בינו לבינה

שלום לך…

שניה אחת ואיבדת הכול.
שניה. רגע. 'ברגע קטון עזבתיך…'
לפני כן דיברת איתו. עם הריבונו של עולם.
ביקשת, התפללת, כל כך רצית.
הרגשת אותו.
אהבת.
חשת איך שאתה 'אהוב ונחמד, קרוב וידיד'.

לא,הבטחת לעצמך.
אתה הולך לעשות את זה כמו שצריך,כמו שכתוב.
יותר מידיי להפסיד. לאבד.
אתה כל כך אוהב אותה…שאין מצב שאתה הולך לפקשש משהו.
אין מצב.

אין לך מושג מה הלך שם.
רגע.
ואיבדת הכול.
לפני שנייה הסתכלת במראה וראית…יהודי.
עבד ה', ביניי"ש.
בעל. אבא.
ועכשיו?

בא לך להקיא.
שנוי לפני המקום, משוקץ ומרוחק ותועבה.
"אלוהיי–בושתי ונכלמתי להרים אלוהיי פניי אליך"

וכל מה שנשאר מהקול ההוא, מלחישת התפילה שלך, התכווץ להד חלול ששרף לך הכול:

מ ט ו מ ט ם…תסתכל על עצמך?
נהפכת לשונא הכי גדול של עצמך.

עד עכשיו שמעת על הגהינום רק מהספרים, כף הקלע, 'ראשית חכמה'
ומעכשיו…היית בו.
נשמת אותו.

תרשה לי אח שלי, להתרכז ברגע אחד, קטן.
ברגע ששמעת את החלום שלך מתנפץ.

כמה היית נותן כדי להחזיר את הגלגל אחורה?

נניח שאומרים לך שיש לך חצי שעה להסביר מה עבר עליך. איזה שד נכנס בך.
בית דין של מעלה, פחד מוות.
האופנים וחיות הקודש משפדים אותך במבטם
אתה מחפש מישהו להאחז בו, דמות מוכרת, זכות אבות, משהו…
ואז…דממה.
המשפט מתחיל:

מראים לך מה היית יכול לקבל, איזה עתיד היה לך, קדושה,אהבה, טוהר
איך שהקב"ה כבר הכין הכול, הוא כל כך רצה להיות אתכם.
ו…הרסת הכול.

השטן, הטומאה…לא אומר כלום.
רק מציג את מה שעשית.
כ ו ל ם מסתכלים.
מסך ענק 2000 אינץ' חד כמו תער של סכין, אתה חש איך כל מראה,תמונה, מבתרת לך ת'לב. עוד חתיכה ועוד אחת…
אתה נקבר מבושה.

ואז אתה שומע את הקול.
הם קוראים לך.
בשם המלא כמובן, את הכינויים והסחבק תשמור לחברים.

שואלים אותך אם אתה רוצה שהסנגור ייצג אותך.
יגיד שלא התכוונת. טעית.

והמסך…ממשיך להריץ את התמונות.
את הזוועה הזו.
אולי תכבו את זה כבר, בא לך לצעוק.
או שאתה בעצם צועק אבל הכול מעורפל…

אח יקר, עם יד על הלב ואני באמת מבקש ממך שתענה לי את התשובה הכי אמיתית שיכולה להיות.

מה אתה הולך לעשות?
מה אתה הולך להגיד להם, לבית דין של מעלה?
להגיד לו, לקב"ה, לאבאל'ה שלך שברגע אחד נהפך מהעטיפה ששמרה עליך, החייתה אותך למעטפת של קור דוקר?

בגלל שאתה לא יכול כל כך לענות עכשיו, נראה לי לפחות לפי מה שקראתי…שאתה לא הולך לומר כלום.

שום דבר.

אתה פשוט תבקש מאותו שטן, מקטרג, אותה טומאה שהפילה אותך…
שתתקרב אליך קצת.
יותר קרוב.

הוא יסתכל עליך במבט שאין לו מושג מה אתה רוצה.
לכולם אין…

ואז תצביע על הלב שלך ותבקש ממנו בלי מילים, שיוציא לך אותו ויניח אותו לפני כסא הכבוד:
בדממה.
וכך הוא יעשה.

והלב שלך ישתוק.
וירתח.
ותבין עכשיו, שחוץ מהמילים של המשפט ההוא ' יש מאבד עולמו בשעה אחת', שקמו לתחייה וחוררו אותך ככברה
נולדו להם עכשיו עוד מילים, חדשות, לוחשות, טוחנות רקיעים:

'לפעמים הזעקה הגדולה ביותר היא השתיקה'

ואף אחד לא ידע מה הלב הזה אומר.

כי בעצם לא אמרת כלום.
לא יכולת.

והקב"ה האוחז ביד מידת משפט.

יסתכל.
וידום.

והמראות ירקדו לפניך.

יו"כ. אתה עטוף בטלית, כמה ביקשת ממנו, התחננת שאת השנה הזו תעבור כמו שצריך.
עכשיו עוד מישהי תלוייה בך.
מספיק היינו ילדים קטנים.
ויעידו הדפים המרוטים של המחזור..כמה הפעם התכוונת באמת.

וכל מאמינים שהוא בוחן כליות

הגואל ממוות ופודה משחת

לא האמנת שאתה מסוגל לחוות כל כך הרבה צער, כאב, חרטה, תסכול ברגע אחד.

והתחושה שלך, שהמכתב שלך העביר
הבחילה שעטפה אותך
החוסר אונים

הם יזעקו בשמך.

בשם החלום שלך.

והקב"ה…יתקרב ללב שלך.
יראה את הקולות, ישמע את הדמעות
ו…יחבק.

נו מה, יש לו ברירה?

רק תבטיח לעצמך, שלעולם, אבל לעולם לא תשכח מהגיהינום הזה, שעברת.

זה פשוט עלה לך יותר מידי.
*

תראה אח שלי, אם אתה היית אומר את זה, אז הייתי אומר לך שאתה קצת בבעיה, כי בכל זאת יש דברים שרק אחרים יכולים לומר.

אבל אתה באמת נמצא במקום הרבה יותר גבוה ממה שאתה חושב.

נפלת?
באסה…מסתבר שאתה בכל זאת בן אדם.

אבל אל תשכח לאן אתה שייך.
כולנו נופלים, מועדים, מחליקים, זה בעצם המשחק.
אבל אנחנו יודעים טוב טוב בסוף, כשכל הקלפים על השולחן והמשחק מתחיל על לייב, לאיפה באנו ולאן אנחנו הולכים.

החוויה הזו, הנפילה שלך, לימדה אותך להעריך מחדש, לקחת את המובן מאליו ולהרגיש כאילו יש לך זכוכית ביד.
היא יכולה להישבר. להחליק.
ואתה אפילו לא צריך להתאמץ יותר מידי בשביל שזה יקרה.
קצת לא שמת לב, עיגלת פינות, חיפפת קצת בהלכות ייחוד ושוב פעם תפגוש אותו…
את ה'חבר' שלנו, את הגועל נפש הזה.

באמת כואב לך? רוצה באמת לכפר על זה?
לעשות קצת נחת רוח לקב"ה?

אז קודם כל תן חיוך!

נכון, אתה בטח חושב, 'מה תן חיוך? מה קשור? אחרי נפילה כזו?'.

אז זהו.
שאתה לא מחייך לעצמך.
אתה?
אתה באמת שהיית מעדיף לתקוע את הראש עמוק עמוק בכרית ואם יוכלו להעיר אותך ככה בעוד…1000 שנה זה יהיה טוב.

אבל תחייך בשבילו.
בשביל הקב"ה.
ובשביל הדרגה החדשה שהגעת אליה.

מכאן אנחנו מסתכלים רק למקום אחד.
פעם אחת אחורה, כדי לרשום טוב טוב, ולחרות לנו על הלב כדי שנדע מה לא לעשות.
ואז…רק קדימה.

נכנסת לבחינה של בעל תשובה.
אש. חיות.נקמה.

קח לך יומיים, לך למקום שקט, תפוס לך ת'סטלה שלך, עצים,נוף ו…רמב"ם אחד בהלכות תשובה:

"אל ידמה בעל תשובה שהוא מרוחק ממעלת הצדיקים, מפני העוונות והחטאות שעשה.
אין הדבר כן, אלא אהוב ונחמד הוא לפני הבורא, וכאילו לא חטא מעולם*
ולא עוד אלא ששכרו הרבה, שהרי טעם טעם החטא ופירש ממנו וכבש יצרו.
אמרו חכמים, מקום שבעלי תשובה עומדין בו, אין צדיקים גמורין יכולין לעמוד בו: כלומר מעלתן גדולה ממעלת אלו שלא חטאו מעולם, מפני שהן כובשין יצרם יתר מהן".

לא הרסת שום דבר ותזכור שוב את האימרה המופלאה של ר' מנחם מנדל:

העולם חושב ש'שבע יפול צדיק וקם' הפשט- למרות השבע נפילות הוא קם.

ואני אומר לכם, שלא למרות השבע נפילות הוא קם, אלא בגלל השבע נפילות הוא קם.

הקב"ה צריך אנשים כמוך כמו זהב.
שכואב להם, חיים, שיכולים להיכנס ל'סרטים' בגלל קדושה וטהרה, מושגים שרוב העולם כבר מזמן הפסיק לספור.

תחשוב,תתפלל, ותהנה מהלב השבור שלך כל עוד אתה יכול…
שייתן לך כוח לטהר את עצמך. לאסוף הכול.

אם בא לך להתמקד אחר כך במייל בצורה יותר פרטנית..בכיף.

רק טוב צדיק, ובשורות טובות

אבינועם

avinoam811@gmail.com