בינו לבינה-בין קשר בנערות לבין קשר בבגרות

לק"י

שלום לך!
השאלה שלך היא שאלה מאוד טובה ונכונה.
לפעמים זה אולי מזכיר לנו את המשפט, שולי בעינינו מזלזל, "כשתגדל תבין".
התשובה הזו בכלל לא מגיעה מהמקום הזה, אלא ממקום אחר לחלוטין, גם אם לכאורה זה ישמע כך.
למה אני מקדים ואומר את זה?
כי בתשובה כזו מאוד קל לנו להיכנס ישר למגננה של "מה זה אומר?" ו"מה? אני לא יכול/ה בגיל הזה גם כן להיות ככה?" ועוד.
מאוד קל לבוא ולחשוב שהתשובה היא מהמקום שכנערים נראה לנו אולי מעט מתנשא, ולא זאת הכוונה.
בשאלה, כששאלת, מה ההבדל המהותי בין קשר של מבוגרים לקשר של נוער, צריך לדעת שיש כמה הבדלים.

[תמימות]
הרבה פעמים אנחנו מסתכלים בזוגות יותר מבוגרים שמתחילים לצאת והם כבר "שחוקים" וכבר חוו מה זה לצאת ולהיפגש עם מישהי, מה זה אומר כשנמצאים בסטטוס "בקשר" ויותר מזה, הראש שלהם נמצא לפעמים בעוד אלפי דברים שקורים בחיים הפרטיים שלהם. לעומת זאת, יש בקשר של נערים משהו מאוד תמים ויפה. מאוד רענן.
בקשר כזה יש משהו שלכאורה לא תלותי בכל שאר הדברים שקורים בחיים, כי סה"כ מה שקורה זה לימודים (מבחנים, מתכונות, בגרויות ועוד).
אם זה ככה, למה יש לא מעט שמתנגדים לקשר בגיל צעיר?
בסוף, הגיל הזה הוא עדין מקום שעדיין מתעצבים בו, ואולי בגלל זה אין את כל שאר הדברים שרצים בראש של מבוגרים. נכון, גם לנו, כנערים ונערות, יש לא מעט מחשבות, אבל תסכים שיש הבדל בין הדברים.
התמימות קיימת כי עדין אנחנו במובן בוסריים ועדין מחכים להבשיל ולהיות מי שאנחנו בזכות מי שאנחנו ולא מתוך תלות באחר.
אולי תשאל מה עדיף – תמימות או שחיקה?
התמימות הזו גם אפשרית כשמתבגרים והגיל לא שולל אותו, פשוט כשמגיעים עם מטען, ולפעמים מטען חורג, זה כבר יותר קשה.
לא?

[פשטות]
מעבר לתמימות, שכפי שראינו היא תלויה בעבר, יותר מאשר בגיל, יש עוד ענין – הפשטות.
הרבה פעמים כשאנחנו מבוגרים אנחנו מתחילים כבר להיכנס לכל מיני חשבונות וחישובים של שיקולים שונים.
כנערים, אנחנו אולי יותר מתנהגים בפשטות ובלי כל מיני סיבוכים – היא יפה? היא מוצאת חן בעיני? אז יאללה, לגשת אליה ולהזמין אותה לדייט.
הכל נשמע טוב ויפה, אבל צריך לזכור שלא הכל נמדד רק לפי היופי ו"וואלה, נראית בחורה טובה", כי היא אולי נראית טוב ומתנהגת כמו ילדה טובה ירושלים וכו´, אבל זה עדין שאלה אם היא מתאימה לך ולא רק היא כשלעצמה.
פה כן צריך את כל הסיבוכים (לא תמיד כמו כל מי שמתחתן בגיל מאוחר יותר) שכן מבררים את דרככם בחיים (חוזר גם לנקודה הקודמת) ואת ההתאמה שלכם, מעבר לדברים פשוטים.
ומה עם הפשטות?
זו גם כן משימה איך לא להיכנס ליותר מידי חישובים, אבל כמו כל דבר – צריך דרך האמצע בין השנים והדרך הזו היא יותר לקראת הבגרות מאשר הנערות (את הנערות כבר עוברים ונמצאים בדרך לבגרות).
דברים אלו מקשרים אותנו לנקודה שלישית.

[מטרה]
הרבה פעמים כנערים ונערות אנחנו מחפשים אולי את הקרבה לשם הקרבה, לעומת "להקים בית נאמן בישראל". די לנו במצב הטבעי שאנחנו ´משלמים´ – נמצאים עם מישהי ובכך משתדלים להיות לא רק חצי לא שלם.
לא צריך את כל הברים שמעבר, אלא רק את ההרגשה הזו שכולנו, אם במודע או שלא, כמהים אליו – שלמות כמו בימי בראשית.
לפעמים, כמבוגרים יותר, נוהרים אחרי הרצון שהבית יהיה בית נאמן בישראל ויאללה, להקים בית.
שני הדברים נכונים, וכמו שאומרים "וארשתיך לי לעולם" זה באמת לחיות בתחושה של השתלמות ואהבת נעורים שכזו שעצם הקשר מהווה את המטרה עצמה, ולא רק הבית השלם.
הענין, שזה חלק מעבודת מידות ולא צריך להיות בהכרח נערים בשביל זה, ויותר מכך – זה לא טוב שזה נגמר כך רק בהרגשת "וארשתיך לי לעולם".
יש ענין אמיתי בהגעה לשלמות – דרך החתונה – אך יחד עם זאת, לחיות גם את הקשר עצמו כעיקר.
אני מקווה שהנקודה הזו מובנית.

יש עוד לא מעט הבדלים, אבל אני מאמין שאלו בהחלט יכולים לענות על דברים מהותיים שמבדילים.
אם יש צורך ורצון בעוד הרחבות, זה אפשרי בשמחה,
בין אם זה בנושא זה או בנושאים אחרים.
הרבה הצלחה!
נתנאל
netanelweil@gmail.com