
אני בת 16 ובדרך כלל ממש שמחה אבל בזמן האחרון כבר לא.
אני לא יודעת מה גרם לזה-ברוך ה' יש לי כל מה שיכולתי לבקש! לא חסר לי כלום! חפעמים אני מרגישה שמכאן דברים יכולים רק להשתבש…
כשאני נמצאת במצב שבעבר הייתי שמחה בו(או סתם ככה פתאום) אני לפתע חושבת על כל מיני דברים ממש עצובים שיכולים לקרות (וסביר להניח שיום אחד יקרו..)- ופשוט לא יכולה לשמוח ובא לי לבכות… (יכול להיות שהשכל משטלת לי על הרגש? גם כשלפעמים אני מצליחה לשמוח אני מרגישה כאילו משהו מכריח אותי לחשוב עליהם…)
אני גם לא מצליחה להתרגש לקאת משהו או להתעצב ממשהו שלפני כן, כן הייתי מתרגשת/מתעצבת ממנו…(למה לשמוח מבגד חדש?! (למרות שההלכה אומרת שאפשר לברך על בגד חדש שהחיינו אם שמחים ממנו…)
מה אני יכולה לעשות? מה המשמעות של שמחה מהדברים הקטנים בחיים(הלא משמעותיים?!) אם הכל בעולם זמני?
אשמח לקבל תשובה בקרוב…
תודה.
בס"ד
שלום לך!
אני מאוד מבינה את המקום שאת נמצאת בו.
זה מקום קשה שלא נעים להיות בו. אולי אפשר לומר שבעצם את חשה אדישות מסוימת, רוצה להרגיש דברים ולא מרגישה. רוצה להרגיש שמחה ולא מרגישה, ואפילו להרגיש עצב ולא מרגישה.
אז קודם כל, ממש לא להבהל. זה קורה. אנחנו עוברים תקופות שונות בחיים. תקופות שונות של רגשות, שנובעות מכל מיני סיבות, אבל קורה שיש תקופה של קצת יותר אדישות. מנסיוני, המאבק בזה אינו עוזר. כי קשה להכריח את עצמך להרגיש משהו, זה צריך להיות בנחת. אז קודם כל, לא להאבק. לקבל את זה, לדעת שזו תקופה, ולעבור אותה בנחת.
ישנם כל מיני סוגי שמחה.ישנה שמחה חיצונית יותר – למשל כשמשהו מצחיק אותנו, או כשאנו באיזה בילוי, או אוכלים משהו שטעים לנו. דברים כאלה באמת משמחים אותנו, אך כמו שאמרת הם מסוג הדברים שחולפים, הם זמניים. זה בסדר גמור לרצות את הדברים האלה, הם חשובים לנו מאוד כבני אדם.רק צריך לדעת שהם לא העיקר, כי הם חולפים וחיצוניים.
ישנה שמחה פנימית – שהיא מעין שלימות עם חייך, שלמות עם מי שאת, הסתפקות בחלקך. שמחה זו היא אמיתית, מהותית. ועובדים עליה כנראה כל החיים. שמחה כזאת אינה תלויה בדברים חיצוניים, היא תלויה בהסתכלות הפנימית על החיים, באמונה, בבטחון. אחת הראיות לכך היא שנוכל למצוא אנשי אמונה, שחוו צרות בחייהם, והנה הם אנשים שמחים וטובי לב ומשרים שמחה על האנשים שסביבם. כלומר זה נובע מבפנים, מאיזשהו חוזק פנימי שקשור כמובן בקשר עם הקב"ה.
אני לא יודעת מה גורם לך כרגע להיות במצב שאת נמצאת בו. אני שומעת מדברייך שמגיעות לך מחשבות שאינך שולטת בהן, ומונעות ממך להיות שמחה. אולי גם שמחה במובן חיצוני וגם במובן פנימי.
נסי לחשוב מתי זה התחיל, האם היה ארוע שהתחיל את זה. האם חווית איזה קושי או חוויה כלשהיא שמאז זה התחיל. האם יש משהו לא פתור שעברת שאולי כדאי לפתור. אם את לא מוצאת את הסיבה או הגורם, לא נורא, התרכזי במצבך כרגע.
אני ממליצה לך שני דברים:
1. כמו שזהכרתי קודם. לא להלחם במחשבות הרעות. דעי שהן לא אמיתיות, הן נראות לך הגיוניות וסיבות מספיק טובות לא לשמוח, אך דעי בשכל שהן דמיונות והן יצר רע. עם זאת, אל תילחמי בהן, כי מחשבות מסוג זה מתגברות ככל שנלחמים בהן בכח. קבלי אותן, אל תיבהלי. אך גם אל תתעסקי בהן. תני להן לחלוף בראשך, אך הקפידי לא להתקע בהן, לא לנתח אותן. קבלי את העובדה שכרגע קצת יותר קשה לך לשמוח או להרגיש וזה יחלוף בעז"ה.
2. נסי לשמח את עצמך חיצונית. עשי דברים שאת אוהבת, שמשמחים אותך. אפילו דברים הכי קטנים וחולפים וזמניים שבעולם. נכון שאולי הם לא משמעותיים, אך כרגע את זקוקה להם והם חשובים לנפש שלך.
אכן, כמו אמרת העולם הוא זמני. אך הוא לא מקרי, כל דבר בו משמעותי ומתוכנן ע"י הקב"ה. ויש אמת בשמחה בעולם הזה, אמת גדולה.
אני מאחלת לך שתקופה זו תעבור בנחת ובקלות, ואשמח לעזור עוד אם יש צורך.
שמרית.
Shimritb10@gmail.com.