בין אדם למקום ובין אדם לחבירו

שלום רב!
המשנה במסכת סנהדרין בפרק י"א אומרת כך: "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנאמר "ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ נצר מטעי מעשה ידי להתפאר". ואלו שאין להם חלק לעולם הבא: האומר אין תחיית המתים מן התורה, ואין תורה מן השמיים, ואפיקורוס וכו'".
הרמב"ם בהקדמתו לפרק זה, מדבר באריכות על מספר נקודות שעולות במשנה זו כגון: מהות תחיית המתים, עולם הבא וכו' עיקרי האמונה היהודית מה שאנו מכירים כ"י"ג עיקרים" ועוד.
אני מקוה שאתה מבין שאני לא מתכוון לענות לך בצורה חדה וחלקה שיש לך חלק לעולם הבא, אך לפחות ממשנה זו נראה שאם אתה לא עובר על מה שנאמר בה, יש לך. כמו כן אינני מתכוון לדבר כאן על המושגים "גן עדן" "גהינם" "עולם הבא" ומשמעותם, אך כדאי לעיין בהקדמת הרמב"ם בהקשר זה.
בודאי שמעשי חסד מזכים בשכר בעולם הבא וזאת ניתן ללמוד מהגמ' במסכת שבת דף קכז,א המוכרת לנו מברכות התורה שאנו אומרים כל בוקר, שאומרת כך: "אלו דברים שאדם אוכל פרותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא ( = תוצאות ניראות כבר בעולם הזה, אך השכר יינתן בעולם הבא), ואלו הן: כיבוד אב ואם, וגמילות חסדים… והכנסת אורחים וביקור חולים… וכו'".
ביחס לשאלתך "מה בעצם יותר חשוב?": באופן עקרוני, התורה מצווה אותנו על שני סוגי מצוות, מצוות שבין אדם לחברו ומצוות שבין אדם למקום, וחלוקה זו בודאי ידועה לך. בניגוד לדתות אחרות, היהדות דורשת מאיתנו לשלב בעבודת ה' שלנו גם מצוות אלה וגם מצוות אלה. אמנם אנו מוצאים לעיתים ביטויים שלכאורה נראים כמעדיפים מצוות "חברתיות" על פני מצוות לקב"ה כגון "מצוות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו", אך במהות הדברים לא נראה שניתן להעדיף את זה על גבי זה, ולדרג מה יותר ומה פחות חשוב. שני התחומים חשובים באותה מידה.
כמובן, שבהרבה מקרים קל הרבה יותר להזדהות עם מצוות חברתיות מאשר עם מצוות לקב"ה שלעיתים פישרם אינו ברור לנו וזה טבעי, במיוחד בדורנו אנו מכירים היטב את האופנה שפשטה, שלכל דבר שעושים צריך "להתחבר". אך ישנה הרסניות רבה באופנה זו משום שהתוצאות המיידיות שלה הן שאם לא "מתחברים" – לא מקיימים! וזה חמור. ישנו ערך רב בקיום דבר ה', לא מתוך "התחברות", אלא דוקא מתוך מחוייבות לדבר ה' ולמצוותיו גם אם לא תמיד מבינים את מה שעושים. עצם העובדה שהאדם מכפיף את עצמו לקב"ה ולציוויו, יש בכך ערך גדול מאוד, וכפי שכותב המהר"ל בספרו "תפארת ישראל": "אבל מה שכפה עליהם ההר, שלא יאמרו ישראל 'אנחנו קיבלנו התורה מעצמנו, ואם לא היינו רוצים, לא היינו מקבלים התורה'. ודבר זה לא היה מעלת התורה… אין ראוי שתהיה קבלת התורה בבחירת ישראל, רק שיהיה הקב"ה מחייב ומכריח אותם לקבל התורה, שאי אפשר זולת זה שלא יחזור העולם לתוהו ובוהו".
יש עוד הרבה מה להאריך בעניין זה, אך לא זה המקום. מקווה שקיבלת תשובה לשאלתך. אם לא אל תהסס לפנות אלינו שוב. אתה מוזמן גם לעיין במאמר שלנו בנושא הזה: "מה שנכנס ומה שיוצא"- http://kipa.co.il/noar/n_show.asp?id=1359
בברכה,
אביעד, חברים מקשיבים